פרשת השבוע "שופטים" עוסקת ברובה בהקמת מוסדות שלטוניים: המוסד השיפוטי, המדיני והמוסד המבצע, כאשר כל המוסדות כפופים לסמכות המחוקקת – התורה

נורית אלדר

גרוש יהודי ספרד | תמונה: אתר בית התפוצות

בסוף הפרשה מופיע טקס כפרה והיטהרות רב רושם, שיש לקיימו במקרה של רצח בלתי מפוענח, המתבצע במחנה ישראל והרוצח לא בא על עונשו. טקס זה נקרא דין "עגלה ערופה".

"כִּי-יִמָּצֵא חָלָל, בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ, נֹפֵל, בַּשָּׂדֶה: לֹא נוֹדַע, מִי הִכָּהוּ. וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ, וְשֹׁפְטֶיךָ; וּמָדְדוּ, אֶל-הֶעָרִים, אֲשֶׁר, סְבִיבֹת הֶחָלָל. וְהָיָה הָעִיר, הַקְּרֹבָה אֶל-הֶחָלָל--וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר, אֲשֶׁר לֹא-עֻבַּד בָּהּ, אֲשֶׁר לֹא-מָשְׁכָה, בְּעֹל. וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת-הָעֶגְלָה, אֶל-נַחַל אֵיתָן, אֲשֶׁר לֹא-יֵעָבֵד בּוֹ, וְלֹא יִזָּרֵעַ; וְעָרְפוּ-שָׁם אֶת-הָעֶגְלָה, בַּנָּחַל. וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים, בְּנֵי לֵוִי--כִּי בָם בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ, וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם יְהוָה; וְעַל-פִּיהֶם יִהְיֶה, כָּל-רִיב וְכָל-נָגַע וְכֹל, זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא, הַקְּרֹבִים, אֶל-הֶחָלָל--יִרְחֲצוּ, אֶת-יְדֵיהֶם, עַל-הָעֶגְלָה, הָעֲרוּפָה בַנָּחַל. וְעָנוּ, וְאָמְרוּ: יָדֵינוּ, לֹא שפכה (שָׁפְכוּ) אֶת-הַדָּם הַזֶּה, וְעֵינֵינוּ, לֹא רָאוּ. כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-פָּדִיתָ, יְהוָה, וְאַל-תִּתֵּן דָּם נָקִי, בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל; וְנִכַּפֵּר לָהֶם, הַדָּם. וְאַתָּה, תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי--מִקִּרְבֶּךָ: כִּי-תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי יְהוָה". (דברים כא' 1-9)

אחריות אישית וקולקטיבית

המצוה עוסקת בחלל שנמצא בשדה ולא ידוע מי הרגו. זקני הערים הקרובות מדדו את המרחק מהחלל לעירם והעיר הקרובה לו, מנהיגיה לוקחים את האחריות ומבצעים טקס בו עורפים את ראשה של העגלה ליד נחל איתן. הם רוחצים את ידיהם ואומרים שהם לא אחראים לרצח. יחד עם זה הם מבקשים כפרה מהאל שלא יפגע בעיר ובתושביה בעבור החלל המת. המחוקק לא מתכוון לומר שזקני העם חשודים ברצח ואולם, אחריותם צריכה להתבטא בדרך בה ימנעו לאת המכשולים שיכולים לפגוע באדם ובפרסום המעשה כדי למצוא את הרוצח.מעבר לעובדה כי האדם אחראי למעשיו ולתוצאותיהם, המסר של דין זה הוא בתחושת האחריות הקולקטיבית שמעבר לאחריות האישית.

"משרבו הרצחנים, בטלה עגלה ערופה."

