היהלום שבכתר: הפעילות המגוונת של מתחם הרוביז בנתניה צילום: אילון פתחיה

הופעות מוזיקה וסטנדאפ, במה פתוחה, ליווי מקצועי, סדנאות כתיבה ומחווה מרגשת בעקבות ה-7 באוקטובר. מתחם הרוביז בנתניה חוגג אוטוטו שנתיים וממשיך לשבור שיאים של חיבור וקהילה. מנהלת הרוביז, רינה נעים: "הדופק האנושי גבוה ומתפתח כל הזמן. חבר מביא חבר וכולנו יחד מגשימים רעיונות. זה בדיוק ה-DNA הכי מזוקק של הרוביז"

שיחה צפופה עם רינה נעים, מנהלת מתחם הרוביז בנתניה, יכולה לגרום גם לאנשים שהקטע החברתי פחות דומיננטי אצלם לרוץ ולהצטרף לקהילה. קחו קהלים שונים ומגוונים, ערבבו עם רצון בלתי מתפשר ליצור תוכן ולהתאים אותו לקהל, תוסיפו מנהלת עם כמויות מסחריות של כריזמה וקבלת האחר והשונה, והרי לכם מתכון מנצח לחבר יחד את הנוער והצעירים בנתניה באופן קסום שאין שני לו.
לפני שנצלול לעומקם של דברים, הנה כמה נתונים שיאפשרו לכם לספוג קצת אווירה. בימי חמישי אחת לשבועיים מתקיימת במתחם במה פתוחה, וכשמה כן היא. ניתן לבוא ביחד או לבד, כיוצרים או כקהל, ולהתנסות על במה במגוון תחומים – נגינה, שירה, הקראה, ניסוי חומרים חדשים שכתבתם, והכל כשברקע בר אלכוהול, משחקי חברה וקהילה שרק רוצה ליצור עוד ועוד. הכניסה לגילאי 18 פלוס, אבל נעים מבהירה מייד שהמגוון הרחב בקהילת הרוביז רק מתחיל שם.

פעילות קהילתית - היהלום שבכתר: הפעילות המגוונת של מתחם הרוביז בנתניה

צילום: אילון פתחיה

"זה ערב קהילתי מגבש שכולו כייף. חבר הקהילה הכי מבוגר שמגיע לבמות הפתוחות כבר חגג יום הולדת 70", היא מספרת בגאווה. "יש חיילים, אחרים עובדים בעבודה מסודרת ומוצאים אצלנו פורקן ואפשרות ליצור. פעם הגיע הורה מלווה לכיתה שבאה לרוביז, הוא ראה את התופים וכמעט נפלה לו הלסת. הוא ביקש לעלות ומאז לא ירד מהבמה. יש אצלנו מנעד רחב מאוד".
בהגדרה היבשה, הרוביז שפועל תחת אגף הנוער והצעירים בעיריית נתניה, בראשותה של מאריתו קבדה נותן מענה לשלושה סוגי קהלים – נוער בכיתות ז'-י"ב, חיילים וצעירים בגילאי 21-45, אבל כאמור, אין באמת גבול עליון או כמו שנעים מגדירה בפשטות – "כולם בנפשנו. זו קהילה יוצרת שמקבלת מעטפת מקצועית, ואנחנו רוצים לתת לכולם הכי הרבה גב וחשיפה, כדי להצליח לפרוץ את הגבולות של עצמם, להוציא חומרים החוצה, להרגיש במה, להגשים ולבוא לידי ביטוי".
ההפרדה בין הקהלים היא בעיקר בין נוער לצעירים, כשברוביז שמים דגש גדול על שמירה על בני הנוער עם כל המשתמע מכך. "נוער צריך תהליך, שיראו אותו לאורך זמן, לגדול, וכמובן שכל אחד צריך דמות קבועה שמסתכלת עליו, מאמינה בו ורוצה בטובתו.
כפועל יוצא, בימים אלה משיקים ברוביז שלוש קבוצות תהליכיות לכיתות ט' – י"ב: 

