הידראוליקה, הנדסת מכונות וכמובן בניית רובוטים הן מנת חלקם של תלמידי מגמת הרובוטיקה הייחודית בבית הספר השש-שנתי בנתניה, שנדרשים לסקרנות, ביקורתיות וחשיבה מחוץ לקופסה. רכז המגמה, אורי בקשי: "אני רוצה לקדם את התחום הזה עבור בני נוער כשאנחנו נהיה בבית אבות, הם יובילו את המדינה"
בתחילת המילניום הנוכחי היה פופולארי להרחיב בגרות במקצועות כמו תקשורת, פסיכולוגיה/סוציולוגיה או גיאוגרפיה.
פריצת הדרך של מגמת הרובוטיקה היוקרתית בש"י עגנון

אורי בקשי בכיתת הרובוטיקה

כיום, בעידן הטכנולוגי, השם החם שמככב בראש רשימת המקצועות המבוקשים על ידי בני נוער הוא רובוטיקה.
השמועה על המגמה הייחודית והמצליחה בבית הספר השש-שנתי בנתניה, ש"י עגנון, עשתה לה כנפיים, וכיום משתייך המוסד החינוכי לחבורה איכותית ומצומצמת של כ-6-7 בתי ספר בכל רחבי הארץ שנחשב לפורץ דרך בלימודי הרובוטיקה, הן בשיטות הלימוד החדשניות והן במודל של בחינת הבגרות עצמה.

50 שעות שבועיות

מגמת הרובוטיקה נוסדה ע"י מנכ"ל בית הספר ש"י עגנון, מנחם פנתלקה, ובשנים האחרונות נלמדה בחטיבת הביניים. בתחילת שנת הלימודים הקודמת הורחבה המגמה גם לתיכון, עם צירופו לצוות בית הספר של אורי בקשי, מהנדס ראשי של חברה בתעשייה עתירת ידע, שהחל לשמש כרכז המגמה, ללמד בה וכן לסייע למורים בחטיבת הביניים.
35 תלמידי המגמה בכיתות י', שנבחרו בסינון קפדני מתוך כ-80 נרשמים, צפויים לגשת בסופו של דבר לבגרות ברמה של 10 יחידות לימוד ברובוטיקה. "בכיתה י' התלמידים לומדים רובוטיקה יחסית בסיסית ומתנסים במקצועות כמו הידראוליקה, מכניקה ותכנות בקרים", מספר בקשי. "כבר בסוף השנה הזו הם ניגשים לבגרות ברמת 2 יח"ד על רובוט – לא בחינת בגרות מסורתית אלא הגנה על פרויקטים. הם נפגשים עם בוחן וצריכים להסביר לו את כל תהליך התכן ההנדסי – למה בחרו בו, איך תכנתו אותו וכן את חישובי חוזק בחירת החומרים".
בכיתה י"א, עולה נפח הלימוד כשהמקצועות כוללים בין השאר הנדסת חשמל והנדסה כימית, כמו גם בניית רובוטים כמובן. בשמינית, אם התעניינתם, החבר'ה עוברים ללימודי הנדסת מחשבים והנדסת מכונות. "חשוב לזכור שהכול נעשה בנוסף למקצועות הרגילים", מדגיש בקשי. "תלמידי המגמה שלנו לומדים גם מתמטיקה ופיזיקה ברמה של 5 יחידות, ומדובר במינימום של 50 שעות שבועיות". 
פריצת הדרך של מגמת הרובוטיקה היוקרתית בשי עגנון

תלמידי ש"י עגנון עם רובוט שטח בתחרות הטכנודע

איך התלמידים מצליחים לעמוד בעומס כזה?
"אלה הדרישות של המגמה. אי אפשר להיות בחוד החנית הטכנולוגי של מערכת החינוך ובו בזמן לרצות להיות כל יום בשעה 13:00-14:00 בבית. זה לא הולך. אנחנו מבקרים במפעלי תעשייה ועמותה של סטף ורטהיימר שמאמצת את המגמה, בין השאר בש"י עגנון, ומקשרת אותנו עם חברות הייטק. התלמידים שלנו יודעים שהם משקיעים הרבה יותר שעות, אבל הם יוצאים עם ידע טכנולוגי רב תחומי ומבוקשים ביחידות הכי טובות בצה"ל. בסך הכול התלמידים רוצים להיות במגמה, אבל זה לא אומר שאין להם רגעי משבר".

