פרסומת באנר עליון עיריית נתניה דף הבית
 יוני רועה האיש שממזג את המוזיקה בין מזרח למערב יוני רועה

יוני רועה נשוי בן 50 תושב נתניה, זמר, מלחין, סופר ופזמונאי ישראלי מספר לנו בראיון על הקריירה המוזיקלית שלו, ההתקרבות לדת ומה הוא חושב על תכניות ראליטי מוזיקליות.

הגיע הזמן להכיר את האיש עם הכישרון שיודע לזהות מוזיקה במיטבה.

המשיכה למוזיקה

כבר בילדותו כשיוני היה רואה את אחיו הגדול מנגן בגיטרה הוא היה מנסה לזכור את האיצבוע על הגריף ומיד כשאחיו היה יוצא מהבית היה מעתיק את מה שראה.

"החלטתי שאני רוצה ללמוד באופן מקצועי ונרשמתי לקונסרבטוריון שהיה אז ברחוב סמילנסקי. התאכזבתי כי המורה נתן לי לנגן קלאסי בעוד שאני בראש של לד זפלין, ביטלס ואריק איינשטיין ומצאתי מורה פרטי שילמד אותי".

בגיל 14 הקים את להקת הרוק בנתניה "נערי החוף", להקה שנהגה לנגן קאברים של כל הלהקות הגדולות בארץ ובחו"ל. באותם זמנים יוני הופיע הרבה ומילא מקומות עד אפס מקום. כבר אז התגלה כפרפורמר מוכשר עם קהל מעריצים מכובד. "בסוף ההופעה הגיע נציג מעריצים ושם לי מעטפה של 1,000 דולר בכיס. שמו אלברט גמליאל והיום הוא רואה החשבון שלי".

יוני התגייס לצבא ללהקת פיקוד הגדנ"ע, שם שירת 3 שנים כזמר ונגן. זמן קצר לאחר שחרורו עבר לעיר הגדולה תל אביב. שם הוא התחבר ללהקת "גן עדן" והופיע איתם הופעה אחת במלון גולדאר.

החזרה בתשובה

"המעבר לתל אביב הייתה תקופה של חיפוש עצמי. פתאום קרה לי משהו מדהים. יחד עם הגיטריסט הכי טוב שקם במדינה – דני ממן חזרנו בתשובה יחד. נסענו לישיבת התפוצה בירושלים. שם חייתי במשך שנה כדוס אבל עם בעיה של צימאון חזק למוזיקה והופעות. רב הישיבה גולדשטיין ניסה לחזק אותי כי ידע שיש לי רצון לברוח משם ולחזור למוזיקה עד שיום אחד אמר לי לקחת פסק זמן ושכנראה אני צריך לסיים עם השליחות שלי".

המפגש עם אלי לוזון

"דורון פיק המוזיקאי פגש אותי וקרא לי לבוא איתו להופעה של תלמיד חדש במועדון הפלייס. הגענו למועדון ושם קיבלתי בפעם הראשונה בום מוזיקלי שלא חוויתי עד אז. מאחורי פסנתר מקצבים ראיתי אדם עם ראש לבן מבצבץ ששר כמו חיה מטורפת. דורון פיק אמר: 'זה התלמיד שלי קוראים לו אלי לוזון'. הוא כבש אותי מהרגע הראשון והתחלתי להגיע באופן קבוע למועדון שם היה מופיע. אחרי שבועיים, בסוף אחת ההופעות שלו הוא ניגש אליי ואמר שהוא מעריץ שלי עוד כשהופיע בנערי החוף".

לאחר חודש וחצי הגיע לארץ מפיק בלגי בשם ז'ון פייר שסגר עם יוני חוזה להופעות בבריסל. יוני סיפר ללוזון שהוא נוסע לשנה בלגיה ולוזון אמר לו שהוא מצטרף. הסתבר שז'ון פייר סגר עם שניהם, אלי לוזון על המוזיקה המזרחית ויוני על שירי ארץ ישראל. יוני מספר ששם כבר ידע שהוא הולך להפיק ללוזון אלבום.

