שלמים, גם עם החסר: הכירו את כוכבי קמפיין ההסברה
חודש דצמבר מוקדש להעלאת המודעות לקידום זכויות של אנשים עם מוגבלות ושילובם בחברה. השנה, החודש הזה מקבל משמעות גדולה עוד יותר, ומכאן נולד קמפיין הסברה ארצי שנולד באגף דוברות והסברה בעיריית נתניה. שליו ביטון, שלוקח חלק בקמפיין: "ראיתי שאני יכול לשמש קול לאותם פצועים שמרגישים פחות נוח לשתף"
בנוף הישראלי החדש, מאז השבעה באוקטובר, אנו רואים במרחב יותר ויותר אנשים עם מוגבלות - אנשים קטועי גפיים, אנשים על כיסאות גלגלים, ומוגבלויות נוספות - נפשיות ובלתי נראות, מכל המגזרים ומכל הגילאים. בשל החשיבות להעלאת המודעות לנושא החשוב, נולד קמפיין הסברה מיוחד בשיתוף מספר רשויות בארץ - בכיכובם של אדר כהן, בן ממן, יונתן רון, מיכאל נבטלוב, עידן כהן ושליו ביטון, עם אמירה ברורה – "תראו אותנו כמו שאנחנו, שלמים, גם עם החסר".
הקמפיין כולל שילוט חוצות ברחבי בארץ, סרטון הסברה ברשתות החברתיות, הרצאות לתלמידים בבתי הספר ועוד. הקמפיין בהובלת אגף דוברות והסברה בעיריית נתניה, בשיתוף אגפי הדוברות בעיריית אור יהודה, עיריית עכו, עיריית יבנה, המועצה המקומית שוהם, עיריית מודיעין מכבים רעות, עיריית שדרות, עיריית ראשון לציון והמועצה המקומית קדימה-צורן.
צילום: סירייסלי הפקות
אנשים עם מוגבלות מהווים 20% מהחברה, והם תמיד היו שם. אולם, היום יותר מתמיד, כאשר המספרים גדלו משמעותית בעקבות פציעות המלחמה הנוכחית, הטבח במסיבות השבעה באוקטובר, מבצעי ופעולות צה״ל בשנים האחרונות, מדובר בנוף ישראלי חדש-ישן ויש חשיבות גדולה לנרמל את נוכחותם ולהסביר לכלל הציבור שגם אם אדם נראה שונה, הוא אדם שלם, עם רגשות וחלומות כמו לכל אחד.
אז מה את/ה עושה כאשר את/ה רואה ברחוב אדם עם מוגבלות? גבר בן 60 בכיסא גלגלים קטוע שתי רגליים? צעירה בת 20 קטועת יד? או ילד עם שתי אצבעות?
יש אנשים אשר יסיטו את המבט מהאדם שמולם ויחפשו משהו אחר להסתכל עליו, יש אנשים שיתבוננו ממושכות במי שמולם, יש אנשים שיתעלמו.. אין תשובה טובה, או לא טובה, אבל היום, לאנשים החיים עם מוגבלויות יש אמירה לכולנו – תראו אותנו כמו שאנחנו. אנחנו שלמים, גם עם החסר.
הכירו את כוכבי קמפיין ההסברה - האנשים שמובילים שינוי תודעתי בחברה הישראלית:
שליו ביטון, בן 23
שליו שירת כלוחם וצלף בחטיבת הנח"ל ונפצע ביום השלישי למבצע 'שומר החומות', ב-12/5/21, כאשר במהלך משימה ירה חמאס טיל קורנט שפגע ישירות בדויד (רכב שטח קרבי) בו היה. כתוצאה מהפיצוץ איבד שליו את רגל שמאל, שתי ידיו נפגעו פגיעה תפקודית קשה, וגופו ספג צלקות וכוויות.
"החלום שלי הוא להמשיך ולהגשים את עצמי, אומר ביטון, שסיפר על חשיבות הקמפיין מבחינתו: "כל מה שאני עושה בשנים האחרונות זה לנסות לנרמל את נושא הפרוטזות, צלקות ומראה שונה. מה-7/10 אני מלווה פצועים ולאט לאט השאלות השתנו מ'איך אני הולך, רץ וחוזר לחיים' ל'גם עליך מסתכלים מוזר?'. לבוא ולקחת את הדבר הזה ולשים אותו בפרונט בכל כך הרבה מקומות ועבור כל כך אנשים, מוביל לכך שהמסר הוא שבמציאות שלנו פרוטזות זה הנוף הישראלי החדש".
צילום: נורית מוזס
עוד הוסיף כי "תמיד היו פרוטזות, עכשיו יש יותר וגם יותר חבר'ה צעירים, ואף אחד לא הולך לעצור את החיים שלו. אשמח שגם הקוראים של הכתבה יסבירו את זה לילדיהם בצורה יותר נגישה ולא לצייר את זה כמסכנות, כי זה לא - אני עושה הכל. המבט מובן, אבל לא צריך להיתקע. מספיק שזורקים חיוך, ורק ממבט בעיניים מבינים שאדם מעריך ואוהב. אנשים צריכים לדעת לקבל את זה כחלק מהחיים".
