הנתינה למען האחר ממלאת את עולמה של רעיה קרני – מנזקקים, עבור בחיילים ועד סיוע לקשישים. גם היא מתבלבלת בין קבוצות הפייסבוק והוואצאפ שהיא מנהלת למען רכישת מזון וגיוס תרומות, אבל המטרה קבועה: 100% למען הנזקקים. איך כל זה קשור למבצע "חומת מגן" ומה הרינגטון המתבקש בנייד שלה? התשובות בפנים

רעיה קרני

רעיה קרני

כפועל יוצא של מי שחרטה על דגלה את הזכות להעניק ולעשות למען הקהילה, רעיה קרני מתמחה גם באמנות התמרון. כשהיא מתארת בשטף ובחיוך את ההתנהלות האינטנסיבית בדרבי בין קבוצת הפייסבוק "הכוח לתת" לקבוצת הוואצאפ "עולם חסד ייבנה", אפשר לחוש בלבה המתרחב אפילו מבעד לסלולרי. תרומות של אוכל ותלושי חג לנזקקים וקשישים, נעליים לילדי בר מצווה ואפילו לפטופים בתקופת הקורונה – אין תחום בו לא התגייסה לסייע.

כאשר חוזרים לאחור ומנסים לברר איך הכל התחיל, היא מספרת בטון כמעט מתנצל שספק אם התכוונה שזה יקרה לה. "בערב פסח בשנת 2002 היה את הפיגוע במלון פארק בנתניה ובאותו לילה הוחלט לצאת למבצע חומת מגן", היא מספרת בראיון ל"נתניה נט". "באותה תקופה גרתי במושב שער אפרים ובחול המועד עמדו שני חיילים ליד הבית שלי. הצעתי להם קפה ובהמשך הגיעו טנקים ונגמ"שים, כך שגדוד שלם היה אצלנו במושב". מה שהתחיל בהצעה מנומסת לשתייה הפך עד מהרה למגורים שכללו ארוחות חמות, לינה ומקלחות. "חשבתי לעצמי, חיילים ישנים ברחוב ואני אשן במיטה החמה? לא יקום ולא יהיה", היא מתארת. "פיניתי את הסלון ואת המרחב הציבורי בבית והמון חיילים ישנו אצלנו במשך חודש וחצי, עד לאחר יום העצמאות".

ההמשך היה טבעי והתמקד בתחום הקולינרי, כשלצד בישולים עבור החיילים החלה לגייס תרומות של אוכל. "אני אתן לחיילים להסתדר רק עם מנות קרב? על גופתי המתה", היא פוסקת. עם סיום התקופה, נותרה עם המון אוכל בבית. רעיה מיהרה לפנות למועצה האזורית לב השרון, קיבלה כתובות של משפחות נזקקות וקשישים, והייתה משאירה ארגזים של מזון בפתח ביתם. "הייתי דופקת בדלת ובורחת. הייתי 'ירוקה' בתחום ואפילו לא ידעתי איך לפנות אליהם", היא מספרת.

בין מלאכים של נתינה לסיירת מרק

לפני שלוש שנים עברה לנתניה, ומבלי שהתכוונה כבר יצא שמה למרחוק כעוזרת הלאומית. הנתינה המשיכה לבעור בעצמותיה ועד מהרה יצרה קשר עם פעילים חברתיים ושיתוף פעולה הדוק עם מינהל הרווחה העירוני, והחלה לגייס סלי מזון בחגים עבור משפחות נזקקות. בהמשך הקימה את קבוצת הפייסבוק "הכוח לתת", אותה היא מנהלת עם העובדת הסוציאלית רונית ברק. המיקוד הוא בנתניה, אבל הסיוע הנו כלל ארצי וחצה מזמן את גבולותיו של כביש החוף. תוך כדי הוקמה גם קבוצת הוואצאפ "עולם חסד ייבנה", המכילה כ-30 פעילים חברתיים, אותה היא מנהלת עם מני ונטורה, הבעלים של "לחם האופים" בעיר. כל מי שזקוק זוכה למענה ללא יוצא מן הכלל, בכלל זה תלושים לחג, מזון לנזקקים ופרויקטים ממוקדים יותר דוגמת בר מצוות, נעליים ותיקי בית ספר לילדים שידם אינה משגת, לפטופים בתקופת הקורונה ואפילו סיוע בשיפוצי דירות וקייטרינג למשפחות שיושבות שבעה.

