החינוך המיוחד לפי רשימת "פעימה חדשה" בראשות טלי מולנר

טלי מולנר, ששמה נאמר בנשימה אחת עם חברות בוועדי הורים מן היסודי לחטיבה ולתיכון, כך לאורך שנים, בהיותה אם לשלושה ילדים והידועה במאבקים למען החינוך, מקומיים וארציים כאחד, משיבה ומסבירה מדוע לדעתה צריך לקרב את ילדי החינוך המיוחד, כי ממה הם בעצם, רחוקים

טלי מולנר על נושא החינוך המיוחד "לקרב אותו אל הלב ואל התקציב"

"אם נבדוק שנים לאחור את נושא הסעות ילדי החינוך המיוחד בתחילת שנת לימודים, נמצא חוסר הגיון בשעות היציאה מהבית המכבידות על הילד בעל הצרכים המיוחדים ועל המשפחה כולה" מספרת טלי מולנר ומוסיפה "אם תגיעי בתחילת שנת לימודים למנהל החינוך לחדרי רישום ההסעות, תופתעי לגלות שרוב האימהות המגיעות לשם בבכי, הן אימהות לילדים החריגים והן מתלוננות על שעות לא סבירות להוצאת הילד מהבית, לפעמים כתוצאה משיבוץ בגן או בבית ספר רחוקים, כאשר ברוב המקרים אפשר להתאים לילד מסגרת זהה וקרובה המקלה על חיי המשפחה. הורים טוענים, שילדיהם מגיעים לבית הספר עייפים, כי קשה להם לשבת זמן כה ארוך ברכב ההסעות. כתוצאה הם גם חוזרים הביתה עייפים ומאוד לא רגועים להמשך היום. מסתבר, כי כתוצאה מפניות הורים מתבצעים שינויים בשיבוץ או בשעת ההסעה ושאפשר היה למנוע את כל עוגמת הנפש הזאת מלכתחילה. שנת לימודים צריכה להיפתח בצורה מתוכננת ומסודרת מראש ויש לזה הזמן וצריך להתייעל. נוצר מצב שהורים מקבלים את השיבוץ ימים ספורים בלבד לפני פתיחת שנת הלימודים ואז מתחיל מרוץ הסטרי במטרה לעשות שינוי שייטיב עם הילד"
ובאחריות מי הדבר?
וועדות השיבוץ צריכות לסיים את עבודתן בפרק זמן שיאפשר להורים לקבל את החלטת העירייה וכתוצאה ,להבין את משך הנסיעה ולא לחטוף שוק יומיים לפני פתיחת שנת לימודים. יש מקרים שאימהות במשפחת הילד החריג אינן יכולות מחמת מחלה או מורכבות משפחתית להתארגן להסעה לשעה שבע בבוקר. לשיבוצי ילדים להסעות ולמוסדות לימוד צריך לב וצריך זמן ולא רק תוכנת מחשב. אני חייבת לציין, שרוב ממלווי הסעות בחינוך המיוחד עושים עבודה מסורה ואכפת להם מאיכות הנסיעה ומזמני ההגעה לבית הספר, לא אחת שמעתי מהם על הגעה למוסד חינוכי טרם נוכחות אב הבית במקום או על איחור כתוצאה מחישוב זמנים שגוי. אוסיף, כי איכות המלווים משמעותית וכי נפעל להשבחתו.
ומה קורה בסיום יום לימודים?
מאחר ואין צהרונים לילדי החינוך המיוחד הם חוזרים כל אחד לביתו בשעות הנחשבות לחלק מיום עבודה שגרתי ונוצר מצב שהנשים הן שעובדות בחצי משרה, לעיתים פחות, ונאלצות לחזור הביתה ולקבל את הילדים. מדובר בפגיעה משמעותית בהכנסת המשפחה ובחוסנה הכלכלי. בל נשכח שילד בעל צרכים מיוחדים נדרשת השקעה כספית מעל ומעבר לניתן בבית הספר. ברור לי שכחברת מועצה אפעל לפתיחת צהרונים בשיתוף פעולה עם גורמים שיוכלו לתקצב את הנושא, בין אם בעירייה בין אם בשיתוף גורמים מחוצה לה. כשם שמפעל הפיס תומך בחינוך המשלים לסוגיו כך יש לפנות לליבו ולכיסו למען צהרוני ילדי החינוך המיוחד.
צהרון מסתיים בשעה ארבע וחצי, לפעמים חמש ומה אחר כך. לילדי הגנים אין בכלל צהרון.
