המילים "כניסה לבידוד" השתרשו בחודשים האחרונים כמאיימים לא פחות מהקורונה. מחוסר תקשורת בין בני זוג שהופך לפקעת עצבים וממשיך בריבים בווליום גבוה, בנוכחות הילדים, ועד עילה לגירושים

עידוד בבידוד

עידוד בבידוד

לאיזון העצבים כדאי לרפרש בתדירות גבוהה את דף הפייסבוק "אבא פגום". אם כבר למות, אז מצחוק. אנחנו החלטנו לנסות להפוך את הבידוד לשמח. כמובן שיש עצבים לכולם ועם שלושה ילדים קטנים בפרט. ועדיין, במרחב הפרטי שלך שהופך בבידוד לעוד יותר פרטי  – הוא מה שאתה יוצר ממנו.

אחד הפתרונות שכולם בטח התנסו בו בשלב זה או אחר הוא היצירה. אשתי שתחיה קמה במצב רוח יצירתי, התיישבה על רצפת חדר המשחקים בהתרגשות ויחד עם שתי הבנות יצרו שלושה אנשי שלג שלא היו מביישים את בולי והבובה בכניסה לחרמון. אמנם מדובר בסך הכל בשלושה גלילי נייר טואלט מקושטים, אבל אריאל ושי היו מאושרות ובזמן שבירכו על היצירה הגמורה טרחו לצלם בעצמן ולהפיץ בגאווה בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית.

זה עוד כלום לעומת הנחישות של לולו, שסגרה עסקה משתלמת לכל הצדדים - שעתיים מנוחה לאבא ואמא בתמורה לאפשרות לאפר אותנו כשנתעורר. השדה בת הארבע וחצי התייצבה בסלון חמושה בשני מכחולים וצבעים. לאחר בחישה קלה של המכחול במים הצלחנו לשכנע אותה שיש אזורים יותר מעניינים מהפנים. כך כל הורה זכה לאיפור רגליים מושקע – אבא עם לבבות צבעוניים, ואמא עם משהו שדומה לעיגולים.

בין לבין, מכינים שיעורי בית עם שי בת ה-7. לאחר מספר תרגילי חשבון, הגענו ללימוד השיר "שנים עשר ירחים" מאת נעמי שמר, המוכר בשם "בתשרי נתן הדקל". הילדה החריפה שלי קלטה עד מהרה לא רק את המילים, אלא גם את הלחן, וזימרה בדיוק מושלם לקול מחיאות כפיים וקריאות ההתפעלות של אביה. בשלב מסוים הגיעה שאלה תמימה, שגרמה להרהורים בענייני גזענות: "אבא, מה זה שחום?". כשמוסיפים את "גלישת הגלים" בבריכה המיניאטורית בחצר, את ארוחות הצהריים המשותפות ואת סיכום הביניים בקולה המתוק של לולו: "כיף בבית כי אתם עושים לנו פעילויות", אפשר לחייך חיוך רחב גם כשאסור לעבור את סף הדלת.

 

אור בוקר, נשוי + שלושה ואבא בכל רמ"ח איבריו

בלוגים נוספים מאת אור בוקר

אבא-בלוג: שעות, שינה

אבא בלוג- עגילים