עובדת בנק דיסקונט הופלתה בשל גילה

בית הדין לעבודה קבע: העברת עובדת בנק בגיל 63 לתפקיד פקידה זוטרה, הינה פסולה ופוגענית ופסק כי על הבנק להחזירה לתפקידה

בימים אלה עומדת העובדת לפני הגשת תביעה לפיצוי נזיקין כנגד הבנק בשל התנהלותו.

=

בנק דיסקונט

את התביעה נגד בנק דיסקונט הגיש עו"ד אלון קורל, על פיה העובדת (63), בעלת ותק של 28 שנים, עבדה בבנק בתפקידי הדרכה וכמדריכה במוזיאון השייך לבנק.
לפני כשנתיים נאמר לעובדת כי הוחלט להעבירה לתפקיד פקידה במרכז השירות הבנקאי.
משתהתה מדוע דווקא היא, הושב לה כי ציוני ההערכה שלה הם הנמוכים ביותר מבין המדריכים במוזיאון. אולם כשביררה זאת העובדת מול מנהלת המוזיאון, אמרה לה המנהלת כי הונחתה מפורשות להעניק לה ציונים נמוכים יותר.
בהמשך הוצעו לעובדת תפקידים חלופיים, שלא ענו על כישוריה, השכלתה ויכולותיה.
לדברי עו"ד קורל, העובדת שבה והדגישה את קירבתה לגיל הפרישה, את רצונה להישאר בתפקידה במוזיאון ואת תפקודה המקצועי המצוין כמו גם את מצבה הנפשי שהתערער מאז ההודעה על העברתה, אולם החלטת הבנק להעבירה מתפקידה - עמדה בעינה.

העובדת פנתה לעו"ד אלון קורל, שהגיש בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד העברתה מתפקידה והפגיעה במעמדה.
בבקשה נטען כי ההחלטה להעביר את העובדת מתפקידה התקבלה על רקע מניעים לא ענייניים, ובמרכזם אפלייה על רקע גיל.
השופט אורן שגב קיבל את עמדת העובדת ופסק כי החלטת ההנהלה על העברת התובעת מתפקידה נגועה בהתנהלות פסולה ופוגענית לכאורה. כן נקבע כי בשל שיטת שיקלול הציונים לא ניתן להסתמך על הערכות העובד ככלי מכריע בהחלטה על זהות העובד שיועבר מתפקידו במסגרת השינוי הארגוני ולראיה, ציון זה עומד בסתירה להערכתה האמיתית של מנהלת המוזיאון.
עוד קבע השופט כי הנהלת הבנק לא לקחה בחשבון בהחלטתה שיקולים רלוונטיים, כמו מצבה הבריאותי של העובדת, הוותק, השכלתה, ניסיונה והזמן הקצר שנותר לה עד הגיעה לגיל פרישה.
לאור אלו, פסק כי יש לקבל את הבקשה לצו המניעה הזמני אותה הגישה העובדת, וכי על הבנק לשאת בהוצאות המשפט.