צאו מהמסך: שחייה כפיתרון להפרעות קשב וריכוז

אורי סלע, סבל כילד מבעיות קשב וריכוז קשות, נכשל בבחינות והועף ממסגרות. כשנכנס לבריכה בגיל 10, נפתרו כל בעיותיו. "המים שינו לי החיים, עם הזמן השחייה עזרה לי להתמודד עם כישלונות, ולהבין שכל כישלון הוא מדרגה להצלחה".

החופש הגדול כבר מזמן כאן, והמוני ילדים נמשכים כמו מגנט אל המסכים הרבים שממלאים את חייהם ומבלים מולם שעות רבות במהלך היום. מחקרים שנעשו בשנים האחרונות מצביעים על קשר ישיר בין חשיפה ישירה למסכים לבין בעיות בריאותיות בקרב ילדים, ובראשן, הפרעות קשב וריכוז.

צאו מהמסך 

זמן המסך הזה אומנם משחרר אותנו מהילדים לפרק זמן מסוים, אבל ההשלכות שלו, הרסניות. "אם הורה נותן לילד שלו לשבת מול מסך מחשב או טלוויזיה, הוא חייב להבין את ההשלכות של זה, במיוחד על ילדים שסובלים מבעיות קשה וריכוז", מתריע אורי סלע, הבעלים והמנהל המקצועי של רשת מרכזי השחייה 'עולם המים'.

"הגירוי המחשבתי והמוחי בישיבה מול מסך מחשב, פשוט סוחט להם את המוח. אותם ילדים, במיוחד בחופש הגדול, פורצים גבולות. זה בסדר לשחרר אותם ולאפשר להם זמן מסך, אבל צריך לשמור על גבולות. יש ילדים שהמסך כל כך שואב אותם, עד שהם שוכחים שהם רעבים, שוכחים שהם צמאים, ואפילו שוכחים ללכת לשירותים. אני רואה את זה אצל ילדים שמגיעים אלינו לטיפול, הם כל כך מרוכזים, עד שבורח להם פיפי והם אפילו לא שמים לב. ילדים בגילאי, 8, 10, 11".

מים ושחייה כאמצעי טיפול

10% מהילדים היום מוגדרים כסובלים מבעיות קשב וריכוז, וכ-20% לוקחים ריטלין במינון כזה או אחר. "אנחנו ממהרים לתת היום כדורים לילדים, לפני שעשינו את הדברים האפשריים האחרים כדי לעזור להם". ואורי סלע יודע על מה הוא מדבר. כילד סבל מבעיות קשב וריכוז קשות, נכשל בבחינות והועף ממסגרות. "כל חיי הייתי על תנאי, מה ששמעתי ממורים היה בעיקר, 'ממך כבר לא ייצא שום דבר', בגיל 10 נכנסתי לבריכה, והמים לאט לאט עם השנים שינו לי את החיים. עם הזמן השחייה עזרה לי להתמודד עם כשלונות, ולהבין שכל כישלון הוא מדרגה להצלחה", הוא מתאר.

"ילד שסובל מבעיות קשב וריכוז שומע כל הזמן את המשפט 'למה אתה לא מקשיב'? בתוך המים הילד יכול להירגע ולהתרכז. המים מלטפים את הקרקפת, הלחץ ההידרוסטטי של המים לוחץ לנו על הגוף ומרגיע מאד. ברגע שילד צולל, לדוגמה, נוצר לו לחץ של פי 200 על הריאות, ככה נפח הריאות שלו גדל. ככל שאנחנו יודעים להכניס יותר חמצן בכל שאיפת אוויר, נהיה מסוגלים להכניס יותר חמצן בפרק זמן יותר קצר. ילד שלומד להכניס יותר חמצן בכל שאיפת אויר, המשמעות של זה היא יותר ריכוז בכל נשימה גם מחוץ למים, בכיתה למשל".

"בשחייה הראש כל הזמן בתוך המים, אתה כל הזמן צריך לעבוד יותר קשה, לא סתם שחיינים יכולים להכפיל את כמות האוויר שלהם. העבודה האירובית היא רציפה, חוקרים גילו שגלגול והזזה של הראש במים, הוצאת המוח משיווי משקל והחזרתו לשיווי משקל, תורמים לריכוז ותפקוד המוח לאורך זמן", הוא מוסיף. 

מייקל פלפס כדוגמה

סלע מביא כדוגמא את אחד הספורטאים המפורסמים ביותר בעולם, והשחיין האולימפי המעוטר בכל הזמנים, מייקל פלפס. "מייקל פלפס אובחן עם ADHD בגיל 9, והיה ילד שנזרק מכל המסגרות. כשהמורים אמרו לאימו שהילד לא מצליח לעשות דברים, התשובה שלה הייתה, 'אוקיי, אז איך אתם גורמים לו להצליח לעשות את הדבר הזה'? כשלא הצליח לפתור תרגילים בחשבון, היא הציעה שיקחו את התרגילים, לעולם שלו, לעולם השחייה. ככה הוא בעצם למד חשבון. בגיל 11, בזכות הלו"ז הצפוף שלו, והאמונה החדשה ביכולת שלו להצליח, ביקש השחיין הצעיר לזרוק את הכדורים".

"לכל ילד יש את העולם שלו, יש ילדים שאוהבים ציור, אחרים אוהבים שח, יש ילדים שטובים בכדורסל. קחו את הקושי של הילד ותביאו אותו לתוך העולם שלו, תנו לו חיזוקים חיוביים ותחושת מסוגלות, ותראו את השינוי", הוא אומר. "למורים בעולם המים, במיוחד למטפלים, אסור לומר לילד שסובל מבעיות קשב והריכוז, למה אתה לא מקשיב?' זה לא יעזור לו להתרכז יותר. מה שעוזר זו חוויה חיובית, או פידבק חיובי. ילד שיקבל כל הזמן רק פידבקים שליליים, ייפלט מכל מסגרת אפשרית. לי חשוב שהמורה יתייחס לילד בכבוד, שלא יעליב אותו".

לסיום, יש לסלע גם טיפ להורים:

"תקנו כל מיני דברים שוקעים, כדוגמת מטבעות, ותנו לילדים לצלול. ילדים הרבה פעמים לא מסתפקים בלהרים פריט אחד מהקרקעית, ורוצים לאסוף כמה מטבעות. זה מצוין, כי אז הם מוצאים עצמם נשארים הרבה זמן מתחת למים, וזה כמו לעבוד על מאמץ מסוים של המוח בסטרס. זה עוזר לריכוז, עוזר לתנועה, עוזר לקואורדינציה".