פעילות קהילתית

טיפים לרכיבה בטוחה ביום כיפור

טיפים לרכיבה בטוחה ביום כיפור

15 ספטמבר 2021
בנתניה נפגעו 30 ילדים בני נוער ברכיבה על אופניים ב...
תושבי השרון עומדים בכל יום בפקקים

תושבי השרון עומדים בכל יום בפקקים

14 ספטמבר 2021
סקר אור ירוק – 78% מתושבי השרון עומדים בפקק בכל יו...
הפנינג נגישות של לקוחות אתגר בחוף סירונית

הפנינג נגישות של לקוחות אתגר בחוף סירונית

13 ספטמבר 2021
לקוחות מרכז אתג"ר לאנשים עם מוגבלות פיזית הגיעו לח...
תינוק חולץ מרכב נעול בנתניה

תינוק חולץ מרכב נעול בנתניה

06 ספטמבר 2021
נתניה: תינוק ננעל בשגגה ברכב, כונני ידידים בשיתוף...

אנשים בנתניה

סמל גל נצר מנתניה מצטיינת חטיבה דרומית

סמל גל נצר מנתניה מצטיינת חטיבה דרומית

08 ספטמבר 2021
סמל גל נצר מנתניה נבחרה בין מצטייני ראש השנה של משרתי ח...

"אני לא מתנגד לחיסון, אבל צריך להיבדק ולהתייעץ קודם"

03 ספטמבר 2021
איציק סמדג'ה חווה תופעות לוואי קשות לאחר שהתחסן בפעם הש...
סיפור ההצלחה של נעה אורן

סיפור ההצלחה של נעה אורן

06 אוגוסט 2021
נעה אורן, תושבת נתניה, סמנכ"לית ראש מינהלת פיתוח הנמלים...

"נתניה תחזור להיות אחת הערים התיירותיות המובילות בישראל"

16 יולי 2021
שר התיירות הנכנס, יואל רזבוזוב, לא עצר כדי להסתגל לתואר...

קראו עוד: אנשים בנתניה >>>

חינוך ומצויינות

עיריית נתניה נערכת לפתיחת שנת הלימודים

עיריית נתניה נערכת לפתיחת שנת הלימודים

25 אוגוסט 2021
מערכת החינוך בנתניה נערכת לפתיחת שנת הלימודים בצל אתגרי הקורונה. ...
גויסה תרומה לפתיחת מרכזי למידה לצמצום פערים

גויסה תרומה לפתיחת מרכזי למידה לצמצום פערים

20 אוגוסט 2021
תרומה כספית גויסה מתורמים ממיאמי לפתיחת מרכזי למידה לצמצום פערים לימוד...
7 בתי ספר מצטיינים בנתניה. המורים יתוגמלו באלפי שקלים

7 בתי ספר מצטיינים בנתניה. המורים יתוגמלו באלפי שקלים

19 אוגוסט 2021
משרד החינוך פרסם רשימת תיכונים מצטיינים. ביניהם שבעה תיכונים מנתניה. ה...
יוזמה, מצויינות וחדשנות לקידום יוצאי אתיופיה

יוזמה, מצויינות וחדשנות לקידום יוצאי אתיופיה

11 אוגוסט 2021
בטכס חגיגי העניקה העירייה בשבוע האחרון, פרסים למי שגילה יוזמה, מצויינו...
עידו רסיס משכונת האירוסים בנתניה עובד כבר קרוב לשלושה עשורים ביחידת הפיקוח הארצית של קק"ל. כמי שיוצא בכל יום עם אור ראשון וחוזר הביתה סמוך לשקיעה, מספק רסיס הצצה נדירה לעולמם של שומרי היערות – מחקירת השריפות, השגות גבול ועד העמדה לדין. מיומנו של חובב יערות מושבע
עבודתו המיוחדת של עידו רסיס מצריכה לעתים זמינות של 24 שעות ביממה ובהחלט רחוקה מלענות על ההגדרה של 'עבודה שגרתית'.
עידו רסיס
ב-29 (!) השנים האחרונות עובד רסיס ביחידת הפיקוח הארצית של הקרן הקיימת לישראל, שתפקידה לאכוף את החוקים שנוגעים ליערות וכן לחזק את הבעלות ואת החזקה במקרקעי הייעור. במילים פשוטות יותר, אחראי רסיס על תחום הפיקוח – הכולל בין היתר טיפול בעברייני יערות – משליכי פסולת, כריתות וגניבות עצים, שריפות ואפילו השגות גבול. לאחרונה זכה רסיס בפרס מצטיין קק"ל לשנת 2015, וממרומי שנות נסיוניו הוא מספק הצצה מעניינת במיוחד למי ששם לנגד עיניו קודם כל את טובת היערות, ומכנה אותם בטבעיות 'הבית של כולנו'. 

