האם רות הייתה הגיורת הראשונה?
שאלה זו נשאלתי במפגש הקבוצה איתה אני לומדת. מידית עניתי לא ושאין גיור במקרא. בקבוצה נשמעו תשובות אחרות, שטענו שרות הייתה גיורת. במחשבה שנייה ושלישית, אני מוכנה לקבל את הגיור של רות בידיים פתוחות ולקרוא לה "אם המתגיירות", בתנאי שהרבנות הראשית תקבל את גיורה של רות ותאשר את הצטרפותם של כל הגרים המעוניינים להצטרף לקהל ישראל בדרכה של רות וללא הערמת קשיים נוספים

רות המואבייה | פרנצ'סקו אייץ'

 

 

את רות לא היו מגיירים היום

כידוע, רות האלמנה, עוזבת עם כלתה נעמי את מואב והולכת לבית לחם, מולדתה של חמותה. כתשובה לשכנוע של חמותה ללכת לבית אביה היא עונה תשובה שמרעידה את נפשה של נעמי, של הקוראים בכלל ושלי בפרט ואומרת: "..כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין--עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי...(רות א' טז-יז')
האם רות רוצה להתגייר? האם נחה עליה רוח רליגיוזית אלוהית? לא נראה לי. לדעתי רות, מתוך אהבתה הגדולה לנעמי, מעוניינת לחבור אליה, לחיות עמה, להצטרף למנהגיה ולהזדקן עמה. האם היום, אהבה לגבר או אישה, לארץ ולתושביה ישכנעו את הרבנים היושבים במרומי כסאותיהם לקבוע שאדם יהודי? גם כאן לא נראה לי. ומה אם לרות לא הייתה ברירה וכדי לשרוד חברה לנעמי? האם זו אינה סיבה ראויה? האם היו מגיירים אותה מסיבה זו היום?

מולדתו של האדם הינה ביתו

אנו מכירים ישראלים רבים שחיים בניכר את ארץ ישראל. הם קוראים בעברית, מקשיבים למוזיקה בעברית, מתרגשים מהצלחות ישראליות ובוכים יחד עם היושבים בארץ כשמתקיים אסון כזה או אחר. לוקחים טיסות כדי להצביע בבחירות, להצטרף לקבוצת המילואים שלהם כשיש מלחמה וחוגגים בת/בר מצווה, חתונה וחגים בארץ. ומרבים לומר שפעם עוד יחזרו הביתה. ויש אחרים שלא נולדו בארץ אך בוחרים לגור בה, מדברים עברית, משרתים בצבא, לומדים ואף עובדים, ומרגישים שזהו ביתם. כך ניתן לפרש את הצמדותה של רות לנעמי. היא חשה שנעמי היא ביתה ויחד איתה ארץ כנען. זוהי המולדת הנפשית האמיתית שלה. רות מצאה בביתו של אבימלך ונעמי את מה שחיפשה כל חייה ונראה שכשהיא עוברת לבית לחם, מקום שמעולם לא הייתה שם, היא חוזרת לביתה. 

בשירה "השיבה הביתה" מתארת אסתר אטינגר את חווית הבית:
........
וְאַתְּ שָׁבָה עִמָּדִי.
לְמָקוֹם שֶׁלֹּא הָיִית בּוֹ מֵעוֹלָם
בְּגוּפֵךְ זֶה הַדָּווּי
כִּי אַתְּ מִן הַשָּׁבִים הַנִּצְחִיִּים
הַחוֹזְרִים לַמָּקוֹם
שֶׁתְּמוּנָתוֹ חֲתוּמָה בְּרוּחָם
עוֹד לִפְנֵי הֱיוֹת הַבָּשָׂר

