צעדת "הבנים" לזכר בנות ובני נתניה שנפלו במערכות ישראל ופעולות האיבה ביוזמת גד פניני, אח שכול, לזכר אחיו

צעדת הבנים

הצעדה התקיימה ביום שישי שלפני יום הזיכרון, בתאריך ה-9 באפריל. הכינוס היה בבית "יד לבנים". המסלול עבר דרך שדרות בן גוריון, עוזי חיטמן ועצירה בפינת אבישי. המשיך לאהוד מנור ושוש עטרי לכיוון חוף פולג. כניסה לשביל הכחול לכיוון כיכר אומני ישראל (מרכז הפיאנו) וחזרה דרך שדרות בן גוריון. סך הכל 7 ק"מ.
בשעה היעודה התכנסנו כחמישים ויותר צועדים וצועדות וגם מספר ילדים. הצטערתי שלא הבאתי את נכדיי עמי. דגלי ישראל התנופפו בגאון והשמחה על היוזמה יחד עם העצב שאפף כל צועד וצועדת, יצרו חוויה מאד מיוחדת. גד פתח את הצעדה בהנחיות הקשורות לזהירות ובטיחות, הודה לכל הגורמים שתרמו לאירוע, ביקש מכל הצועדים שייהנו מהדרך והוסיף שצעדה כזאת מתקיימת ברמת השרון, מקום בו גר עד לפני מספר שנים, ובמקומות נוספים בארץ, והוא שואף שזו תהיה הצעדה הראשונה אך לא האחרונה בנתניה.

יצאנו לדרך. אחרי מספר דקות התחלתי לנהל שיחות קצרות עם אנשים ונשים שצעדו לידי. ביניהם צעדה אלמנת צה"ל שהצטערה על שחברותיה לא הגיעו, אח שכול, משפחה שכולה ומכרה שלי מהמתנ"ס, שלא ידעתי שאחי בעלה נהרג בשירותו בחיל הים לפני שנים רבות. שיחה מעניינת הייתה לי עם דני אברהמי, יו"ר הסניף של "יד לבנים" בנתניה. דני סיפר על הפעולות המתקיימות בסניף ועל הצעדה שהועמדה תוך שלושה ימים בשיתוף העיריה, הסניף ואחרים. משתתפים רבים סיפרו שהם הגיעו מתוך כבוד והשתתפות עם אבלן של המשפחות השכולות יחד עם הכרת תודה לילדיהם ולילדותיהם של המשפחות אשר קיפחו את חייהם למען המדינה.
במהלך הצעדה עצרנו מספר פעמים ובכל פעם קיבלנו הסבר על המקום אליו הגענו. כמובן שכולנו הכרנו את המקומות אולם תמיד נפלא לשמוע זווית ראייה נוספת מאחרים. כשהגענו לפינת אבישי סיפר גד, לבקשתי, על אחיו, על משפחתו ועל הפינה והפסל המקסים הקיים במרכזה. המתעניינים יכולים לקרוא על אבישי ועל הפסל לזכרו שפיסל חן וינקלר בכתבה שכתבתי ב"נט נתניה".
זו הייתה חוויה מיוחדת במינה וכולי תקווה שהצעדה תתקיים גם בשנה הבאה