הגדרת התפקיד: לדרוך על יבלות

"הזכייה בפרס מצטיין קק"ל היא עבורי הכרת תודה על 29 שנים של עבודה מאור ראשון ועד אור אחרון כדי לעשות את תפקידי", פותח רסיס. "האמת היא שאני בדרך כלל לא מחכה לתודה, כי עיקר התפקיד שלי הוא בעצם לדרוך על יבלות של מישהו שנושם לרווחה, כמו למשל אם הוא בא וכרת עץ במקום לקנות הסקה לבית, או מי שהחליט שדווקא ביער הוא יבנה רפת לפרות שלו ואני צריך לפנות אותו – זו עבודת שיטור ואכיפה ארוכת שנים. חשוב להדגיש שהדבר היקר ביותר בארץ הוא קרקע וכמובן השמירה עליה. אם היא מיועדת ע"פ תוכניות ליער, אז היער הוא לא רק בשבילי כעובד קק"ל, אלא גם בשבילך ובשביל כולנו. הוא הבית של כולנו ואנחנו מחויבים לשמור עליו. יש בערך שטח של מיליון וחצי דונם שייעודם יער".  

ידידי היער

על עבודתו העניפה והמגוונת בשטח מספר עידו: "אני חוקר דליקות מוסמך ואחרי שריפות משתדל להגיע לגורם או גורמי השריפה שהם אך ורק מידי אדם, כי אצלנו, בניגוד לארצות אחרות, אין גורמים טבעיים כמו ברקים שיכולים לגרום לשריפה. בנוסף, היות והיום יקר מאוד להיכנס למטמנה רסמית, אנשים מעדיפים כגנבים בלילה לזרוק זבל בתוך היער ואז אנחנו מחויבים להתחיל לנסות לאתר את אותו רשע שהשליך פסולת ובנוסף להוכיח את זה לבית המשפט. שוב, הכל לטובת מי שבא להתארח ביער".
ודאי לא תופתעו לגלות שגם דרכי הפעולה של רסיס לאתר את עברייני היער הן מיוחדות במינן: "אנחנו מתפלשים בפסולת ומנסים למצוא מסמכים, או לחלופין שמים מצלמות אם זורק הזבל יחזור", הוא מספר. "בדרך כלל זבל קורא לזבל, ואם מישהו השליך ערימה ולא נתפס, הוא ישמח לבוא פעם נוספת כדי להשליך שוב בתקווה שלא ייתפס גם הפעם. זו עבודה של 24 שעות ביממה". 
לגבי כריתות העצים: "רוב הכריתות נעשות עם מסור מוטורי. אין דבר שקורה ביער ומישהו לא שמע וראה. אנחנו בקשר עם אנשים, מתקשרים ומנסים להגיע הכי מהר כדי לתפוס את העבריין, לעכב אותו ולהביא אותו לדין". 
כלומר משת"פים או 'מלשינים'?
"אני קורה להם ידידי היער – מי שרוצה לשמור על היער יחשוב איך הוא יכול לעזור – כלומר להודיע לנו על דברים שקורים ויפה שעה אחת קודם. כשזה קורה אז לא תיווצר ערימת זבל או אותה מדורה גדולה שמדליקים אפילו לא בזדון. אפשר לעצור ולמנוע את זה. לכן אני לא קורה לאלו שמודיעים משת"פים, אלא אנשים שדואגים קודם כל לעצמם".

בעברית או בערבית

לגבי השגות גבול ביערות מספר רסיס: "נניח שקנית בית שגובל ביער. מדינת ישראל מוכרת מגרשים של 400 מ' מקסימים לבית על הקרקע, אז למה שלא תגדיל בעוד שני דונם לתוך יער? זה הרבה יותר זול. היום יש מחשבים ותצלומי אוויר, עם גבולות היער וגבולות המגרשים שנמכרו, הכל בלחיצת כפתור". בניגוד למעצרים או אלימות המתקשרת למקרים של עבירות על החוק, כאן מתאר רסיס שיטת פעולה שקטה יותר: "מדברים יפה עם הבן אדם, שותים קפה יחד ומציגים לו את האפשרויות. או שיפרק את הגינה ויקים גדר בגבול המגרש שלו ולא בתוך היער, או שיובא לדין. תלוי איך מדברים – אני מאמין בפנייה לשכל ולהבנה של כל אחד – אם בעברית או בערבית. בגדול הם בוחרים את הדרך – אם זה להתמודד בבית המשפט, או לפרק לבד, מה שנקרא פינוי עצמי, אני נותן להם את הזמן ומקווה לטוב".
עבור מי שמסתובב שנים ארוכות באזור ואדי ערה, השפה הערבית הפכה לכלי עבודה נוסף לכל דבר ועניין, אבל רסיס נמנע מלבצע השוואות: "בכפרים הערביים יש לא מעט חריגות ועבירות, אבל איפה שניתן לבני עמי, בעברית, הם לא טומנים ידם בצלחת", הוא קובע. "זה לא שלמגזר הערבי יש קרניים ולעבריינים לא משנה הדת או צבע העור. השאלה היא אם אנחנו עושים את העבודה שלנו כמתחייב או לא".  

