את פרשת השבוע "ואתחנן" קוראים תמיד אחרי תשעה באב, מועד המזכיר את נפילת ירושלים וחורבן הבית והעם. הפרשה ממשיכה את נאומו של משה לעם לפני הכניסה לארץ. ההפטרה לפרשה זו פותחת סדרה של שבע הפטרות, שאין להן קשר לפרשות וכולן עוסקות בדברי נחמה מספר ישעיהו. את הסדרה פותחת נבואת הנחמה בפרק מ' והיא נקראת "שבת נחמו" כדברי הפתיחה של הנבואה: "נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי--יֹאמַר, אֱלֹהֵיכֶם"

פרשת השבוע

פרשת השבוע "ואתחנן"

נבואות הנחמה של ישעיהו השני

ספר ישעיהו מחולק לשני חלקים מובהקים (יש שטוענים גם לשלושה), כשהחלק הראשון א'-לט' הינם דברי הנביא ישעיהו בן אמוץ, שניבא בימי בית ראשון ובימיו ממלכת ישראל נכבשת, תושביה מוגלים, ושבט יהודה ובית המקדש עדיין קיימים. לעומת זאת הרקע ההיסטורי של נבואות "ישעיהו השני", נביא ששמו אינו מצויין, הוא בסוף גלות יהודה בבבל, בזמן שהעם מיואש וכורש מלך פרס משלח את העם. בנבואותיו מעודד ישעיהו את העם לחזור לארץ ומבטיח, שהאל יעזור בפילוס הדרך חזרה ובהקמת הבית בירושלים.
השבויים השקופים של עם ישראל - ראוי להזכירם בכל פעם שאפשר

בפרק מט' בישעיהו, בנבואת נחמה נוספת, מצווה האלהים "להתיר את האסורים". בשבוע שעבר התייחסתי לרעיון העומד מאחורי האבל והצום של תשעה באב, הכולל את גירוש ספרד והפעם אתייחס לכך בנבואות הנחמה של ישעיהו ורעיון הגאולה מפרק מט'.
"כֹּה אָמַר יְהוָה, בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ, וּבְיוֹם יְשׁוּעָה, עֲזַרְתִּיךָ; וְאֶצָּרְךָ, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם, לְהָקִים אֶרֶץ, לְהַנְחִיל נְחָלוֹת שֹׁמֵמוֹת. לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ, לַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ; עַל-דְּרָכִים יִרְעוּ, וּבְכָל-שְׁפָיִים מַרְעִיתָם..." (ישעיהו מט' 8-10). כלומר, בעת רצון אענה לך בזעקתך, וביום שאתה בצרה וצריך ישועה אעזור לך. "וְאֶצָּרְךָ", אשמור עליך גם כשתהיה בגלות. ואומר המלב"ים: "גם במשך ימי הגלות אצרך בהשגחה מיוחדת בל תכלה בין העכו"ם (עובדי כוכבים ומזלות), עד 'שאתנך לברית עם' שיקים ה'."

הגיע הזמן "לשחרר" את צאצאי האנוסים

בכנס שנערך ב-19.3.19 בבית התפוצות, אותו הזכרתי בשבוע שעבר, השתתפה שגרירת פנמה בישראל, שתומכת מאד בנושאים העוסקים בפזורה היהודית. היא דיברה עברית וציינה כי בדיוק לפני 450 שנים, בתאריך ה-19.3.1569, יצאו מספרד לפרו השופטים הראשונים באמריקה הלטינית כדי להקים את האינקויזיציה. בדרך הם עצרו בפנמה ושם הובא בפניהם המקרה הראשון, "סלבדור מנדס פרננדס", שהואשם כיהודי פורטוגזי. "הדבר מלמד אותנו", אמרה השגרירה, "כי האנוסים, שברחו לאמריקה מפני האינקויזיציה מספרד ומפורטוגל המשיכו לשמור על מנהגיהם בבית, התנהגו בחוץ כנוצרים והיו ממקימי מדינות אמריקה הלטיניות". אין פלא, הוסיפה השגרירה, כי אחרי 400 שנים, המדינות הלטיניות הצביעו על הקמת ארץ ישראל. והיא סיימה את דבריה באמירה קשה: "היה מספיק שהם (האנוסים) יעברו על חוק אחד של משה כדי שישרפו אותם למוות, וכמה הוכחות הם זקוקים להראות ולהוכיח את יהדותם....?.

מעט מהקשיים שמערימים על הצאצאים

אחת הדילמות העולות משאלת האנוסים קשורה לשאלה, האם כל מי שמציג עצמו כצאצא שלהם הוא בן ליהודים לשעבר? ואולי הוא מציג עצמו כך כדי להגיע לארץ ישראל, כמדינת רווחה (האמנם?) וכדי לקבל את התנאים המגיעים לעולים חדשים?. כשאני מדברת על הנושא אני שומעת סביבי טענות מסוג אלה: "עניי עירך קודמים", "על חשבוננו", "ניצולי שואה לא מקבלים מספיק"!! אפילו בן של אחת מצאצאי האנוסים שהתגיירה ואשר גדל בארץ טען זאת בפני. הדילמה קשה וצריך לבדוק כל מקרה לגופו, יחד עם זה יש למצוא דרכים שונות כדי להקל על המבקשים לחזור לחיק היהדות ולאמת את נתוניהם כגון: שמות משפחה אפייניים ליהודים, שנשתמרו עם השנים, מנהגים שמקורם בהלכה, שנשמרו במשפחות, חפצים מיוחדים ליהדות שבידיהם כעיטורים עם מגן דוד וקריאת שמע והתנהגותם העכשווית. זאת ועוד, כדי לעבור גיור בארץ המתגיירים אינם מקבלים אשרת עבודה. להוציא משפחה אחת, כל מי שנפגשתי עמו נעזר בתרומות של אחרים. האם לא חשוב לאפשר להם להתפרנס בכבוד?
זכור לטוב המרן הרב עובדיה יוסף ז"ל, ששימש בשנות ה-90 כרב הראשי לישראל ובצעד אמיץ תמך בקבלת בני הקהילה האתיופית ובני הפלשמורה לישראל וליהדות ואף טען שהם יהודים כדת משה וישראל. האם יקום היום רב ברמתו ויעזור לצאצאי האנוסים?

להיות יהודי בארץ

במהלך המפגשים שלי עם מספר צאצאי אנוסים שעוברים את תהליך הגיור בקהילת "טוב להודות לה'", שבראשה עומד הרב ישראל נתנאל וורצמן, שאלתי זוג מרואיינים שעזבו את עסקיהם בברזיל והגיעו עם שני ילדיהם, מהי ההרגשה להיות יהודי בישראל? והם ענו "זה עולם חדש, זה כמו להיוולד מחדש, זה כאילו שאנחנו בעולם הבא". אותי האמירה שלהם ריגשה. ואתכם?

ובשולי הפרשה – על חשיבות הרוטציה

כבר לפני חמשת אלפים שנה ויותר, מבין האלהים, מבינים בני האדם את חשיבות הרוטציה בהנהגה. בתחילת הפרשה מתחנן משה לאלהים שישנה את רוע הגזירה ויכניס אותו לארץ כנען. האל לא מתרצה ומצווה עליו לחזק את יהושע "כִּי-הוּא יַעֲבֹר, לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה, וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם, אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה.וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא, מוּל בֵּית פְּעוֹר" (דברים ג' 28). יהושע מבצע את התפקיד שהוטל עליו והעם נכנס לארץ והתיישב בה. הרוטציה הצליחה!

בלוגים, דעות, נתניה נט