הם חזרו לארץ, דפקו על כל דלת של חברת תקליטים ומפיקים שאמרו לו שהוא השתגע. "אמרתי להם שהם עוד יצטערו על זה. בסופו של דבר הגעתי למפיק בשם משה בן מוש שהתלהב מאוד מהרעיון. באותו תקליט כתבתי את 'איזו מדינה' שהפך להצלחה היסטרית". משם מספר לנו רועה שלקח צעד אחורה ל"בק סטייג'" באולפני ההקלטות. שם הפך לכותב מבוקש שהפך את הקריירה שלו מפרפורמר ליוצר ומוזיקאי.

אנשים בנתניה - יוני רועה האיש שממזג את המוזיקה בין מזרח למערב

האלבום לשלומי שבת

 "קיבלתי טלפון מחבר טוב בשם חופני כהן סולימאן הקטן שאמר לי אני חייב לבוא לשמוע מישהו במועדון ביפו הנקרא הקומה השלישית. שם ראיתי את ההופעה של שלומי שבת והבנתי שאני חייב להפיק לו אלבום. שוב ניגשתי לבן מוש מנסיון העבר שהצליח מאוד והפקתי את התקליט 'בגלל הרוח' שהפך להצלחה היסטרית".

בהמשך השנים כתב גם לזהבה אבידן את "פרי גנך", הפיק את אלבומה הראשון "יהיה בסדר" שהפך להצלחה גדולה והלחין עבור חווה אלברשטיין אשר פנתה אליו שילחין לה את "גבעולים". חווה התרגשה מהמנגינה וביקשה להפיק לרועה אלבום משלו. יחד עם חברו דורון פיקר הם הפיקו את האלבום " זו אותה הרוח" ומשם חזר לקריירת ההופעות כזמר.

בהמשך הדרך פרץ גם למסכי הטלוויזיה כאשר מגיש התכנית "טברנה", שמעון פרנס התקשר אליו וביקש שיהיה המנהל המוזיקלי של התוכנית. רועה התחיל לעבוד ואחרי שנה מוצלחת של התכנית וחילוף של המנחה שמעון פרנס בזאב רווח התקשר מנהל ערוץ 1 יוסי משולם וביקש ממנו להנחות את התכנית במקום זאב רווח. יוני מספר שתחילה סירב, ולאחר פיילוט מוצלח הסכים.

מוזיקה וריאליטי

פונים אליו כל הזמן אך הוא טוען שזה לא מתאים לאופי שלו. אך אם במקרה יגיע לשם לא יעשה חשבון לאף אחד ויכניס את כולם לפרופורציה ויבהיר שכוכב אינו "נולד" אלא "מתחיל את דרכו". "אני חושב שהריאלטי יוצר נזק עצום למוזיקה הישראלית. כמו שרופא לא נולד רופא כך זמר לא נולד זמר. האבטיפוס של קיצורי הדרך לא לוקחים בחשבון את הנזק שנגרמים לאותה כוכבים שנגמרת להם העונה".

יוני מספר לנו על חלומו שהתגשם, הוא פתח ומנהל את בית הספר למוזיקה סיטר אשר ממוקם ברחוב זנגויל 6 בעיר בו מורים מפורסמים, בוגרי האקדמיה. " זו סגירת המעגל שלי. יצרתי בית ספר שלא היה קיים בגילי. לפני 5 שנים הגשתי לראש העיר מרים פיירברג בקשה לפתוח בי"ס למקצועות מוזיקה שלא מחייב לעבור דרך מסלול קלאסי, מייגע, אלא מקום שאפשר לנגן כל דבר בשילוב עם מוזיקה קלאסית. ביה"ס מצליח וכבר שנה באוויר".