רעיה קרני

רעיה קרני

לפני כשנה וחצי הקימה עם טלי מולנר את סיירת מרק, מתוך מצוקה של דרי רחוב לאוכל חם בחורף. "הם היו זרוקים ברחוב ולא התייחסו אליהם, אבל לשמחתי דרי הרחוב שוקמו בדירה שמנוהלת על ידי הרווחה", אומרת קרני, שמנהלת את הסיירת בצוותא עם דנה כהן ומתארת מערך שלם של מבשלות ומשנעים שמשבצים עצמם ב"סידור עבודה" שבועי ודואגים שלאיש לא ייחסר דבר. בשל הקורונה, אגב, התרחב הסיוע גם עבור קשישים בודדים ומשפחות במצבי קיצון. וכדי לנהל את כל אלה, ניחשתם נכון, מפעילה רעיה קבוצת מתנדבים נוספת, כ-40 במספר, בשם "מלאכים של נתינה", העוזרים בתפעול היום יומי השוטף – מרכישת מזון מכספי תרומות ועד שינועו ליעד המבוקש. בין לבין היא פועלת לגיוס סיוע של תלמידים במסגרת מעורבות חברתית, מעוגות לשבת ועד משלוחי מנות לפורים.

רעיה קרני, 48, מתגוררת בשכונת בן ציון בנתניה. אם לרון בן ה-26 ושני בת ה-16. אחות מוסמכת בעלת תואר ראשון במינהל מערכות בריאות. בעבר שימשה כראש צוות אחיות במחלקה פנימית ד' בבית החולים "מאיר" בכפר סבא וכן הייתה אחות ראשית בבית מגדלי הים התיכון לדיור מוגן בנורדיה. בחמש השנים האחרונות היא אחות מדריכה בסניף מט"ב בנתניה – עמותת סיעוד ארצית המסייעת לקשישים. באופן לא מפתיע, הרינגטון בנייד שלה מכיל את הפזמון של מקום עבודתה המזוהה עמה כל כך – מט"ב למענכם, ולמען הקהילה. למען הסר ספק, את הפעילות רחבת ההיקף למען הקהילה בעיר ומחוצה לה היא מבצעת בהתנדבות מלאה.

מה מניע אותך לעשייה הברוכה למען האחר?

"יש לי דרייב לתת, לעשות ולסייע. יש בי חמלה ואני תמיד אומרת לעצמי שאם אני לא אעשה, אז מי? אגב, אני עוזרת למקרים הקשים ביותר, ולא לאנשים שלא עוזרים לעצמם".

ומה אומרים הילדים לאמא שמקדישה את כל כולה למען כולם? "הילדים שלי חיים את זה יום יום וממש נולדו לתוך זה. הבת שלי עוזרת לי המון ויש לה מודעות חברתית גבוהה מאוד", היא מתגאה. "הם מקבלים הכל באהבה ויודעים היטב שהנתינה והעזרה הם חלק בלתי נפרד מהבית". גם התגובות ברחוב מפרגנות. "נתניה משופעת באנשים טובים עם לב רחב. המון עסקים עוזרים לי, בראשם "לחם האופים" של מני ונטורה ו"קייטרינג מזרחי" של אבי אזרזר, שבכל יום שישי מעבירים לי אוכל שאם אני לא לוקחת אותו הולך לפח. אני ממש לא מרגישה לבד. לפעמים אני מעלה פוסט לסיוע וסוגרת אותו אחרי שלוש דקות כי קיבלתי מענה. הפייסבוק שלי מלא תודות. אני אף פעם לא חושפת את הנזקקים, אבל אנשים סומכים עלי ויודעים שהדברים יגיעו בדיוק למי שצריך. הרבה שואלים למה אני לא מקימה עמותה, ואני עונה שהרצון הוא שהכל יגיע ב-100% לנזקקים".

מה השאיפות בהמשך הדרך?

"להמשיך בעשייה, לגדול, להתעצם ולסייע כמה שיותר. אשמח מאוד למתנדבים נוספים בפעילויות השונות. כך נמשיך בעשיית הטוב ונגדיל עוד יותר את מעגל הנתינה".