אחת השאלות הנשאלות בסקרים בחברה הישראלית היא איך אתה מגדיר את עצמך קודם, יהודי או ישראלי. עד חיי הבוגרים התשובה לשאלה זו הייתה לי ברורה, ישראלית קודמת ליהודיה. יהדות מבחינתי הייתה שמירת שבת, כשרות, חצאית וכיוצא בזה ולכן הגדרתי את עצמי כישראלית. עם השנים ויחד עם ההיכרות שלי עם מגוון הזרמים ביהדות

kipur

אילוסטרציה 

התשובה שלי השתנתה. כיום אינני יכולה להפריד בין היותי יהודיה ובין היותי ישראלית.
ניתן להסביר את השינוי שחל בתפיסת הזהות שלי דרך השינוי שחל לגבי יום הכיפורים.

הפרשה מן התורה

ספר ויקרא, המיוחס לכהנים, עוסק בהקרבת קרבנות בכלל וכן ביום הכיפורים. הפרשה אותה קוראים בבית הכנסת ביום הכיפורים מתארת את עבודת הכהן, הלוקח שני שעירי עיזים, את האחד מקריב כקרבן "חטאת" לה' ועל השני מעמיס את כל חטאי ישראל ושולח אותו "לעזאזל", במדבר. מצוות יום הכיפורים בתורה, איננה עוסקת בערכים מוסריים שבין אדם לאדם אלא בפולחן ובצום ככתוב: " בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ--הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם: מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי יְהוָה, תִּטְהָרוּ. לא שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם--חֻקַּת, עוֹלָם". (ויקרא ט"ז 29-30)

ההפטרה מהנבואה

ההפטרה לפרשה לקוחה מספר ישעיהו נ"ז 14 - נ"ח. להבדיל מהפרשה, אין ישעיהו עוסק בקרבנות אלא במוסר. הנביא מתאר את העם המופתע מכך שה' איננו עוזר לו למרות שכולם מתענים, צמים ומקריבים קרבנות. "לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ, עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע?" (נ"ח 3) ותוקף אותם ישעיהו באומרו שהאלהים איננו מעוניין בקרבנות ובצום, המלווים בריב ובאגרוף רשע, אלא במוסר. "הֲלוֹא זֶה, צוֹם אֶבְחָרֵהוּ--פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה; וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים, וְכָל-מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ. הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת: כִּי-תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם. אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ, וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח; וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ, כְּבוֹד יְהוָה יַאַסְפֶךָ." (שם 6-8). ישעיהו איננו הנביא היחידי המעמיד את המוסר לפני הקרבן. כנביאים אחרים הוא רואה כיצד האדם הפך את העלאת הקרבן לפעולה טכנית והוא בטוח שיינצל מהרעה. הדבר דומה לתופעה שבה עבריינים חובשים כיפה לראשיהם בפתח בית האסורים, ומזכיר גם את הנערים שחזרו מאיי נאפה, אחרי מעשיהם הבלתי מוסריים ועל ראשיהם התנוססה כיפה, שיכולה להיחשב "ככיסוי הבושה".

פרשה והפטרה – מדרש חדש ליום הכיפורים

עם נפילת בית שני פסו הקרבנות. חז"ל נתבקשו לחפש דרכים אחרות לעבודת האלהים. יחד עם זה הותאם גם יום הכיפורים למציאות שהשתנתה. חז"ל חיברו בין הפרשה מהתורה, שעוסקת בקרבנות לבין ההפטרה מישעיהו העוסקת בתשובה ובמוסר. החיבור יצר מדרש חדש לקיום מצוות החג. יום הכיפורים הפך ליום תשובה וכפרה: כפרה על ידי התפילה ותשובה על ידי בקשת הסליחה. החיבור בין יום הכיפורים המקראי לבין זה החז"לי מאפשר לכל אדם, דתי או חילוני להתחבר ליום זה. המתפלל, זה שהולך לבית הכנסת מרצונו ולא מכפיה, לוחש ומתוודה "חטאתי, עוויתי, פשעתי" והעיקר, יוצק לתוך התפילה את המשמעויות כרצונו.
אז מה קודם? דין תורה או מצוות הנביאים?
התנ"ך מציג בפניי אופציות שונות להתחבר ליהדותי. בחירתי היא בתפיסה של הנביאים. אינני זקוקה לריטואלים דתיים כדי להתחבר ליהדותי. נסיעה בשבת איננה משנה את זהותי.
אז כן, אני יהודיה, למרות שאינני מקיימת אפילו חלק קטן מתרי"ג מצוות. כן, אני יהודיה כי אני מכבדת את התרבות היהודית, לומדת אותה ומוקירה את כותביה. וכן, אני יהודיה כי אני משתדלת לקיים את המצוות עליהן דיברו הנביאים, ככתוב בהפטרה: " הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת....".
אז כן, אני יהודיה וישראלית גאה, וישראלית ויהודיה גאה.

מִי אַתָּה? מַדּוּעַ יָד מוּשֶׁטֶת
לֹא פּוֹגֶשֶׁת יַד אָחוֹת?
וְעֵינַיִם אַךְ תַּמְתֵּנָּה רֶגַע
וְהִנֵה שָׁפְלוּ כְּבָר נְבוֹכוֹת.

גַּן נָעוּל. לֹא שְׁבִיל אֵלָיו, לֹא דֶרֶךְ.
גַּן נָעוּל – אָדָם.
הַאֵלֵךְ לִי? אוֹ אַכֶּה בַּסֶּלַע
עַד זוֹב דָּם?
רחל

היכן החיבור בין המעשה הפולחני של הכפרה לבין המעשה הנפשי-מוסרי של התשובה?
1. בין הפרשה וההפטרה. הפרשה היא מתוך ספר ויקרא ("תורת כוהנים") פרק ט"ז, ותוכנה הוא תיאור מפורט של הקרבת קרבנות הכיפורים. המלה כפרה מופיעה פעמים רבות בהמשך הפרק רצוף לתיאור הקרבת הפרים, הקרבת השעיר האחד ושליחת השעיר האחר לעזאזל. הפרשה מתרוממת אל סיכומה במצוה: "והיתה לכם לחוקת עולם בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את-נפשותיכם וכל-מלאכה לא תעשו האזרח והגר הגר בתוככם. כי-ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם. לפני ד' תטהרו..." (פסוקים כ"ט, ל'). ההפטרה, הלקוחה מספר ישעיהו פרק נ"ז מפסוק י"ד ופרק נ"ח
2. הרמב"ם – הוידוי : "וסמך אהרון את-שתי ידיו על-ראש השעיר החי והתודה עליו את-כל-עוונות בני ישראל ואת-כל-פשעיהם לכל-חטאתם ונתן אותם על-ראש השעיר ושילח ביד-איש עתי המדברה" (ויקרא פרק ט"ז, פסוק כ"א). "כיצד מתודין? אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה. וזהו עיקרו של וידוי" (הלכות תשובה, פרק א' א')

בלוגים, דעות, נתניה נט