אֲנִי שָׁבָה הַבַּיְתָה
אַתְּ שָׁבָה הַבַּיְתָה
וְכָל שֶׁהָיָה אַחַר כָּךְ
הָיָה חֶסֶד שֶׁנָּפַל
כְּאוֹר לַאֲפֵלַת חֶדֶר
...."
"לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות, אלא כדי שיתוספו עליהם גרים." (ר' אלעזר בן פדת, מצוטט בתלמוד הבבלי)
יחסם של חז"ל לגיור היה חיובי בסך הכל. רבים מהם אמרו כי יש לקרב את הגרים לעם היהודי, וטענו שאפילו בני המן הרשעים יכולים ללמוד תורה בבני ברק. בימי הביניים בלטו שתי גישות שונות לגבי הגרים. האחת, שהמצטרפים לחברה היהודית לא יהיו אף פעם שווים בה. (הריה"ל בספרו הכוזרי). לעומתו טוען הרמב"ם כי אין שום הבדל בין המתגיירים ליהודים. ומוסיף, שיש להקל על המתגייר: "ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו שמא יגרום לטרדו ולהטותו מדרך טובה לדרך רעה, שבתחלה אין מושכין את האדם אלא בדברי רצון ורכים וכן הוא אומר בחבלי אדם אמשכם ואחר כך בעבותות אהבה". (משנה תורה י"ד).

הגיור היום הינו פירוש חמור של ההלכה

כיום, יש המקלים בגיור ויש המחמירים. ההבדלים נוגעים בשאלת העילה לרצון להתגייר, ההתנהגות המעשית בפועל, זמן הגיור והיקף החומר שיש ללמוד אותו.

הרבה דליה מרקס טוענת כי "הגיור המקובל במדינת ישראל כיום, משקף את הפירוש החמור ביותר של ההלכה, באופן שלא היה מקובל בשום תקופה בתולדות ישראל ובאופן שאינו משקף את אורחות חייהם של רוב אזרחי ישראל". מרקס שמה דגש לא רק על המתגיירים עצמם אלא עלינו, אזרחי המדינה. "כאשר אנו שואלים מהם התנאים שיש להציב בפני המתגיירים", טוענת מרקס, "אנו שואלים איך אנחנו רוצים לראות את עצמנו?" ואני מוסיפה, האם הדרישות שדורשת הרבנות מהמתגיירים הינן אותן דרישות שאנו דורשים מעצמנו? האם זוהי התרבות היהודית שאנחנו מעוניינים שתהא לחברה שלנו? האם ויתרנו על זכותנו וחובתנו ליטול חלק בקביעת אופיה של מדינת ישראל ומסרנו את השרביט לחברה אורתודוכסית מאובנת, ארכאית ולא שיוויונית?

הוכחה אחת מספיקה להרוג יהודי אך לא מספיקה להוכיח יהדותו

לפני מספר חודשים נכחתי במפגש אודות האנוסים ורצונם בגיור ובהכרתם כיהודים על ידי הרבנים האורתודוכסים. שגרירת פנמה בישראל סיפרה כי באחד המשפטים של האינקויזיציה, סופר על ילד קטן "שנתפס" מצביע לשמים וסופר כוכבים במוצאי שבת. משפחתו והוא הוצאו להורג על היותם יהודים. והוסיפה, לבושתו של הקהל, שלפני 400 שנים הוכחה אחת הצביעה על יהדותה של משפחה ואילו כדי לגייר את האנוסים נדרשות הוכחות רבות. האם הדבר נראה לנו הגיוני??

והרשו לי לסיים בבדיחה שקראתי:

בחור יהודי עמד להתחתן עם גויה. "אל תשא גויה". הזהיר אותו אביו. "אבל אבא, היא מוכנה להתגייר" אמר בנו. הבחורה התגיירה, התחתנה עם הבחור ואחר זמן מה ראה האב שחנות בנו נשארה סגורה בשבת. חשב האב שבנו חולה ונסע אליו מיד, אולם מצא את כולם בריאים, והבן אמר: "אבא, אשתי שכנעה אותי שלא אפתח את חנותי בשבת". ענה האב: "האם לא אמרתי שיש צרות אם יהודי מתחתן עם אשה נכריה ועוד כזו שמתגיירת?"

בלוגים, דעות, נתניה נט