דין עגלה ערופה, היה מוסד קבוע בעברו הרחוק של עם ישראל. החוק בוטל כבר בימי חז"ל, 1500 שנים לאחר תקינתו ,בטענה שהדור לא ראוי לדין זה ככתוב: "משרבו הרצחנים, בטלה עגלה ערופה." על השאלה מדוע בוטל עונה ישעיהו ליבוביץ בקצרה: "מצוות אלה הקשורות בטקסי כפרה מרשימים, נערכו במקרים נדירים וחריגים ביותר, ונועדו לסתום פרצות בגדר הקיימת. [...] אולם כאשר הפרוץ מרובה על הקיים ועומד, אין מקום לסתימת פרצות וכוחם של טקסים מתפוגג ובטל".
ופירושו של עניין, בעברו הרחוק של העם מעשי רצח, אונס, ניאוף, היו כנראה בגדר תופעות חריגות, ואם כבר אירע מקרה חמור, החברה נתנה דין וחשבון עליו בטקס שזעזע את אנשיה. המחוקק מבקש לעצור את כל מהלך החיים ולציין את תופעת הרצח והרשע כדבר שהחברה צריכה להרחיק מקרבה. בימי חז"ל ובוודאי בימים אלה, אמות המידה בחברה השתנו, ומעשים כגון רצח, שפיכות דמים, אונס, שחיתות הפכו כמעט לנורמה מקובלת ולכן בקיום טקס מסוג זה או אחר קיימת צביעות מה. אנו קוראים על אונס, על רצח, על המוסר הירוד באיי נאפה ואחרי מספר ימים שוכחים וממשיכים בדרכנו. אם היינו מקיימים גם היום טקס כלשהוא, הרי שהיינו עסוקים בטקסים יותר מאשר בעבודה ובחיים.

ובמקום טקס

מטרת הטקס הייתה לקחת אחריות על המעשה הנוראי ולנקות את ידי הציבור מהחטא גם כשלא עשה אותו. בימינו טקס אך האחריות מוטלת על כולנו ואיננו יכולים להתעלם ממה שקורה בביתנו ובסביבתנו. על מנהיגי העם ועלינו יש אחריות על "הדם שנשפך": כגון: תיקון כבישים ודאגה לביטחון העובדים, כפועלי הבנין ומפעילי המנופים, החזרת החינוך ההורי לידינו ולהיות אחראים על נהיגתם של ילדינו, נימוסיהם, התחשבותם באחר וכן גם על הדרך בה תהא פעילותם המינית מכבדת וזהירה. על המנהיגים להחדיר תקווה בקרבנו, להתחיל במגעים מחודשים עם שכנינו הערבים ולדבר על שלום. שליטה על עם אחר אינה עושה טוב לא לנשלט ובוודאי לא לשולט. על המשטרה יש אחריות במניעת פשע ואכיפה ראויה לשמה ולבתי המשפט על מתן גזרי דין שיהיו תואמים למעשה ושיאיימו מאחרים לבצע את העבירה. לאנשי החינוך יש אחריות רבה על בטחונם ובטיחותם של הילדים בזמן הלימודים ואף אחריהם. הם צריכים להוות אוזן קשבת ומקום בטוח בו כל ילד וילדה יוכלו לחסות בין כתליו. וכל זה הוא המעט ממה שמוטל עלינו לעשות.

לקיחת אחריות מתחילה בדוגמה אישית

בימים אלה חלק מנבחרי הציבור אינם מהווים דוגמה חיובית לעם ומעשיהם מביישים אותם, את תפקידיהם ואף אותנו. הם היו אמורים מזמן, לקחת אחריות ולפנות את מקומם לאחרים, אך הכסא והמעמד מונעים מהם להתפטר. יותר מכך, נראה שהם משוכנעים, שממרום כסאם מותר להם לעבור על החוק, ואם לא על החוק על המוסר. אל לנו להסכים עם כך.
בעוד שבועיים יש לנו אפשרות להחזיר את האחריות אלינו, להצביע ולהחליף את השלטון.

ומילה על אנוסי ספרד ופורטוגל

מוטל על כל ממשלה שתיבחר להעלות על סדר היום את נושא האנוסים ואת קבלתם לחברה היהודית ישראלית. המדינה הוקמה כדי לקלוט את יהדות התפוצות ונראה שהחברה הישראלית "נרדמה בשמירה" והגיע הזמן שתתעורר.

ואני לוקחת אחריות על כל הכתוב לעיל, נורית אלדר

בלוגים, דעות, נתניה נט