לילדים שלא מהחינוך המיוחד יש חוגי העשרה וכיף במתנס, יש תנועת נוער ויש חברים מהבניין ומהשכונה שהוא יכול לשחק איתם. לילדי החינוך המיוחד יש תנועת נוער אחת מקסימה, 'כנפיים של קרמבו', סניף של רשת ארצית, שפעילותה מרגשת, אך אינה יכולה להקיף את כל ילדינו בעלי הצרכים המיוחדים ולכן צריך לתקצב אותה ואת מפעיליה בהיקף נדיב יותר ולהקים בנוסף מסגרות חברתיות חדשות.בנוסף ארחיב את תחום החוגים ושעות הפנאי החל מגילאי הגן
ובחופש הגדול?
כל חופש גדול מהווה איום על ההורים. חוזר מנכל משרד החינוך מורה על שעות פתיחה וסיום לקייטנות ילדי החינוך המיוחד, כל אחד על פי הדירוג שלו, אבל, ופה יש אבל גדול, אבל בעיריית נתניה מודיעים יום יומיים לפני פתיחת קייטנה שהיא בוטלה ושלא תתקיים כי אין לה את כוח האדם הנדרש להפעלה. ההורים מתוסכלים ומרימים קול צעקה, מחפשים אלטרנטיבות לילדים, בן אם מטפלת פרטית בעלות גבוהה בין אם מטילים העומס על קרובי משפחה. אם יודעים שצריך לפתוח קייטנה מדוע לא נערכים לכך כבר מתחילת השנה לגיוס כוח אדם? ביטול קייטנה הוא בניגוד לנוהל תקין, הוא חסר אחריות, מעיד על כשל ביכולת ארגון ועל לב קשה זו גזירה כלכלית קשה כי אחד ההורים יצטרך לקחת ימי חופשה שבטח כבר נגמרו לו בפסח, או להיעדר מהעבודה.
והתיכוניסטים שבחבורה, מה איתם?
בני העשרה כבר צריכים סוג של 'מועדון' כמו כל מתבגר רגיל , להיפגש עם נוספים מחוץ לבית ספרם ולפתח חיי חברה בצורה מקצועית מלווה בתקציב ובתכנית מובנה. בני השמונה עשרה  - עשרים זו סאגה אחרת. יש לנו בנתניה רק בית ספר אחד בו לומדים בגירים עד גיל 21 ולמען השתלבותם בקהילת העיר יש לעשות יותר למען העסקתם. זה ידוע שמעסיק משלב זוכה בהטבה  ,אך המודעות והנכונות צריכים לקבל יותר שיווק ואהבה, ושזה ייעשה במטרה לבנות קהילה. בגירים אלו גם צריכים יותר תרבות ועניין לשעות הערב, כי הטלוויזיה היא לא מענה אנושי חברתי לנפש האדם. ברור לי שיש כאן שדה נרחב לפעולה.
אני מבינה שיש לך זיקה אישית לנושא החינוך המיוחד.
בתי אובחנה רק בהיותה בת 12 כילדה בעלת צרכים מיוחדים ומכאן בשלוש השנים האחרונות אנו במסלול חינוכי המותאם לה אישית ואני מברכת על כך. קיים צורך בלתי מתפשר בהעשרה וצריך לחשוב גם על הורי הילדים ולהתארגן למענם במסגרת תכנית מיוחדת. המלחמה על זכויות הילדים של החינוך המיוחד על התאמת מסגרת, על החיים בבית בין ההורים, לאחים, לסבא סבתא ומשפחה מורחבת, ראוי שייעשה יד ביד בצורה מקצועית ועם כל התמיכה הנדרשת. אין לי ספק שכחברת מועצה אוכל לקדם ולקבל הסכמה ותמיכה לצרכי ילדי החינוך המיוחד ומשפחותיהם.ארצה לקדם מערך תמיכה עירוני להורי ילדי החינוך המיוחד, מערך שיכלול הסברה למידה מתן כלים להתמודדות של הורים,
אקדם הקמת גינות משחקים לילדים בעלי צרכים מיוחדים , בעלי מוגבלויות כמו נכים שצריכים מתקנים מונגשים מותאמים.
התחום הזה רחב וחשוב ויש לטפל בו בצורה רחבה ואני מתכוונת לעשות זאת .
זה נכון שנעשים מאמצים רבים למען ילדי החינוך המיוחד בנתניה אבל יש עוד הרבה מקום לקבלת החלטות חדשות והקצאת משאבים לשיפור מיטבי לאיכות חיי הילדים והמשפחות. הרשימה 'פעימה חדשה' בראשות טלי מולנר, בעצמה אם לילדה מן החינוך המיוחד, תפעל לפתיחת צהרונים  (תתפלאו, אבל אין )  ולהקמת רשת חוגים ופנאי לשעות אחר הצהרים לילדי החינוך המיוחד ולבעלי מוגבלויות.  גם בני ה - 20 מן החינוך המיוחד  צריכים מסגרת חברתית וההורים אף הם ראויים למערכת ליווי ותמיכה.