יוסי בובליל מסתמן עד עכשיו כחוליה החזקה בהישרדות. אחרי תרגיל פסלון החסינות שהשאיר את בר ושינה את פני המשחק, הוא מתפנה לדבר על היחס כלפיו ("תמיד משכתי אש"), הקשיים ("פשוט אין לאן לברוח"), הארוסה אביגיל ("הגעגועים הרגו אותי") ומבטיח שלא יהיה משעמם גם בהמשך: "לא אפסיק להילחם עד השנייה האחרונה". השורד האחרון?
רגיש, ישיר, אסטרטג, שחצן, מתנשא, נרקיסיסט, חבר – אפשר לחשוב הרבה מאוד דברים מנוגדים על יוסי בובליל, אבל בשום אופן אי אפשר להתעלם מהנוכחות שלו.
יוסי בובליל

בובליל "מתחיל לעכל את זה" | צילום: מיכה לובטון

המתמודד עטור הקעקועים שפרץ לאחרונה לתודעה בהישרדות נמצא תמיד במרכז העניינים, ועם ציטוטים נשכניים על בסיס קבוע בנוסח "אלעס אותם כמו פיטבול", "אתן להם סטירה" ו"הגרזן מתחת לצוואר שלי", לצד רגשנות נוגעת ללב דוגמת תקשורת וירטואלית דרך הים עם הארוסה אביגיל ומשפט סטייל "לקחו לי חצי מהלב" עם מעברו של החבר הטוב שגיא משבט ליגאוו לבוהאיי, נראה שגם בהפקת התכנית הבינו היטב מי צפוי למשוך את עיקר תשומת הלב ולהעלות את מדד הרייטינג בעונה הנוכחית. 

נוקאאוט לנפש

"לא פשוט לאף אחד לראות את עצמו מהצד", פותח האיש בעל השם המחייב, הזהה לפיינליסט עונת הבכורה של "האח הגדול", בראיון מיוחד ל'נתניה נט'. "כל פרק קצר יחסית, אבל על האי הכל אינטנסיבי ויש 24 שעות של עשייה. ידעתי פחות או יותר מה חושבים עלי, אבל כשאני צופה בתכנית ושומע את העדויות של כולם אני רק מתחיל לעכל את זה".
אי אפשר להתעלם מהמעשה הסופר חברי שעשית עבור בר כשנתת לה את פסלון החסינות והצלת אותה מהדחה. 
"לא היה לי ספק בכלל שאני משאיר את בר במשחק. היא בת ברית שלי, חברה שמרימה אותי ומחזקת. בלעדיה הייתי נשאר לבד. אני לא מזניח חבר בשום מצב, בטח לא כשיש לי אופציה להציל אותו. השיקול היה פשוט מאוד – מיכל הרגישה לי הכי ניטראלית וידעתי שגם אם אתן את הדם שלי לנתי וורד, הם לא ילכו איתי".
יוסי בובליל

עם בני הברית | צילום: מיכה לובטון

פחות משבועיים על האי וכבר התמודדת עם כמות חוויות של עונה שלמה. נבחרת כלא נחוץ, איבדת את החבר הכי טוב שלך וטענו שאתה שחצן ומתנשא.
"שוב, זה לא פשוט בכלל. בדרך כלל אני רגיל פשוט לקום וללכת במצב כזה. אני מכיר את עצמי ומכבד את עצמי מספיק כדי לא להגיב, אבל שם פשוט אין לאן לברוח והראש עובד 24/7. היו רגעים שפשוט הייתי חייב שקט, אפילו אם לשנייה". 
הופתעת מהיחס כלפיך?
"כשקראו לי נוכל, שקרן ונרקיסיסט, קיבלתי את זה בחיוך וחשבתי לעצמי – סבבה, אין בעיה אם זה מה שאתם חושבים ולא אשנה את דעתכם, אבל בואו נמשיך במשחק. אבל כשנבחרתי לאיש הלא נחוץ זה היה נוקאאוט לנפש. כל הדרך לאי הבידוד פשוט הייתי בשוק ולא האמנתי. זה ביאס אותי ממש, אבל בסופו של דבר עשה לי רק טוב. שם הבנתי שאוקיי, זה משחק והגיע הזמן להתעורר. אתם רוצים שואו ופאן? אין בעיה, אתן לכם אותם עם פסלון החסינות. זה כאילו שהבאתי איתי את החבר'ה מנתניה". 

