נתניה, אז והיום מאת יוני רועה

נתניה מאז שנולדתי היא הבית הטבעי שלי,  

חומות החימר, ארגז החול, ילדות, התבגרות ומשפחה. נתניה של ילדותי הייתה מקום של חוף ים, המועדונים בכיכר העצמאות, הגלידה של ניצה, פונדק הים הסנדוויץ של סוסו ומכבי נתניה.

חיינו כמו בקומונה אחת גדולה. צנועה, חמה, מגובשת כשאחד הכיר את השני באופן הכי אישי שיש ממש כמו משפחה אחת גדולה! מלבד הלימודים בבית הספר ואז היו מורים כן מורים. המהות היומיומית שלי הייתה כדורגל בשכונה, 5 אבנים, טרזן על העצים, מחבואים, ועוד משחקים שהיה בהם את החיבור האנושי שבין בני אדם.

היום כשאני רואה את הילדים שלי שהם בגיל 11 אני די עצוב בשבילם! המהות היום יומית שלהם היא בדידות מול הטלוויזיה, המחשב, האייפון, סוג של התמכרות למלך החדש שקוראים לו ״הקדמה ״ (טכנולוגיה מבודדת) הילדים של היום. 
הם כמעט ולא יוצאים מהבית. גם כשאנחנו כבר יוצאים אז הם עסוקים עם הנייד.

כל כולם שם עד כדי כך שאני צריך להזכיר להם שהזמנתי בשבילם המבורגר. בכלל נתניה של היום השתנתה! שיני הנדלן מכרסמים בחזירות בכל פינה נוסטלגית או בעלת ערך היסטורי. הכול הפך לגדול ומנוכר. זה נכון שהחיים הם מסע מתפתח ואי אפשר לעצור את הזמן. אבל זה גם נכון להתגעגע למשהו שכבר איננו ולא ישוב לעולם! אני באופן אישי בעד איזונים. כאלה שמשלבים בין הדברים! בין ישן לחדש, בין צעיר למבוגר, בין עבר לעתיד בין אנלוגי לדיגיטלי ועוד...

צילום: דורון עדות

נתניה שלי גדלה וגדלה עד שלפעמים אני לא מצליח לעמוד בקצב ההתפתחות שלה. לפעמים קורה לי שאני מגיע לרחוב שהיה מוכר לי מהילדות ואז קשה לי לזהות אותו!

אזור התעשיה בכלל הפך למעצמת הייטק ומותגים. מזרח העיר גודל להפליא. המערב מתקרב לים עם הבניינים. נתניה עוברת מהפך אמיתי ואני גאה בכך. אבל אני יותר גאה ומתגעגע לעבר שלה ולזיכרונות ילדותי.

על הכותב: יוני רועה, מוסיקאי ויוצר תושב העיר נתניה