בלוג מאת הרב הראשי לנתניה הרב קלמן מאיר בר

זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו (למשמעות יום ירושלים)

יום שחרור ירושלים היה אחד מרגעי השיא בחיי האומה הישראלית והבנת משמעות של יום זה מבטאת גילוי אדיר של אמונת ישראל.

אך כדי לקלוט את גודל השעה, עלינו לזכור ימות עולם ומעט פרקי עבר מתקופות שונות בגלגוליה הרבים של ירושלים.
לאחר שנחרב בית מקדשנו, ביקשו הכובשים הרומאים להנציח את גבורתם בשער טיטוס לזכר כיבוש ירושלים ולקיחת כלי המקדש, מאוחר יותר, לאחר שאנדריינוס את חילותיו של בר כוכבא, הטבע המטבע "יהודה השבויה" המתוארת כאשה אבלה וחייל רומאי שומר עליה וכדי למחות את זכרה של ירושלים, החריבו את שארית החומות וחרש את העיר כולה, ובנה במקומה עיר רומאית, נגזר גזירת מוות לכל יהודי שייכנס לאחר לתחומה של העיר. גזירה שנמשכה למעלה ממאתיים שנה, עד שהתחלף השלטון. שבע דורות ללא רגל יהודית! 

לאחר תקופה זו תחת שלטון הנוצרים, הורשו היהודים לבוא פעם בשנה, בתשעה באב כדי לבכות על חורבנה של ירושלים.
שנים רבות לאחר מכן כשמבקר יהודה אלחריזי בירושלים, הוא כותב מעט מרשמיו (תחכמוני שערי כ"ח), הוא שאל את אחד מתושבי העיר "מאימתי היהודים החלו לגור בה"? והלה הנה לו "מיום לכדוה הישמעלי" שכן בזמן הנוצרים לא נתנו לנו לשבת בה בטענה שהרגנו את אלוהיהם ורק בצל הישמעאלים מצאנו מעט נוחם.
אך לאחר מכן, התתרים כובשים את ירושלים והיהודים ברחו משם וכשהרמב"ן מבקר בירושלים הוא מעיד "שאין ישראל בתוכה". לאחר מכן עוברת הארץ לשלטון העותומנים ששולטים בה במשך כארבע מאות שנה, שלטון עריץ ואכזרי, שלטון אשר השוחד שולט בו מעמדו של היהודי נחשב ככלב וכפחות מזה. שלטון שאת קצהו הרגישו בשלטון התורכים, די להציץ בספרו של רבי מנחם מנדל מקמניץ "קורות העתים" המתאר את ההתעללות ביהודים.
תחנה אחרונה לפני שהארץ חוזרת אלינו היא השלטון הבריטי, ואף ששלטון זה היה תקין מקודמיו, לא הצליח למנוע פרעות ביהודים, בודאי שלא נתן גיבוי למפעל ההתיישבות והשיבה לארץ.
עתה שזכינו בדורינו ששוחררה ירושלים והתאחדה מחדש תחת שלטון ישראלי, הרי נסגר מעגל. אנו העם הגולה המושפל אשר הושלח מארץ לארץ, זכינו לשוב אליה בגבורת עוז, המפגש המרגש של חיילי צה"ל עם הכותל המערבי, עורר מעיינות טמירים של רגשי קודש שהיו חבויים בלב האומה והכל הרגישו וחשו, שירושלים מבטאת את נצח ישראל וישועתו לעד.
די להעמיד את תמונת גיבורי בר כוכבא המובלים לטרף שיני האריות, לכל המון רומאי חוגג, את השפלתה של קרן ישראל אז, לעומת התיקון בדורינו שחיילי ישראל משחררים את הר הבית, אם לא חשים אנו היאך מתקיים בנו "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה".
צריכים אנו לשמור בליבנו את מהות הנס הגדול שעשה הקב"ה לנו, ואולי להעתיק לפחות בליבנו את שערי טיטיוס אשר ברומי לתוכחי ירושלים כשער ניצחון ולחקוק עליהם בגאון ובגדול את הפסוקים "המה קרעו ונפלו-ואנחנו קמנו ונתעודד "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו".