וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שׁם :וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן: (במדבר כ' 1-2). בשנה ה-40 לנדודיהם במדבר, זמן קצר לפני הכניסה לארץ, מתה מרים, אחות משה ואהרון 

נורית אלדר

שני פסוקים בלבד מתארים את מותה, קבורתה ואת חסרונה. במותה היא לקחה את המים איתה. העם מתנפל על משה ועל אהרון בדרישה למים, הוא מתפלל ומבקש עזרה מהאל, שמצווה עליו לדבר אל הסלע. נראה שהמילים נעתקו מפיו של משה, אולי ממותה של אחותו, רק ידו הניפה את המטה שאחז והכתה בסלע. הוא ואחיו נענשים.

באר מרים

את הסמיכות בין שני הפסוקים, האחד על מותה של מרים והשני על המחסור במים הסבירו חז"ל במדרשיהם, כי המים, שהגיעו לעם במהלך הנדודים נבעו מבאר השייך למרים. הבאר, הייתה לדבריהם, בדמות סלע מתגלגל וממנה יצאו המים.

במהלך 40 שנות נדידה במדבר, לא היה העם צמא למים. המים הגיעו בשפע מבארה של מרים - באר מים נסית. לדברי חז"ל הבאר הייתה בדמות סלע מתגלגל, אשר לוותה את בני ישראל בנדודיהם במדבר, וממנה יצאו מים. באר זו ניתנה להם בזכותה של מרים הנביאה, וכאשר מתה מרים - פסקה הבאר מלנבוע. רש"י טוען כי הכאתו של משה בסלע נבעה מחוסר המים.

מרים ומים

"הרומן" של מרים עם המים החל עם הולדת משה. היא מתייצבת על שפת היאור ומביטה בגורלה של התיבה השטה על פני המים ובתוכה משה אחיה. בפעם השניה עומדת מרים על שפת ים סוף ושרה על ישועת ה' אשר חצה את הים. הפעם השלישית, שהמים מופיעים היא במותה. לכן טענו חז"ל כי מרים הייתה כמקור מים חיים לעם ישראל.
ההולך במדבר זקוק לאוכל, למים ולכיוון, וכל אלה סופקו להם על ידי שלושת האחים: משה את האוכל – המן, מרים את המים ואהרון את הכיוון.ככתוב אצל חז"ל: "שלשה פרנסים [מלשון פרנסה] טובים עמדו להן לישראל, ואלו הן משה ואהרן ומרים, ושלש מתנות טובות ניתנו על ידיהם, ואלו הן באר ועמוד ענן והמן. מן בזכות משה, עמוד ענן בזכות אהרן, באר בזכות מרים".(סדר עולם רבה י').

באר מרים וסגולותיה

קיימות דעות שונות על מקום הבאר. בתלמוד הירושלמי נכתב כי הבאר טמונה בים כנרת ונסמך על הפסוק ""ונשקפה על פני הישימון" (במדבר כא), בתלמוד הבבלי נכתב כי היא נמצאת בים התיכון סמוך להר הכרמל.
לבאר סיגלו כוחות מרפא ונס: מוכה צרעת ועיוור, שטבל בבאר מרים, נתרפא מיד. סיפור אחר על אישה, ששאבה מים מבאר מרים. כשחזרה לביתה, טיפות מים זלגו על גופו של בעלה המוכה בשחין, והלה נרפא. מרטין בובר בספרו "אור הגנוז", מספר על רבי יצחק אייזיק מקאלוב (הונגריה) "שבערב יום הכיפורים בין השמשות יצא עם אחד מחסידיו לנסיעה במרכבתו, ובאחד השדות נראתה רצועת מים צרה, במקום שבו מעולם לא נראו מים, והרבי פשט בגדיו וטבל בה, ולאחר מכן חזרו השניים לתפילה בבית הכנסת. כאשר שאל החסיד לפשר המעשה, השיב לו הרבי: "כשעוברת כאן פתאום בארהּ של מרים, למה אתה עומד ואינך טובל עמי בתוכה?". עד הונגריה הרחיקה הבאר במדרשים וזאת כדי ללמד על סגולותיה הפלאיות.

מדוע יבשה הבאר?

יש הטוענים כי הבאר הפסיקה לתת מים כעונש לעם ישראל, שלא הספיד את מרים במותה. כשאהרון נפטר, בכה העם שלושים יום. כשמשה, נפטר ספדו לו שלושים יום. כשמרים נפטרה אין בכי ואין אבל, יותר מכך, יש תלונה על המים. בני ישראל, שנהנו מהמים בזמן הנדודים וידעו שהמים בזכותה של מרים, גילו כפיות טוב ועל כן נענשו ככתוב: "היות ובני ישראל לא הספידו כנדרש את מרים הצדיקה במותה, נענשו בחוסר מים" (בעל 'כלי יקר').

תפילת מרים ל"מים"

גשמים הינם אות לברכה. לאחר חג הסוכות, בשמיני עצרת, משתנה הנוסח בתפילה מקיץ לחורף והמתפלל מוסיף לתפילת העמידה: "משיב הרוח ומוריד הגשם". יחד עם זה נשמעים ניגונים של פיוטי גשם, שבדרך כלל מדגישים חלקם של אבות האומה. לאחרונה נכתבו פיוטים המנכיחים את דמות האשה ואחת מהן הינה מרים. בתפילה היא משגיחה על משה במים, מצילה אחרים (יש שמזהים אותה עם אחת המיילדות), בצדקתה יצר האלהים את באר המים ובזכותה מים זרמו לאורך הנדודים במדבר.
זְכוֹר נִצֶּבֶת בֵּין קְנֵי סוּף עַל יְאוֹר מַיִם
לְנוֹלָדִים פּוֹעָה לְהַצִּילָם מֵחֶשְׁכַת מַיִם
בְּתֹף וּמָחוֹל שָׁרָה עַל יָם הַמַּיִם
בִּזְכוּתָהּ חוֹלַלְתָּ מַתְּנַת בְּאֵר מַיִם.
בְּצִדְקָה חוֹן חַשְׁרַת מָיִם. (חון=חנו, חשרה=גוש והכוונה גושי מים חנו, היו)
(רות גן קגן)

עוד דבר על מרים:
בגרסאות מודרניות להגדה של פסח, ובפרט בקהילות קונסרבטיביות, נהוג להוסיף בליל הסדר כוס מים צלולים - כוסה של מרים, לצד כוס של אליהו, לזכר מעשיה המופלאים.

בלוגים, דעות, נתניה נט