מצעד הגאווה הרביעי התקיים בנתניה

כ-300 איש חגגו ביום חמישי במצעד הגאווה בנתניה ונהנו מהופעות ודוכני מרצ'נדייס. יונתן שמיר, ממארגני המצעד: "אין שום הנכחה בעיר לזה שיש חודש גאווה" 

כ-300 תושבי העיר עשו הרבה שמח באירוע שנערך בחמישי האחרון לפנות ערב בעיר ימים. המצעד הצבעוני כלל התכנסות עם יריד גאווה שכלל דוכני מרצ'נדייס, דוכנים של ארגוני הקהילה הגאה וגם דוכן של סיעת פעימה חדשה בראשות המתמודדת לראשות העירייה טלי מולנר, שהתקשטו בסגול ולא שכחו דגלי גאווה לצד שלט צהוב מאיר עיניים עם כיתוב בשחור: "מרים, איפה את?".

תחת הלחות והחום הכבד יצאו החוגגים לצעדה קצרה יחסית בת קילומטר וחצי ברחוב עוזי חיטמן, שהסתיימה בחוף פולג, שם הופיעו שתי דרגיסטיות והזמרת הלהט"בית לישי. נאומים לא היה, בעיקר כי לא הייתה במה, אבל פוליטיקאים בדמות שני חברי כנסת מיש עתיד לצד סגנית ומ"מ ראש העירייה, שירי חגואל סיידון, דווקא כן.

"העירייה צריכה לקחת אחריות"

בכל הנוגע לארגון וליווי מצד העיר המארחת, האווירה הרבה פחות צבעונית וססגונית. מלבד חגואל סיידון, שבאישורה זכו המארגנים לתקציב זעום של כ-10,000 שקלים, לצד סיוע נרחב של ענבר חביב, האחראית על הקהילה הגאה מטעם העירייה, אין יותר מדי דברים טובים לומר בנושא.

"העירייה צריכה לקחת אחריות ולא לצפות שנעשה את האירוע בשבילה, כשאני עושה אותו בהתנדבות. זה לא צריך להיות ככה", אומר יונתן שמיר, מהמארגנים הבולטים של מצעד הגאווה בעיר. "לשם השוואה, בבת ים החלו השנה את אירועי הגאווה והעסיקו בחור בשם גלעד שמיר (אין קשר משפחתי) תושב נתניה שעזר לי מאוד. הוא קיבל שם משרה מלאה, משכורת כדי לעשות את האירוע ותקציב של 30 אלף שקלים, וזו עיר שעושה אירוע כזה בפעם הראשונה. יש קהילה גאה בנתניה ואפשר ללוות ולייעץ, אבל זו לא העבודה שלי לדבר עם אמנים ולעשות תיאום עם ספקים".

"הצד הכואב הרבה יותר נוגע לנושא הפרסום", ממשיך שמיר. "אין שום הנכחה בעיר לזה שיש חודש גאווה, אין דגלי גאווה בשום מקום, אז למה שאנשים יבואו? גם אם הם שומעים על זה, אין תחושה והבנה שזה הולך להיות רציני ומכובד, למרות שהמצעד השנה היה אחד הכיפיים שהיו בעיר. אם עיריית נתניה רוצה ברצינות להפוך את זה לאירוע ברמה ראויה, היא צריכה להשקיע כסף ולהביא אמנים. אצלנו חלקם הופיעו בחינם וזה ממש לא לעניין. הם עושים את המינימום שהם יכולים כדי להגיד שעשינו למען הקהילה, אבל לא באמת".

ניסיתם להיפגש בנושא עם ראש העירייה?

"ראש העיר נפגשה איתנו פעם אחת לפני שלוש שנים בערך. היא שאלה אותנו שאלות כמו 'בשביל מה אתם צריכים מצעד?' שהעידו על חוסר הבנה וחוסר היכרות עם הקהילה. היא פשוט לא מבינה את הקהילה הגאה ואת הצרכים שלה. או שזה לא מעניין אותה, או שהיא מפחדת לשלם מחיר פוליטי. בכל מקרה היא מושפעת מאוד מהקואליציה שלה שעושה הרבה מאוד רעש ברגע שאנחנו מבקשים סיוע. בסופו של דבר היא מינתה את שירי כדי לעזור לנו ומבחינתה זה סוגר את העסק. יש לשירי כוונות טובות, אבל אין לה אמצעים ובשורה התחתונה מה שאנחנו מקבלים מהעירייה זה המינימום שבמינימום".