"מסובך להיות אני"

יוסי בובליל (36) גדל בשכונת סלע בנתניה. בשבוע הבא יעבור עם ארוסתו אביגיל, הצעירה ממנו ב-15 שנה, לשושנת העמקים בצפון העיר ויתגורר ממש על קו המים – כפי שהורגל בהישרדות. השניים צפויים להינשא בעוד כחודשיים. בצעירותו שיחק כשוער במחלקת הנוער של מכבי נתניה, אך פרש בגיל 18 למורת רוחה של משפחתו. במשך 16 שנים תמימות חי במנהטן, בעבר עסק בתיווך וכיום עובד בחברת אס.או.אס אנרגיה אקספרס, חברה פרטית מובילה במתן שירותי תדלוק מיוחדים ותדלוקי שטח, ישירות לכלים הכבדים במשך כל שעות היממה, שבעה ימים בשבוע, בהתראות קצרות ובפריסה ארצית מלאה. "אנחנו עושים את כל השינוע של הסולר בישראל, ממש תחנת דלק ניידת", הוא מתגאה.
יוסי בובליל
 
תמיד היית במרכז העניינים?
"אני תמיד מושך אלי את האש, אין אופציה אחרת", הוא צוחק. "יש מצבים שאני אומר לעצמי 'אני אוהב אותך יוסי' ומצבים אחרים בהם אני פונה לאלוהים  ואומר לו 'כמה מסובך להיות יוסי בובליל'. אני מאוד דינמי. חבר שיקף לי את המצב ואמר לי שאני תופס תמיד חלל מאוד גדול ובולט כי יש משהו חזק באנרגיה הקיימת אצלי. מי שאוהב את זה מקבל באהבה, אבל מי שנרתע, אפילו קצת, יחפש תמיד להוריד אותך". 
לא פעם ההתבטאויות שלך לא בדיוק היו פוליטיקלי קורקט.
"נכון. אני מאוד ישיר, לא חוסך כלום ואומר הכל בפנים. עד גיל מסוים שיקרתי המון. בעיקר שיקרתי מאיפה באתי כי כביכול התביישתי בזה, למרות שאני מאוד אוהב את הבית שלי. זה די דומה לסיפור של אמיר, ששיקר שהוא לא ערבי כי רצה להרגיש שייך לסביבה. עם זאת, מהשנייה שהגעתי לארה"ב ונחשפתי לעולם העצום לבד, החלטתי שלא משנה את מי אני פוגש בדרך, אני לא משקר יותר. בניתי את השם שלי כאיש אמין שעובד גם עם הלב ולא רק עם הראש. זה טוב לעולם העסקים ובמיוחד בעולם המכירות". 
יוסי בובליל
 
כמה קשה היה לך ללא ארוסתך אביגיל?
"ואוו, מאוד. עזבתי את הבית בגיל צעיר ואני לא אחד שמתגעגע יותר מדי, אבל כאן ספציפית הגעגועים הרגו אותי. היא נשארה עם הכלב שלנו, פאפי ניצ'קין, אין לה אף אחד כאן ועוד בשיא החורף עם גשמים מטורפים. היא טיילה איתו כל בוקר וכל לילה ועבדה בגן ילדים. זו ילדה בת 21 שנשארה לבד בבית והיה לה קשה מאוד. הרגשתי שצריך לחזק אותה ורואים בתכנית שאני מדבר עליה הרבה. אגב, היא צילמה בכל יום סרטון על איך היא מרגישה ומה שעבר עליה. אם מחברים הכל יחד מקבלים את אחת מסדרות הדרמה הטובות ביותר שהיו כאן". 
תמשיך לתת פייט גם בהמשך התכנית?
"אני מבטיח שלא אפסיק להילחם עד השנייה האחרונה".