פרשת השבוע "קורח"

"וַיִּחַר לְמֹשֶׁה, מְאֹד, וַיֹּאמֶר אֶל-יְהוָה, אַל-תֵּפֶן אֶל-מִנְחָתָם; לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם, נָשָׂאתִי, וְלֹא הֲרֵעֹתִי, אֶת-אַחַד מֵהֶם". (במדבר טז' 5)

פרשת קורח עוסקת במרד של מאתים וחמישים נשיאי העדה במשה ובאהרון ובראשם קורח, דתן ואבירם. האם המרד מוצדק? האם העובדה שמשה מינה את בני משפחתו למשרות חשובות גרמו לראשי העם להלין עליו? האם קורח, שהוא בן משפחתו של משה זכאי לאותה יוקרה שקיבל אהרון? האם המחלוקת בין משה לקורח הייתה אמיתית או נבעה מאינטרסים אישיים? (לשם שמים או לא), האם תפקיד ניתן בזכות קשרים או כישורים? כל אלה ועוד עולים מתוך לימוד הפרשה. בחרתי להתמקד הפעם בתגובתו של משה למרד.

משה ושמואל (בהפטרה) מעידים על יושרם

תגובתו של משה התחלקה לשלושה חלקים: כעס, דרישה מאלוהים ודיווח על יושרו ככתוב: "ויחר למשה מאד ויאמר אל ה' אל תֵּפן אל מנחתם, לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הֲרֵעתִי את אַחַד מהם" (במדבר טז, טו). הכעס מובן, משה פועל למען העם, מוביל אותו לארץ, שומע את טענותיו, מפשר, שופט, מקשר בין העם לאלוהים והם מורדים בו. הוא נעלב ופגוע. הביקורת המופנית נגדו קשה והוא מרגיש שהוא חייב לעשות צעד, שבדרך כלל איננו עושה, ומבקש מאלוהים שיעניש את המורדים בו. עד כאן שני החלקים הראשונים. מתוך תגובתו "לא חמור אחד נשאתי.." אנו מבינים כי הוא מבין שלא רק מערערים על הנהגתו אלא גם על אמינותו, והדבר קשה לו ביותר ולכן מעיד על יושרו. החיבור בין הפרשה להפטרה במקרה שלפנינו ברור. שמואל נפרד מהעם בפרק יב' לאחר שהוא ממנה את שאול למלך, מסכם את מעשיו ואומר: "הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד ה' וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם". (שמו"א יב3) גם שמואל מבקש את אישורו של העם על שלא גזל ממנו מאומה. 

דו"ח על בניית המשכן

בסוף בנית המשכן מסכם משה את הפרוייקט שנטל עליו: הוא מציג את האנשים שעשו את עבודתם כבצלאל ואהליאב, מתאר כמה כסף וזהב עלתה העבודה בכללותה וכמה עלה כל פריט בנפרד, כעמודים ואדני הקודש. בנוסף, הוא מפרט כמה כסף ניתן עבור הבניה וממי, וכיוצא בזה. המדרש מסביר כי משה היה צריך לתת דין וחשבון כי אנשים דיברו עליו מאחורי גבו: "אלא ששמע משה ישראל מדברים מאחריו, שנאמר "והיה כבא משה האהלה וגו'" (שמות לג ט) "והיה כצאת משה אל האהל וגו' והביטו אחרי משה" (שם שם /שמות ל"ג/ ח)], ומה היו אומרים… ראה צואר, ראה שוקים, אוכל משל יהודים, ושותה משל יהודים, וכל מה שיש לו מן היהודים, וחבירו משיבו אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר, כיון ששמע משה כך אמר להן חייכם משהמשכן נגמר אני עושה עמכם חשבון, שנאמר אלה פקודי המשכן וגו'". (מדרש רבה, פיקודי ח')

"וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל"

משה ושמואל נותנים דין וחשבון לעם על מעשיהם ועל יושרם. החובה לתת דין וחשבון מקורה גם באמירה "וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל" (במ' לב:כב). על המנהיגים לנהל את העם בשקיפות, למנוע רכילות ודיבורים על התנשאות ונהנתנות, על שלקחו ממשאבי הציבור ועל הגדלת ההון הפרטי שלהם. 

חז"ל עסקו לא מעט בצורך של עובד הציבור (מנהיג, שופט ..) לתת דין וחשבון לקהילה שלו. רבי יוסי קארו אומר בשלחן ערוך: "ומכל מקום כדי שיהיו נקיים... טוב להם ליתן חשבון. וכל זה בגבאים הכשרים. אבל מי שאינו כשר או שנתמנה באלימות וחזקה, צריך ליתן חשבון. והוא הדין בכל ממונים על הציבור" (יורה דעה רנז/ב). ואין הדבר קשור רק לכסף אלא גם לכל צורה של טובת הנאה.

מתי צריך המנהיג לתת דין וחשבון 

שאלת העיתוי לדווח חשובה מאד. שמואל מדווח כשהוא נפרד, משה בסוף בניית המשכן ואילו בפרשה שלנו, באמצע ההליכה לארץ. אני למדה מכך כי מנהיג צריך לתת דווח כל הזמן, גם במהלך כהונתו, גם בסיום פרוייקט מיוחד שהוא מנהל וגם בסיום הקדנציה שלו. ואני תוהה מתי ראש הממשלה שלנו ייתן דין וחשבון על מעשיו? מתי שר הפנים? מתי כל אלה המנהלים את החשבונות של האחרים צריכים לתת? והדבר איננו נכון רק למנהיגי המדינה, זה נכון לכל אדם שיש כח בידו. הם צריכים להיות נקיים מה' ומישראל וממצפונם.

טיסה לאילת על חשבוני

בעבר ניהלתי בית ספר תיכון ונהגתי לצאת עם תלמידי יב' לטיול השנתי. זו הייתה חוויה נפלאה. (להם אני מתגעגעת הכי הרבה, לטיולים ולתלמידים). באחת הפעמים נקבע הטיול השנתי קרוב לזמן בו נישאה בתי. מכיון שחששתי שמא תקרה לי "תאונת הליכה" החלטתי להצטרף לטיול רק ליומיים וטסתי מתל אביב לאילת. כמובן ששילמתי מכספי האישי על הטיסה ושמרתי את הקבלה אצלי. שנה לאחר מכן פנתה אלי אחת ממחנכות יב', שהיו לה ילדים קטנים, ביקשה להגיע לאילת באמצע הטיול והוסיפה שהיא מבקשת לעשות זאת כמו שעשיתי בשנה קודם לכן, בטיסה. כמובן שהסכמתי. וכשהיא שאלה מי משלם, הוצאתי את הקבלה ששמרתי ואמרתי לה "את צריכה לשלם כמוני". היא הופתעה כי חשבה שמישהו אחר שילם את כרטיס הטיסה. כנראה שהייתי צריכה לדווח על כך קודם לכן.