"דאמר רבי יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה....שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו לפנים משורת הדין". (בבלי בבא מציעא ל' ע"ב)

פרשת השבוע

אילוסטרציה | fotolia

בפרשת "כי תצא" מצוות רבות מסוגים שונים. הרמב"ם מונה 72 מצוות, שהן יותר ממספר כל פרשות השבוע הנקראות במהלך שנה. רוב המצוות בפרשה מוטלות על האדם כפרט ומעטות מהן עוסקות בציבור ובמנהיגיו. בפרשה מצוות העוסקות בחיי היום יום כדיני אישות ומשפחה, רכושו של האדם ואחריותו, קשר בין אדון למעביד... מצוות העוסקות במלחמה כדין אישה יפת תואר, סדרי המחנה והפטורים מהלחימה ומצוות מיוחדות המתרחשות לעיתים נדירות כדין בן סורר ומורה ומצוות שילוח הקן.
חוק ומוסר
קשה למצוא קשר בין כל המצוות. יחד עם זה אני מוצאת, שבחלקן רומז לנו המחוקק שיש חוק ויש בצידו גם מוסר וכדברי רבי יוחנן, יש דין תורה ויש לפנים משורת הדין. דוגמה לכך הינו חוק שילוח הקן: "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּור לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ או עַל הָאָרֶץ אֶפְרחִים או בֵיצִים וְהָאֵם רבֶצֶת עַל הָאֶפְרחִים או עַל הַבֵּיצִים לא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים: שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים:" (דברים כ"ב 6-7) החוק מאפשר לאדם לקחת את ביצי הציפור כשהוא זקוק למאכל, אך עליו לשלח את האם כדי שלא תראה בגזל בניה. המצווה "לֹֽא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ". (שמות כג' 19). איננה אוסרת על אכילת בשר וחלב אלא על הריגת הגדי בחלב אמו. מאוחר יותר החוק מתרחב. שני החוקים מתייחסים לקיום החוק יחד עם שמירה על צלם האל ואנושיות.
מצווה אחרת הקיימת בפרשה עוסקת בהלוואה ובמשכון. גם כאן, לאדם יש זכות לקבל משכון תמורת ההלוואה אך כשהוא בא לקחת את המשכון נדרש ממנו לא להיכנס לביתו של הלווה כדי שלא להביכו ולהשפילו. "כִּי-תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ, מַשַּׁאת מְאוּמָה--לֹא-תָבֹא אֶל-בֵּיתוֹ, לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ. בַּחוּץ, תַּעֲמֹד; וְהָאִישׁ, אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה בוֹ, יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת-הַעֲבוֹט, הַחוּצָה" (דברים כד' 10)

אישה שבויה יפת תואר

הפרשה פותחת במצוות אישה שבויה יפת תואר. "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת-תֹּאַר; וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה..."(דברים, כא, 10-11). לאחר הפתיחה מסביר החוק כיצד השובה צריך לנהוג באישה: הוא מאפשר לה להתאבל חודש ימים, לגזוז שערותיה וציפורניה ואם עדיין יחשוק בה ייקח אותה לאישה. אם לא ירצה בה ישלח אותה לחופשי. הכתוב לוקח בחשבון כי שבי בזמן קרב הוא דבר מקובל וכדי למזער את הנזק של המעשה, הוא מגביל את האדם והופך את המעשה ליותר "מוסרי", אם אפשר לקרוא לשבי דבר מוסרי.
צעד נוסף אל מעבר לצדק
"בהתבוננות מקרוב נוכל להיווכח כי אוסף החוקים והמשפטים הולכים צעד נוסף מעבר לצדק. הם לא רק מבקשים ליצור חברה שנשענת על מערכת משפטית בריאה, אלא מציעים חזון ליצירת רקמה חברתית הדוקה, רקמה של ביטחון, של אחריות, של ערבוּת הדדית ומציבים בפני בני ישראל חזון של חברת חסד.." (הרבה אילה שעשוע-מירון)

האם אנו עושים צעדנו אל הצדק?

בעוד מספר ימים תתקיימנה הבחירות בארץ. כל אחד ואחת מאתנו צריכים לקיים את חובתנו, זו, שגם אם אין מחייבים אותנו, היא מעבר לחוק, מוסרית וחשובה. לפני שנצביע עלינו לשאול: האם להנהגה הקיימת יש חזון? האם היא מובילה את החברה הישראלית לביטחון, אחריות, שיוויון, ערבות הדדית ובעיקר חברת חסד? האם ההנהגה הנוכחית פועלת על פי מידות מוסריות? שאלות אלה ואחרות צריכות לקבל מענה בקלפי ביום שלישי.
ביום שלישי עלינו לבחור ולהחליף את ההנהגה הקיימת, זאת שבתוכה עומדים מנהיגים לפני שימוע, משפט, חסינות...
ביום שלישי עלינו להחליף את ההנהגה שאחריות, שיוויון, ערבות הדדית וצניעות הם ערכים שמזמן נשכחו מהם.
ביום שלישי עלינו לדאוג לכל היהודים שרוצים לעלות לארץ ולדאוג לעתידם של ילדינו נכדינו ולכל הדורות שלאחריהם, ולא להמתין שהם ידאגו לנו ויעודדו אותנו ללכת לבחור, דרך מסכי הטלביזיה.

בלוגים, דעות, נתניה נט