פעילות קהילתית - היהלום שבכתר: הפעילות המגוונת של מתחם הרוביז בנתניה

רינה  נעים, מנהלת הרוביז | צילום: אסף בנימיני 

קבוצת 'אללה באב אללה' – קבוצה של משחק ושירה שתקבל הכשרה מקצועית בעולמות התוכן האלה, תיצור הפקות מקוריות ותופיע ברוביז ובאירועי מחלקת הנוער ובמות עירוניות אחרות;
קבוצת 'מקונספט לפודקאסט' – ללמוד איך יוצרים פודקאסט, ראיונות, סטוריטלינג, הקלטות מקצועיות והעלאה לפלטפורמות הרלוונטיות. הדבר יתבצע באמצעות חיבור לקהילה, כשהחברים יפגשו קהילות מגוונות בנתניה, בכלל זה שורדי שואה וכן פעילות סביב ימי הזיכרון הקשים במציאות היומיומית, יחקרו ויפיקו פטדקאסטים;
קבוצת 'גומיגם' – הרכב נגינה ושירה מלווה על ידי לירי שחר, רכזת הנוער של הרוביז. החברים יקבלו ליווי והכשרה מקצועית וירכשו את היכולת להיות אלסטיים ולהתאים עצמם כנגנים וזמרים להפקות שונות. אגב הרכב 'הגומי' קיים גם לצעירים – הרכב העומד בפני עצמו בהנחיית אילון פתחיה, שהוא מנהל הלוגיסטיקה במתחם, אמן יוצר ומפיק מוסיקלי עם נגנים וזמרים ובנוסף 'מתלבש' על פרויקטים אחרים במתחם, בליווי איש טכני ומפיק מוזיקלי.

מעבר לכך, בימי שישי בערב מקיים אגף הקליטה בעירייה אירועי קונספט עבור הקהילה הרוסית, ובשבתות בבוקר הצגות ילדים עם תפאורה, שחקנים ומוזיקה, כשהילדים יושבים על מחצלות ופופים וההורים מלווים אותם. "הרוביז הוא מקום שהדופק האנושי שלו גבוה ומתפתח כל הזמן", אומרת נעים "חבר מביא חבר וכולנו יחד מגשימים רעיונות. זה בדיוק ה-DNA הכי מזוקק של הרוביז".

איך נולד הרעיון למקום?
הרוביז הוקם ביוזמת ראש העיר מרים פיירברג-איכר על מנת לתת מענה לוקאלי לבילוי ופנאי איכותי לנוער וצעירים במתחם מושקע ובתשתית ברמות הגבוהות ביותר לתחומים מסוג זה. זאת כחלק ממהלך אסטרטגי וארוך שנים של השקעה בנוער ובצעירים של העיר נתניה. "הנוער של נתניה" אומרת פיירברג "הוא העתיד שלנו של עירנו האהובה ושל המדינה כולה."
נעים: "הרוביז נולד מתוך צורך גדול שזיהינו, שחסרים מקומות בילוי עבור נוער וצעירים בנתניה. יש רשת של מועדונים ופעילות מהממת, תנועות נוער, צעירים בפאבים ומסעדות, אבל אין מקום בילוי – כזה שאתה פוגש בו אנשים שדומים לך, יכול גם לבוא לבד ונוצרת סביבך קהילה. היום מזלזלים במילה 'כייף', אבל זה חשוב מאוד בהגדרה העצמית. כשכייף לי אני אומר 'וואו', יש אנשים שדומים לי וכייף לי פה. רצינו לתת מקום לנוער ולצעירים להביא עצמם לידי ביטוי. אוטוטו אנחנו חוגגים שנתיים ולשמחתי הערך הכי גדול שלנו הוא הקהילתיות. הגיעו אנשים שמצאו את האנשים שדומים להם ואת קבוצת השווים שלהם, אני קוראת לזה 'מהכוכב שלהם' וכנראה שלא היו מכירים אותם במקום אחר".

עד כדי כך הקהילתיות שולטת ברוביז, שחברי הקהילה נקראים 'רוביזים'. ואם חשבתם שמדובר בתושבי נתניה בלבד, כדאי שתחשבו שוב. "אני מנהלת את הרוביז מהקמתו ואחד הדברים בחזון שלנו הוא להיות אבן שואבת", מסבירה רינה. "פגשתי כאן זוג מבאר שבע, לצד מוזיקאים מהקריות, מירושלים ומתל אביב. אין אדם שנכנס ואני לא יודעת מיהו. כשאנשים אומרים לי שהם כאן בפעם הראשונה, אני תמיד עונה – ברוכים הבאים, זו בטוח לא האחרונה. הרוביז הוא מקום שכל הזמן חוזרים אליו".

