האם רות הייתה הגיורת הראשונה?
שאלה זו נשאלתי במפגש הקבוצה איתה אני לומדת. מידית עניתי לא ושאין גיור במקרא. בקבוצה נשמעו תשובות אחרות, שטענו שרות הייתה גיורת. במחשבה שנייה ושלישית, אני מוכנה לקבל את הגיור של רות בידיים פתוחות ולקרוא לה "אם המתגיירות", בתנאי שהרבנות הראשית תקבל את גיורה של רות ותאשר את הצטרפותם של כל הגרים המעוניינים להצטרף לקהל ישראל בדרכה של רות וללא הערמת קשיים נוספים
"השיגו את המיטב מעצמכן, על ידי כך שתהפכו ניצוצות קטנטנים של הזדמנות, ללהבות גדולות של הישגים". (גולדה מאיר)
"וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם אִ֕ישׁ כִּ֥י יַפְלִ֖א נֶ֑דֶר בְּעֶרְכְּךָ֥ נְפָשֹׁ֖ת לַיהוָֽה: וְהָיָ֤ה עֶרְכְּךָ֙ הַזָּכָ֔ר מִבֶּן֙ עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֔ה וְעַ֖ד בֶּן־שִׁשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה וְהָיָ֣ה עֶרְכְּךָ֗ חֲמִשִּׁ֛ים שֶׁ֥קֶל כֶּ֖סֶף בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ: וְאִם־נְקֵבָ֖ה הִ֑וא וְהָיָ֥ה עֶרְכְּךָ֖ שְׁלֹשִׁ֥ים שָֽׁקֶל: וְאִ֨ם מִבֶּן־חָמֵ֜שׁ שָׁנִ֗ים וְעַד֙ בֶּן־עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֔ה וְהָיָ֧ה עֶרְכְּךָ֛ הַזָּכָ֖ר עֶשְׂרִ֣ים שְׁקָלִ֑ים וְלַנְּקֵבָ֖ה עֲשֶׂ֥רֶת שְׁקָלִֽים: וְאִ֣ם מִבֶּן־חֹ֗דֶשׁ וְעַד֙ בֶּן־חָמֵ֣שׁ שָׁנִ֔ים וְהָיָ֤ה עֶרְכְּךָ֙ הַזָּכָ֔ר חֲמִשָּׁ֥ה שְׁקָלִ֖ים כָּ֑סֶף וְלַנְּקֵבָ֣ה עֶרְכְּךָ֔ שְׁלֹ֥שֶׁת שְׁקָלִ֖ים כָּֽסֶף: וְ֠אִם מִבֶּן־שִׁשִּׁ֨ים שָׁנָ֤ה וָמַ֙עְלָה֙ אִם־זָכָ֔ר וְהָיָ֣ה עֶרְכְּךָ֔ חֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר שָׁ֑קֶל וְלַנְּקֵבָ֖ה עֲשָׂרָ֥ה שְׁקָלִֽים" (ויקרא כז' 1-7)
"וְהָאָרֶץ, לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת--כִּי-לִי, הָאָרֶץ: כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם, עִמָּדִי". (ויקרא כה 23)
פרשת בהר עוסקת באורח החיים על פי התורה. היא מפרטת את מצוות השמיטה, היובל, דיני קרקעות, קניין בתים וקניין שדות ומניעת העברת הקרקע מהמשפחה. יחד עם זה מוסיפה הפרשה דינים חברתיים: שחרור עבדים בשנה השביעית, הענקה לאביונים, הלוואה לנזקק ללא ריבית ומוסיפה חטאים הקשורים לעשיית פסל ועבודה זרה
"המשמע ה"חיובי" של המילה חירות נובע ממשאלתו של היחיד להיות אדון לעצמו. אני מבקש להיות סובייקט, לא אובייקט. להיות מכשיר של פעולותיי הרצוניות שלי, לא של זולתי. להגשים את היותי רציונאלי, וכי תבונתי היא המייחדת אותי כיצור אנוש משאר העולם". ישעיהו ברלין (הוגה דעות)
פרשת השבוע "מצורע"
פרשת "מצורע" היא המשך לפרשת "תזריע" ושתיהן עוסקות בנושא של טומאה וטהרה. בשנים לא מעוברות, כבשנה זו, קוראים בבית הכנסת את שתי הפרשות יחד
פרשת השבוע "שמיני"
"וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ, קְטֹרֶת; וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָה, אֵשׁ זָרָה--אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה, וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ, לִפְנֵי יְהוָה. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, הוּא אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ, וְעַל-פְּנֵי כָל-הָעָם, אֶכָּבֵד; וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן". (ויקרא י' 1-3)
המשך קריאה: "ידַעְתִּי מִלִּים אֵין מִסְפָּר – עַל כֵּן אֶשְׁתֹּק" (רחל)
פרשת צו, כזו שלפניה, עוסקת בקרבנות, והפעם מנקודת המבט של הכהנים: מה עליהם לעשות, מה ללבוש ומתי, ועוד. ההפטרה, המחוברת לפרשה, מתארת את התנגדותו של הנביא ירמיהו להקרבת הקרבנות.: "עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוציא [הוֹצִיאִי] אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי..."(ירמיהו ז' 21-28)
כָּל דִּבְרֵי הָאָדָם בְּקוֹלוֹ/רַק שִׂיחַת עַצְמוֹ הִיא,
וּמִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ, שׁוֹמֵעַ.
כָּל דִּבְרֵי הָאָדָם בְּקוֹלוֹ/שִׂיחַת הָרַבִּים הִיא
וְאִם נַפְשׁוֹ שׁוֹמַעַת, שׁוֹמַעַת.
וְכֵיצַד יֵדַע/אִם דִּבּוּרוֹ הוּא רַק צְחוֹק הַמֹּח
אוֹ הוּא בֶּן זְקוּנִים אֵיתָן/הַנּוֹלָד בְּמִשְׁתֶּה גָּדוֹל (מירון ח. איזקסון)
פרשת השבוע: "פקודי" עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר:
הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה
דַּע, מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ,
וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. (אבות ג' א')
המשך קריאה: "וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל" (במדבר לב' 22)
פרשת "ויקהל" עוסקת בעיקר בעניני המשכן. בתחילת הפרשה מצווה ה' על משה לאסוף תרומות מכל העם ולבנות את המשכן. קיימת התייחסות מיוחדת לעושי המלאכה ובמיוחד לנשים העושות אותה. ואיך יעשו? בחכמת הלב. " וְכָל-חֲכַם-לֵב, בָּכֶם, יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה".(שמות ל"ה 10), "וְכָל-אִשָּׁה חַכְמַת-לֵב, בְּיָדֶיהָ טָווּ" (שם 25)
“וַיַּרְא הָעָם כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן, פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ, אֵלָי. וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל-הָעָם אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל-אַהֲרֹן. וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. (שמות ל”ב)
המשך קריאה: "הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא יִדֹּם" פרשת השבוע – כי תצא – עגל הזהב