תכונות קריטיות

אז איך למרות הביקוש העצום נבחרים למגמת הרובוטיקה היוקרתית?
"אנחנו לא מחפשים את ההישגים הלימודיים הכי טובים, למרות שגם זה פרמטר, אלא תכונות כמו סקרנות, ביקורתיות, יצירתיות ויכולת לחשוב מחוץ לקופסה. אלה תכונות קריטיות כדי להיות תלמיד רובוטיקה", אומר בקשי. "תלמידים והורים מבינים שלמעשה מקצוע מבוקש, שלא חסרה בו עבודה ורמות השכר בו הן מהגבוהות בארץ זה הייטק, וזה מה שאנחנו לומדים כאן. לכן אנחנו ממיינים את הטובים ביותר".
הכתות, אגב, ממש לא מזכירות כתת לימוד רגילה וגם הן במתכונת של חברת הייטק; פינות עבודה לכל שלושה תלמידים עם כסאות מנהלים ובמרכז שולחן ישיבות גדול שמתכנסים סביבו לדיונים. "המורה הוא לא בעל הידע, אלא מנטור, מנחה ומסייע", מדגיש בקשי. "היום כל תלמיד עם סלולארי נכנס לגוגל ומוצא ידע שלהרבה מורים אין אותו. מורה יכול לכוון מה הנדסי ומה לא, אבל התלמיד צריך לגבש את הביקורת".
זכו בתחרות, ש"י עגנון

מרגריטה סביסטנוב ורון לרמר פטיאן, זכו בתחרות בניית אתרים 

בעקבות הביקוש הרב, הפכה המגמה לעל אזורית, וכיום יש בה תלמידים מכל רחבי נתניה, בין השאר מקריית השרון, פולג-עיר ימים, וכן צפון ומרכז העיר.
כמו כן, בית הספר ש"י עגנון  זכה בתחום הרובוטיקה בלא מעט פרסים ותחרויות, כאשר בין השאר פיתחו תלמידיו רכב 6 על 6 שמונע בשלט רחוק, משדר אינפורמציה למרכז בקרה ויכול לשמש לאיתור חומרי נפץ ולמנוע סיכון חיי אדם, וכן עגורן שמעביר מכולות הנושאות חומרים מסוכנים וממיין אותם. את בקשי, ההישגים האלה פחות מרגשים. "אני לא כל כך אוהב תחרויות ומשתדל שלא ללכת אליהן", הוא מודה. "ברגע שיש תחרות מדובר במוניטין של בית הספר, כולם רוצים לזכות ואז מפסיקים ללמוד וחושבים רק איך לנצח. אני מעדיף להתרכז בלימוד".

קטר כלכלי

במהלך החודש יסיים אורי בקשי רשמית את עבודתו בתעשייה ויעסוק בהוראה בלבד. "לקראת גיל 60 הגעתי למסקנה שאני יכול לעשות מה שטוב לי לנשמה ופחות לדאוג להכנסה הכספית. הילדים יצאו מהבית והמשכנתא נגמרה", הוא אומר. "ברמה הלאומית, הקטר הכלכלי של המשק הישראלי הוא מקצועות הטכנולוגיה. ישראל נודעת בעולם לא בזכות רקדנים, משוררים וספורטאים, אלא בזכות זה שהיא מעצמת טכנולוגיה. אני רוצה לקדם את התחום הזה עבור בני נוער, כי כשאנחנו נהיה בבית אבות, הם יובילו את המדינה". 
לאן אתה שואף להוביל את המגמה בשנים הקרובות?
"לעבודות חקר ולכיוון ההייטק הגבוה. ארגיש טוב כשתלמידים יידעו ללמוד לבד. אני רוצה לפתח חשיבה עצמאית, ביקורתית וסקרנית ובנוסף להעביר לתלמידים את החשיבות של אחריות עצמית".