פרשת השבוע "נשא" נשים... נשים.... נשים....

"השיגו את המיטב מעצמכן, על ידי כך שתהפכו ניצוצות קטנטנים של הזדמנות, ללהבות גדולות של הישגים". (גולדה מאיר)

שבוע זה מזמן לנו שלושה סיפורי נשים :פרשת האישה הסוטה המתוארת בפרשה, אשת מנוח והבשורה על הולדת בנה שמשון, המתוארת בהפטרה לפרשה, ונעמי ורות במגילת רות הנקראת בחג שבועות אותו נחגוג בסוף שבוע זה.
שלושה סיפורים אלה מציגים שלוש השקפות עולם לגבי נשים. ניתן לייחס לסיפורים תפיסה ארכאית ועתיקה, שמקומם לא איתנו היום, אך ניתן גם לראותם היום ברבים מדיני האישות של המשפט העברי ובתיאורים על אירועים אחרים, כרצח נשים, אונס והשפלה. ההחלטה איך לקרוא את הסיפורים נתונה בידיו ובידיה של כל אחד ואחת מאיתנו.

פרשת האישה הסוטה:

החוק עוסק במצבים בהם תופסת את הגבר "רוח קנאות" והוא חושד שאשתו בגדה בו. מכיון שאין לו הוכחות לכך הוא מביא את האישה לכהן, שהוא כמובן גבר, והלה עורך טקס משפיל כדי לברר אם האישה אכן בגדה בו. הכהן פורע את שערותיה ומשקה אותה ב"מים מאררים" שקללה בתוכם. וכעת מגיע מבחן התוצאה: אם "צבתה בטנה ונפלה ירכה", קרי, אברי גופה מתעוותים, הרי שטמאה היא, אם לאו, טהורה ויכולה לחזור לבעלה ולהביא ממנו ילדים.

אשת מנוח:

ההפטרה לפרשת "נשא" עוסקת בבשורה של מלאך ה' לאשת מנוח על עתידו של בנה שמשון. (הסיבה להפטרה זו דווקא נובעת מחוק הנזיר שבפרשה). לאשת מנוח אין שם והיא קרויה על שם בעלה. הפרט הראשון שאנו יודעים עליה הוא, שהיא עקרה. המלאך מתגלה אליה ומציג בפניה את המגבלות המוטלות עליה ועל בנה העתיד להיוולד. בעלה שאינו מאמין לדבריה מבקש מאלוהים התגלות שניה. ושוב מתגלה המלאך לאישה, אך הפעם הוא ממתין למנוח ומפרט שוב את דבריו באוזנו. והמלאך מוסיף "מכל אשר אמרתי אל האישה תישמר" ואיננו מפרט. נראה שהמלאך מייחס לאישה תכונות של חוכמה והבנה. הוא מעריך את אשתו של מנוח ונוזף בו על זלזולו בה.

נעמי ורות והמגילה

את פרשת "נשא" קוראים סמוך לחג השבועות. נעמי ורות, שתיהן אלמנות, פועלות כגוף אחד כדי לשנות את גורלן. נעמי המבוגרת מנחה את רות הצעירה כיצד לפלס את דרכה בחברה שוביניסטית וכיצד להוביל עצמה להצליח בחברה זו. וההצלחה היא כמובן נישואין וילדים. סוף המגילה כסרט הוליוודי, הכל מסתיים בטוב: נישואין, ילד וגבר שישמור על שתיהן. ובא לציון גואל.

מקומה של האישה בתנ"ך שנוי במחלוקת

• המקור בדין אישה סוטה אינו מייחס לאישה שום משמעות. היא רכושו של הבעל ותפקידה היחיד הוא להוליד ילדים ולהמשיך את השושלת. אין לה SAY (אמירה) בשום דבר. ניתן לבזותה ולהשפילה אם רק בעלה מעוניין בכך.
• סיפור הולדת שמשון מציג עימות סמוי בין מחבר הסיפור לבין מנוח על אמינותה של האישה ועל חכמתה. חז"ל מסבירים לנו את שמנוח מסתיר ואומרים: "אמר לו (למלאך) מנוח: עד כאן שמעתי את האישה, והנשים אינן בנות הוראה ואין לסמוך על דבריהן, אבל עתה יבוא דבריך-מפיך אני רוצה לשמוע, שאיני מאמין בדבריה, שמא חילפה בדבריה או פיחתה או הותירה" (במ"ר, י', ח).
• סיפור מגילת רות מציג את הנשים בגדולתן. הן אינן מתייאשות, אינן מבקשות עזרה, לוקחות אחריות על עתידן, גם אם בדרכים שאינן נורמטיביות, מתמודדות בהצלחה בחברה הגברית ומשיגות את רצונן.

והיום?

אפלייתה של האישה במשפט העברי, אשר מקורותיו בחוק הדתי, מתגלית גם היום. חוסר השיוויון בתפילה ובריטואלים עדיין קיים במרחב הציבורי הרחב, אך ניצנים של חירות קיימים אפילו אצל נשים בחברה האורתודוכסית, נשים המתמודדות על חירותן בתוך ההלכה, בתוך החברה הדתית ובוודאי בחברה הכללית הלא אורתודוכסית.
אנו נמצאים היום בחברה מתקדמת ועלינו להמשיך ולקדמה בכל מה שנוגע לשיוויון בין המינים. אם רות ונעמי ועוד נשים אחרות שחיו לפני אלפי שנים הצליחו, גם אנו נשות המאה העשרים ואחת נצליח.
אנו יכולות להיות ולעשות כל מה שאנו רוצות ושואפות אליו. אנו אחראיות על ההחלטות שאנו נוקטות ואיננו צריכות להיות תלויות באף גבר, גם אם הוא אישנו ובעלנו. חירותנו נתונה בידינו.