הרב הראשי לנתניה הרב קלמן מאיר בר

פרשת אמור: כוחו של המעשה הקטן.

בפרשה שלפנינו, פרשת אמור, עוסק פרק שלם בענייני המועדים וחגי ישראל פסח, ספירת העומר, שבועות, ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות. בפרק זה אנו מוצאים פסוק אחד שלכאורה נראה שאינו קשור כלל לעניין המועדים, וכך נאמר בו "ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקוצרך ולקט קצירך לא תלקט, לעני ולגר תעזוב אותם" וגו.'

הפסוק מדבר על ציווי התורה לכל בעל שדה בקוצרו את תבואתו, להשאיר חלקים מסוימים מן התבואה לעניים.

התמיהה העולה היא, מדוע התורה מכניסה עניין זה בתוך רצף הציוויים הקשורים במועדי ישראל?

חז"ל הרגישו בקושי זה, ורש"י בפרושו במקום מביא את דברי חז"ל על תמיהה זו - " אמר רבי אבדימי ברבי יוסף, מה ראה הכתוב לתנם באמצע הרגלים, פסח ועצרת מכאן, וראש השנה ויום הכיפורים מכאן, ללמדך שכל הנותן לקט שכחה ופאה לעני כראוי, מעלין עליו כאילו בנה בית המקדש והקריב קרבנותיו בתוכו".

לימדנו חז"ל, שהתורה הסמיכה את עניין הנתינה לפרשת המועדות כדי ללמדנו מה חשובה היא מצוות הנתינה לעני, עד שמעלין עליו כאילו בנה את בית הבחירה והקריב קרבנותיו בתוכו.

אך תמהים אנו, שעל אף הכרתנו בחשיבותה הכבירה של מצוות הצדקה, מדוע דווקא היא נבחרה להצטופף בצל המועדות? מדוע דווקא בה בחרה תורתנו הקדושה מכל המצוות היקרות והחשובות שציוונו ה'.

הגמרא במסכת מכות מספרת על רבי חנינא בן תרדיון שהיה מקהיל קהילות ברבים ומלמד תורה, גם בזמן גזירות השלטון הרומי שבאותה תקופה דן למוות מי שנתפס עוסק בתורה. רבי חנינה בבואו לבקר את רבי יוסי בן קסמא שנפל למשכב פנה אליו רבי יוסי ממיטת חוליו בשאלה נוקבת, מדוע אתה מקהיל קהילות ומלמדם תורה ברבים בתקופה זו ? הרי זו סכנת נפשות. ענה לו רבי חנינא "מן השמים ירחמו" חזר ואמר לו רבי יוסי האייך אתה סומך על רחמי שמים הרי אין סומכין על הנס, ואוסיף ואמר לו שתהיה זו תמיהה בעינו אם לא ישרפו אותו ואת ספר את התורה באש.

רבי חנינא במקום להשיב פונה הוא בשאלה אחרת לרבי יוסי "מה אני לחיי העולם הבא" כלומר האם יש סיכוי שאזכה לחיי העולם הבא? שאל אותו רבי יוסי "כלום מעשה בא לידך" כלומר האם הזדמן לך לעשות מעשה גבורה של מסירות נפש של עמידה בנסיון ענה לו רבי חנינא פעם אחת הכנתי סכום כסף לסעודת פורים, וסכום נוסף למתנות לאביונים, וקרתה טעות וסכומי הכסף התערבבו ולא ידעתי מה שייך לעניים ומה לסעודה, ומספק נתתי הכל לעניים. אמר לו רבי יוסי כיוון שעשית מעשה זה מזומן אתה לחיי העולם הבא.

דו שיח זה המתנהל בין שני ענקי הרוח אלו, תמוהה הוא, משני סיבות האחת - רבי יוסי כאשר הוא מחפש מעשה טוב של מסירות הנפש של רבי חנינה אינו מתייחס כלל להרבצת התורה ברבים של רבי חנינה, למרות הסכנה הגדולה הנשקפת. והשניה שדווקא בגלל מעשה זה של נתינה זכה רבי חנינא לחיי העולם הבא מכל מעשו הרבים.

המשנה במסכת מכות אומרת רבי חנינא בן עקשיא אומר: רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות. והדבר אינו מובן מדוע צריך ה' להרבות מצוות לעם ישראל בכדי לזכותם בחיי העלם הבא הלא גם במספר מצוות מועט יכול ה' להנחיל חיי עולם הבא לבניו ומה עניין ריבוי המצוות. את ענין זה מבהר הרמב"ם בפרוש על המשניות וזה לשונו "מעיקרי האמונה כי כשיקיים אדם מצווה מתרי"ג מצוות כראוי וכהוגן ולא ישתף עמה כוונה מכוונות העולם בשום פנים, אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה.. הנה זכה בה לחיי העולם הבא. אתה מאירים דברי רבי חנינא בן עקשיא באור יקרות, הקב"ה הרבה מצוות לעם ישראל כדי שלכל אדם יהיו מספיק אופציות בחייו לקיים מצווה אחת באופן מושלם, שתזכה אותו לחיי העולם הבא.. בכך מבטיח ה' שכל בניו יעברו את תנאי הסף לכניסה לחיי הנצח. הרמב"ם במקום מביא כהוכחה לדבריו את סיפור הגמרא המובא לעיל, על שיחת רבי חנינא ורבי יוסי, ומסביר שכאשר עונה רבי יוסי על שאלת רבי חנינא "מה אני לחיי העולם הבא" ואומר לו כלום בא מעשה לידך, כוונת הדברים האם נזדמן לך לעשות מצווה כהוגן וללא שום כוונת כבוד, התשובה הייתה חיובית קיימתי מצוות צדקה בהידור ללא כל צופים שיכבדוני עקב מעשי. 

ומעתה מתורצות שני התמיהות שהעלנו על סיפור הגמרא חז"ל ידעו כי חירוף נפשו של רבי חנינא למען הרבצת תורה חשוב הוא אך דווקא שם ברבים אין המצווה שלמה. ואם רוצה רבי יוסי לבדוק את כרטיס הכניסה לעולם הבא של רבי חנינא צריך הוא דווקא למצוות הצדקה השקטה הצנועה זו שנעשתה בשקט באהבה ולשמה..

עתה נחזור לעניין שבו פתחנו את שיחתינו כאשר גוי בא להתגייר מודעין אותו מצוות לקט שכחה ופאה, זהו תנאי בסיסי להפוך ליהודי לדעת לוותר, לדעת לתת. עתה מבינים אנו מדוע נתנה התורה למצווה זו מקום של כבוד בין ענייני המועדים, גם שאנו עסוקים במצוות המיוחדות של החגים צווה אותנו ה' זכור את העני זכור את הנצרך.

תושבים יקרים אנו נמצאים כעת בימים שבן פסח לשבועות ומתכוננים לקבלת התורה, קבלת התורה מורכבת מדברים קטנים ולא רק מעניינים גדולים, נאמנותנו לתורה אינה נבחנת דווקא בביצוע המשימות הגדולות והמרשימות, אלא דווקא במשימות הקטנות המצטרפות לגדולות, כל מעשה טוב מוסיף עוד אבן בבניין הבית עוד קומה בצמיחתו של דמותו של יהודי אמיתי.

בברכת שבת שלום
קלמן מאיר בר רב העיר

בלוגים, דעות, נתניה נט