מכפלות של עיניים

'הבסיס' של מפקח היערות עידו רסיס הינו כאמור באזור ואדי ערה, אבל במסגרת תפקידו הוא מסייר ביערות בכל רחבי הארץ. לדבריו, אירועים חריגים בתחום מתקיימים ברמה היומיומית, כשלצד עבודת השטח ישנם גם ימי משרד בהם הוא בונה תיק 'מספיק טוב' מהחומרים שצבר כדי להביא לדין את עברייני היערות. "לבנות תיק מספיק טוב שיתקבל ע"י השופט דורש זמן, ידע וזיעה", הוא משתף. 
איך נראה סדר היום שלך?
"אני עובד הרבה מאוד באזור ואדי ערה, אבל זה לא מונע ממני לעבוד באזורים אחרים, לפי דעתו של מנהל היחידה. לפעמים אני נשלח לחורשות האקליפטוסים על יד הירדן, חוף הכרמל, אזור הסטף או פארק נחל ארזים בכניסה המערבית לירושלים. אני נמצא בכל מקום שיכול להועיל, ומשתדל להיות לפחות יומיים בשבוע במשרד כדי להכין את מה שצברתי בשאר הימים. בנוסף, יש לנו עבודה משותפת עם משטרת ישראל וגופי האכיפה השכנים, כמו הסיירת הירוקה - היחידה לפיקוח בשטחים פתוחים, רשות מקרקעי ישראל ויחידת האכיפה של משרד הפנים".
איך מתבצע שיתוף הפעולה איתם?
"אלה בעצם מכפלות של עיניים ושל יכולות אכיפה. אין התנגשויות, יושבים ועובדים יחד ומחליטים מי הטוב והמהיר ביותר בסילוק המפגע. אתמול למשל הייתי עם היחידה למניעת שוד העתיקות ברשות העתיקות. אם הוא אומר לי שיש לו בעיה באזור זה או אחר, ואני ממילא נמצא באזור, אני מסייע לו, וכמובן שזה עובד גם להפך. הרי לאף אחד במדינה אין מספיק תקנים וכוח אדם, אז כולם עובדים יחד". 

רסיסים של תקווה

מדובר בעבודה לא ממש שגרתית בלשון המעטה. איך הגעת לזה?
"ישבתי וקראתי בעיתון מעריב הישן לפני כ-30 שנה שמחפשים עובד לתפקידי פיקוח ואכיפה. ניגשתי למשרד ואני שמח שהתקבלתי. מאז אני משתדל לתת תשובות למי שמשלם לי את המשכורת. אני יוצא עם אור ראשון ובדרך כלל חוזר עם השקיעה הביתה, וכל יום הוא מעניין מאוד מחדש". 
עידו רסיס מתגורר בשכונת האירוסים בנתניה והוא בן 64 וחצי. נשוי, אב לשתי בנות וסב לשלושה נכדים "שאני מכור אליהם", הוא מדגיש. כמי שיודע שנותרו לו עוד שנתיים וחצי לפרישה, הוא כבר מביט לעבר דור העתיד: "אצלנו יוצאים בגיל 67 לפנסיה ומפנים את המקום לצעירים יותר", הוא אומר. "אני מקווה שיבואו אנשים טובים במקומי כשיגיע יומי לפרוש". 
בשורה התחתונה – אתה שבע רצון מהיחס של אנשים לטבע וליערות?
"לא מספיק. אנשים צריכים לחשוב ששהיער הוא הבית והמקום שלהם. לשבת כמו יונה בשובך -  גם היא גם יוצאת החוצה לשטח, אבל לא מלכלכת ופוגעת בו כמונו. צריך לשמור על היער, כי לבד הוא לא נשמר. כל יום אנחנו מקווים שיהיה יותר טוב. הלוואי שהיערות יישמרו כמו שצריך ואהיה מובטל".