זוהר אביב

כילדה קטנה, במושב אודים, חלמה סופרת הילדים, זוהר אביב, להיות פיה שעושה נפלאות. בגיל 24, אחרי שילדה את בנה הבכור, הבינה שמה שהיה, לא ישוב. מאז היא מגשימה דרך הגיבורים של ספריה את כל מה שלא הספיקה בילדותה.

"אני אוהבת להרגיש שיש לי יכולת לשנות את העולם, בעזרת הדור הצעיר, אפשר לעשות זאת"

זוהר אביב תמיד גילתה ענין בחבורות של ילדים. "גדלתי לבד במושב, מוקפת תרנגולי הודו ועצי תפוז ופקאן. הוריי עבדו מבוקר ועד ערב. הייתי ילדה מאד ביישנית, הסיבה שיש לי דמיון מפותח היא שהייתי המון לבד, אבל תמיד היה בי רצון להיות חלק מחבורה". אותה החבורה הפכה להיות מוטיב מרכזי בספריה. 'חבורת כוח המוח', למשל, סדרת הדגל שלה, שהספר ה-25 שלה, יצא זה לא מכבר, מלמדת את הילדים שאלימות זורעת שנאה והרס ושאפשר לפתור קונפליקטים מבלי להיות תוקפנים.

זוהר אביב, 53, אחת מסופרות הילדים הפופולאריות בארץ, נולדה באודים ומתגוררת בנתניה, החלה לכתוב לפני כמעט 30 שנה וכתבה עד היום למעלה מ-60 ספרים, מרביתם לילדים בגילאי 12-7. "לא חלמתי בחיים שאהיה סופרת", היא מגלה. "התחלתי לכתוב בגלל שרציתי לחזור לילדות. אחרי הלידה של הילד הראשון, בגיל 24, נכנסתי לדיכאון של אחרי לידה, הרגשתי שאני עוד לא מוכנה להיות אמא. שאני חייבת לעשות משהו, אבל לא ידעתי מה. כילדה, תמיד כתבתי יומן, אבל לא חשבתי שיש לי כישרון כתיבה יוצא דופן. כשהתינוק שלי נרדם, התיישבתי מול המחשב והתחלתי לכתוב כאילו אני ילד בכיתה ו', שמנהיג חבורה בשם 'כוח המוח'. בהתחלה כתבתי אך ורק עבור עצמי. לא חשבתי בכלל להיות סופרת או להציע את מה שכתבתי להוצאה לאור".

החיים השתנו בזכות הבן של השכן

את המהפך הגדול של חייה, חייבת אביב, ואולי לא במפתיע, לילד. במקרה הזה, הבן של השכן. "כשסיימתי לכתוב, נתתי לו לקרוא את הספר הראשון שכתבתי, שלימים הפך לראשון בסדרת 'כוח המוח', והוא חזר אלי מלא התלהבות ואמר שהוא אפילו טוב יותר מג'ינג'י של גלילה רון-פדר. זו הייתה המחמאה הכי גדולה שיכולתי לקבל. ממנו בעצם קיבלתי אומץ ושלחתי את הספר לעיתון 'כולנו', שהחל לפרסם פרקים מתוכו. גם אז עוד לא העזתי לשלוח אותו להוצאה לאור".

אבל הפניות מההוצאות לאור, לא איחרו לבוא, ומאז הכל היסטוריה. "זה היה כמו הר געש שעמד להתפרץ. אחרי שהתחלתי, הרצון לכתוב עוד רק הלך וגדל". את הפידבק הגדול ביותר לאיכות הכתיבה שלה והשפעתה על קהל היעד, מקבלת אביב מהמבקרים הכי כנים שיש, מהילדים.

"ראיתי שהילדים נהנים מהספרים, ושהם עוזרים להם. והתחלתי לעשות דבר מיוחד שבדרך כלל סופרים לא עושים. התחלתי לשתף ילדים בתהליך הכתיבה. ילדים שיש להם סיפור מיוחד הופכים להיות גיבורי הספרים שלי, לפעמים אפילו בזהות חשופה". כך הפך למשל סער עמיקם, ילד שרגלו נקטעה בתאונת דרכים, לגיבור הספר 'יד הפלא 7'. "הסדרה עוסקת בקבלת השונה בחברה", מוסיפה אביב. "המפגש עם הילדים המיוחדים האלה מחזק אותם, מחזק אותי ומחזק גם את הקוראים".

אבל שיתוף הילדים בתהליך הכתיבה אינו מתמצה רק בקבלת רעיונות והשראה לגיבורים. "הקוראים מרגישים שותפים של ממש בתהליך העבודה שלי. אני מתייעצת איתם על שמות הספרים, מפרסמת מכתבים שהם שולחים אלי, כותבת להם הקדשות, מתייעצת איתם בפייסבוק ועונה על מיילים שהם שולחים לי. אני מקבלת כל יום 10,20 הודעות למייל, ועונה לכולן", אומרת אביב בסיפוק.

הילדים של היום נשאבים לתוך המסך

הדיסוננס בין נצחיות הספר לאגביות של הרגע, מלווה את אביב לאורך כל תהליך הכתיבה. היא נמצאת כל הזמן עם האצבע על הדופק של העולם עליו היא כותבת ומעורה לפרטי פרטים בשפה של הדור הצעיר ובכל הטכנולוגיות המקיפות אותם. "קצב ההתפתחות הטכנולוגית היום הוא מאד מהיר, ואם לא נהיה שם, יהיה מאד קשה לעניין אותם", היא מוסיפה.

אביב מביעה גם חשש לעתיד קריאת הספרים בקרב הדור הצעיר. "הילדים של היום אינם שונים מבחינה רגשית, הם רוצים אקשן ולהיות מקובלים, כמו שתמיד רצו. מה שהשתנה זו הסביבה החיצונית שהתמלאה בגירויים. הם רוצים הכל במיידי ואינם יודעים תסכול, מהתסכול שאני חוויתי בילדות, צמח המון".

"הטכנולוגיה פושטת על הזמן של כולנו. אם אנחנו רוצים להמשיך להיות עם הספר, אנחנו חייבים לזכור שהספרים הם ההגנה של הילדים שלנו על הערכים שלהם. ספר משפר יכולת הבעה והקשבה, מעביר את הקורא מסע נפשי, משנה אותו. אנחנו רוצים שהם יגדלו כבני אדם ערכיים ולא כרובוטים שיושבים כל היום מול מסכים, אפתים, שאינם יודעים לדבר על רגשות ולהביע אותם. זה המסר שאני מנסה להעביר בספרים שלי. בכנות, אני מאד מאד דואגת לדור העתיד".