אות מלחמה

אם שאלתם את עצמכם מה משמעות השם 'רוביז 1929', הרי שגם כאן יש סיפור עם משמעות מאחוריו. נתניה ידועה כבירת היהלומים, כשנעים עוד זוכרת את הדודים שלה עובדים בתחום. לצד לוגו תואם, הרובי היא אבן אודם והדרגה השנייה מתחת ליהלום. "אבן אודם, יהלום אדום ואין האחת הדומה לשנייה בטבע, גם אם נוצרו באותו מקום ובאותו זמן", מדקלמת רינה מתוך שינה את ההגדרה המילונית ומוסיפה: "ברפואה אלטרנטיבית יש לאבן הזו יכולת להעניק ביטחון עצמי ולמצוא את עצמך בתוך קבוצה". ומה עם 1929? "השנה שבה הוקמה נתניה כמובן", היא מסכמת.
כמו מקומות רבים אחרים, גם כאן אירועי ה-7 באוקטובר טרפו את הקלפים, אבל ברוביז התגייסו והתאימו את עצמם במלוא המרץ והרגישות למציאות משתנה. "יום אחרי הבנתי שאין סיכוי שאני ממשיכה לשבת מול הטלוויזיה", משחזרת נעים "הייתה התארגנות במתנ"ס הקהילתי מזרח נתניה, עם יוזמה להביא לשם חבילות ומוצרים. באותו רגע שלחתי הודעה בוואטסאפ לקבוצת העדכונים של 'הרוביזים' ועשרות חברים הגיעו לעזור – מסידור חבילות ועד להרים את המורל עם שירה וגיטרה. הבנו שיש לנו הזדמנות לתת מקום ופורקן בתקופה הכי נוראית שידענו".
לאחר כשבוע וחצי בהם היה הרוביז סגור, המקום נפתח מחדש עם פרויקט 'אות מלחמה', קול קורא לתת את הבמה ליצירה שנוצרה בעקבות המלחמה. "עשינו ממש סריה של תוכן שמתחבר לעולמות הקהילתיים, אמנותיים ורגשיים שאנחנו יכולים להציע" משחזרת נעים. "עשינו סדנאות כתיבה רגשית לנשים. הגיעו נשים מפונות מהמלונות, כאלו שהבעלים שלהן במילואים, היה פשוט מדהים".
עוד פרויקט במסגרת זו היה 'סיפור של משפחה'. "לקראת יום הזיכרון הכי נורא שידענו עשינו חיבור עם הרווחה בעירייה ויצרנו קשר עם משפחות הנופלים, גם של הנובה וגם של חיילים שנפלו מנתניה" היא אומרת. "רצינו לספר את סיפור המשפחה והנופלים, לא רק בעת נופלם, אלא מי היו עבור המשפחה. משפחות בחרו שני שירים שאהבו, עשינו עיבודים ואחד מהם הוצג על הבמה".
בנוסף, נערכה סדנת כתיבה 'ספוקן וורד' להורים שכולים, כשבין השאר יניב אמויאל הקריא שיר שכתב לבנו דולב ז"ל. לאחרונה הולחן השיר על ידי הצוות של הזמר והיוצר אברהם טל. לקראת יום השנה לטבח הנורא ייערך שיתוף פעולה של הרוביז עם היכל התרבות ואגף הנוער, בדמות טקס ממלכתי שיקדם לו מיצג שיכלול גלריה של צילומים עם אוזניות והקלטות מתוך ה-7 באוקטובר, לצד חבר'ה מתוך הקהילה היוצרת של הרוביז, שיעשו חזרות ועיבודים, ובמשך שעתיים אמנים צעירים ישירו לזכרם של הנופלים, בתקווה לימים טובים יותר.

תחושה של בית

רינה נעים, 31, מתגוררת בשכונת רמת חן בנתניה. כאמור, היא מנהלת את הרוביז עוד משלבי הקמתו. לפני כן עבדה במחלקת הנוער, התקדמה והגיע לניהול תחום של מנהיגות הנוער. עוד הייתה אחראית על תנועות וארגוני הנוער, מועצות התלמידים והנוער, ואף היה לה עסק לפיתוח הדרכה ותקשורת בין אישית. "זה זורם בתוכי", היא אומרת בפשטות וחן אופייניים.

אילו תגובות את מקבלת על המקום?
"אני חושבת שבאמת הצלחנו לייצר בית. יש לנו מרצ'נדייס, ועל העטים של הרוביז כתוב 'ברוביז מדברים ברבים'. המשמעות היא שברגע שאתה מגיע ומתחבר, אתה הופך לחלק מאיתנו ומתחיל לדבר ברבים. יש לנו זכות גדולה לתת מקום, במה, שייכות ובעיקר המון פאן, שזה הכי לא מובן מאליו בימים האלה. אתה יכול לבוא ולבחור כמה אקטיבי להיות במקום הזה – מכרטיס להופעה ועד לעלות על הבמה שוב ושוב. מקפה או בירה ועד לדבר, להכיר ולהיכנס הכי עמוק שאפשר. אתה בוחר הכול וזה קסם שלא יסולא בפז".

לסיום, לאן את שואפת להוביל את הרוביז בהמשך הדרך?
"יש לנו עוד המון שאיפות כמו חיבורים עם אקדמיות למוזיקה ולייצר קהילה עסקית גדולה יותר. אנחנו כל הזמן חושבים איך להגדיל את הדבר, כולל את אפקט השמועה, כדי לפרוש כנפיים ולגרום לכמה שיותר אנשים לבוא ולהצטרף אלינו. זה נקרא 'זמן פיתוח', כשאנחנו חושבים גדול יותר, עמוק יותר ורחב יותר על מנת להפיץ את הבשורה. זו עבודה לא פשוטה ולמעשה לייצר יש מאין. כולם כאן עובדים קשה מאוד כדי שהמקום יפעל יום יום וימשיך להיות טוב ואיכותי כמו שהוא".

*מי שרוצה להצטרף להחוויה יכול למצוא באינסטגרם, בפייסבוק ובאתר- רוביז 1929