"ותְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח: כִּי-אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח"
הסיפור המופיע בסוף הפרשה מתייחס לחטאם של מרים ואהרון. הם מדברים בגנותו של משה על שלקח לו אישה כושית ומטילים דופי במנהיגותו, בהתנהגותו ובאישיותו. ה' גוער בהם, מעניש את מרים בצרעת ומוציאה לבידוד מחוץ למחנה. העם ממתין שבעה ימים שתרפא ואז הם ממשיכים בדרכם לארץ

פרשת השבוע

 

שאלות רבות נשאלו על ידי המפרשים בנושא הפרשה: מיהי האישה הכושית? מדוע מרים כועסת על משה? מדוע אהרון לא נענש? מדוע המתינו למרים שבעה ימים ומדוע היא נענשה בחומרה עד כדי כך שמזכירים את חטאה בתפילת שחרית? ועוד כהנה וכהנה.

מיהי האישה הכושית?

יש מפרשים האומרים כי הכושית הינה נכריה שמשה לקח לאישה ולא מפורש האם במקום או ביחד עם ציפורה. מוצאה מבני הכושיים, עם זר שאינו מבני ישראל, מולדתו בכוש הדרומית למצרים והוא נצר לחם, בנו של לוט, שראה את ערוות אביו.
ויש האומרים כי מדובר בציפורה עצמה, וכי המושג כושית הוא חיובי ומיוחס לאישה יפה ושונה ככתוב: .."שכל מי שהיה רואה אותה היה מודה בנוייה" [ביופיה]. יש המפרשים כי "כושית" בגימטריה הוא 763, וכך גם בגימטריה "יפת מראה". פירושים רבים נסמכים על מקורות במקרא כגון: *מזמור תהילים בו מכנה המשורר את שאול "כוש בן ימיני" כי היה שונה במראהו: "משכמו ומעלה היה מעל כל העם". *עמוס מכנה את כל עם ישראל "הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְהוָה", דהיינו, ייחידי האלהים, *ובשיר השירים, השחורה והנאוה היא הנאה בנשות ירושלים. נראה לי שחז"ל טוענים כי ציפורה היא הכושית מכיון שהיה קשה להם להעלות על הדעת כי משה לקח אישה שלא מבני ישראל.

הכעס, החטא והעונש

יש מפרשים שכעסה של מרים היה על שמשה נישא לציפורה, אישה כושית, זרה ולא מעם ישראל. הם מסבירים שנישואים אלו פגעו, לדעת העם, ביכולתו של משה להנהיג. אחרים טוענים כי הוא פרש מציפורה והתבודד עם אלוהים בשל היותו נביא, או שפרש מציפורה כדי להימנע מהביקורת בעם על נישואיו עמה.
ועונשה: "ויִּחַר־אַף ה' בָּם וַיֵּלַךְ. וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל־מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת (פס' ט-י)..."
על מה נענשת מרים? על לשון הרע. על שדיברה סרה במשה ובאשתו. והעונש שקיבלה היה מחלת הצרעת, מחלה שעל פי רוב באה על חטא לשון הרע. חטא של מידה כנגד מידה, היא דיברה שחורות על משה וקיבלה בהרות לבנות על עורה.
שש זכירות רשומות בסוף תפילת השחרית, ובכל יום המתפללים מזכירים אותם: יציאת מצרים, מעמד הר סיני, מעשה עמלק ומחייתו, מעשה העגל, השבת וזכירת מעשה מרים. אנו רואים עד כמה חשוב היה לחכמים הלקח של מרים מדיבורה על משה.

לשון הרע ורכילות

בלשון הרע הכוונה לכל דיבור שיכול לגרום פגיעה באחר, בין שיכול לגרום לו נזק ממשי כהפסד ממון ובין שיכול לגרום לו עלבון ואי נעימות. ההחמרה בחטא לשון הרע נובעת דווקא מהקלות הבלתי נסבלת בה עבירה זו נעשית ומשכיחותה. חז"ל טוענים כי "רובם של בני האדם בגזל, מיעוטם בעריות וכולם באבק לשון הרע". כולנו חוטאים בלשוננו.
הרש"ר הירש (1888-1808) טוען כי הצרעת הינה אזהרה לכל מי שדבריו הם בחזקת לשון הרע ובהתנשאות: "ולפיכך נגעה בה אצבע א‑להים וסימנה אותה בנגע לעיני כל העם. אזהרה זו מעידה לכל הדורות על המשמעות המוסרית גרידא של תורת הנגעים, כי הנגעים לא באו אלא להזהיר את האדם ולטהר אותו ממידות רעות ומעבירות חברתיות. יחד עם זה אזהרה זו מזכירה את חומרת האחריות על מלה הגובלת בלשון הרע, שהרי אפילו למרים לא ויתרו על כך משמים, אף על פי שלא אמרה את הדברים מתוך כוונה רעה..."
כל אדם צריך להימנע מלשון הרע, גם אם הוא בעל מעמד ובעל זכויות, וגם אם הוא שר או שרה, או בנו של ראש הממשלה.

מילים פוגעות/ ארכדי דוכין ומיכה שגריר

לשון רעה, יורקת אש
אתה שורף אתה קוטש
זה כמו אקדח לתוך הלב
יורה מילים משליט כאב
מילים חצים מילים נוצות
יכולות ללטף יכולות לשרוט

כי כל מה שיש לך זה את הדיבור שלך
ואיך שאתה מדבר זה מה שאתה
כי כל מה שיש בך זה את הדיבור שלך
ומה שאתה מדבר זה מה שאתה

מילים יכולות לנפץ חלומות
כוח למילים כוח לאותיות
מילים זאת סיבה להצית מריבה
זה מתחיל בעלבון ונגמר במלחמה
מדבר רע יוצר איבה
מדבר שלום, מוליד אהבה

בלוגים, דעות, נתניה נט