באילו תגובות אתה נתקל?
"יש הרבה מבטים שאתה מרגיש שמחבקים, זורקים לך 'איזה אלוף' וזה תמיד כיף. לפעמים ילדים מצביעים ושואלים שאלה. זה בסדר, ילד הוא סקרן. להורים אני אומר, לא צריך ישר להגיד לא להצביע ובוא נלך, אפשר רגע לעצור ולהסביר שזו הרגל שלו – ממלחמה/תאונה, לא משנה. תראה מה היה עכשיו במשחקים הפראלימפיים באולימפיאדה – אנשים בלי ידיים ועם כסאות גלגלים לקחו מדליות. יש דרכים להנגיש את זה. היום אם רואים כיסא גלגלים ברחוב, זה קצת פחות חריג מפרוטזה. חשוב לזכור שיש הרבה חברה צעירים שרוצים לחיות את החיים ולטרוף את העולם, עם או בלי רגל. אם מה שיעצור אותם הוא מבט, זה עצוב לנו כחברה".
על הפעילות היומיומית שלו להעלאת המודעות הוסיף: "כשנפצעתי הייתי מחפש סיבות שיחזקו אותי ללמה נשארתי בחיים. בהמשך ראיתי שאני יכול לשמש קול לאותם פצועים שמרגישים פחות נוח לשתף. לקחתי את זה על עצמי בשביל האחר, אני מעביר הרצאות ותכנים ברשתות והכל במטרה פשוטה לעורר מודעות ולגרום לאנשים האלה לפרוח למרות הכל, עם הכל ובזכות הכל".
בן ממן, תושב נתניה, בן 21
בן היה שחקן כדורגל בליגת העל לנוער בטוברוק, ונפצע בתאונת אופנוע כשהיה בן 17, כתוצאה מהפציעה נקטעה לו רגל שמאל מעל הברך " עבדתי כשליח בפיצריה, נהגתי באופנוע ופגע בי אופנוע אחר, כתוצאה מהתאונה קטעו לי את הרגל. כשהייתי בשיקום השלמתי את כל הבגרויות" בן לא ויתר על האהבה לכדורגל ועדיין משחק כדורגל כחלוץ בנבחרת ישראל קטועי גפיים."אחרי השיקום נכנסתי לנבחרת ישראל לקטועי גפיים, אני מלך הדערים בנבחרת. השתתפתי בששני טורנירים ביורו והחלום שלי להגיע כמה שיותר רחוק בענף הזה ולקחת עם הנבחרת יורו. אל תפסיקו לעקוב אחרי החלומות שלכם, החלום שהיה לי לפני התאונה נשאר אותו חלום אחריה.
בן ממן. נבחרת ישראל
באילו תגובות אתה נתקל?
"האמת שאם יש תגובות הן בעיקר של ילדים קטנים ששואלים מה קרה לך, מתי מחזירים לך את הרגל? וזה נחמד לענות להם, זה מעלה את המודעות"
יונתן רון, בן 21
יונתן שירת כלוחם מג"ב. הוא נפצע קשה בגפיים במסגרת מלחמת "חרבות ברזל" לפני כשנה, לאחר שמחבלים בג'נין הפעילו נגד הרכב המשוריין שבו הם נסע, מטען ענק של כ-50 ק"ג חומר נפץ. הוא חולץ תחת אש, עבר סדרת ניתוחים וטיפולים ורגלו נכרתה. יונתן תמיד שומר על אופטימיות. "החלום שלי לטייל בכל העולם", הוא אומר.
אדר כהן, בת 26
אדר עברה לפני שנה וחצי תאונה קשה בלב הג'ונגל של מקסיקו. "התאונה שינתה את חיי", מספרת אדר. "כתוצאה מהתאונה איבדתי את ידי השמאלית. במשך כמה שעות מצאתי את עצמי בין חיים למוות בלי אף אדם בסביבה שיעזור, הדבר שהציל אותי זה הנחישות לחזור למשפחה שלי וחוסם העורקים המאולתר שעשיתי לעצמי. החוויה המצמררת הזו לימדה אותי את המשמעות האמיתית של חוסן ונחישות".
צילום: נורית מוזס
אדר מעצבת אופנה המתמחה בשמלות כלה וערב ובעלת סטודיו לסלון כלות. "אני יוצרת שמלות ייחודיות ויפות לכלות ביום המאושר שלהן. בהרצאות שלי אני משתפת באתגרים המורכבים שאני חיה לצידם, בתובנות שאספתי בדרך ובעיקר להוכיח לכם שבזכות אמונה וכוח רצון הבלתי אפשרי הופך לאפשרי לנגד עינינו".
מיכאל נבטלוב, בן 7
מיכאל נולד עם מום נדיר בשם פיבולר הממליה. בגיל שנה עבר קטיעה של רגל ימין בדרום אפריקה שם הוא נולד. מיכאל עבר כבר ארבעה ניתוחים ברגלו השמאלית וזה בכדי להציל את הרגל מקטיעה. כיום מיכאל מתנייד בעזרת רגל תותבת. מיכאל ילד חייכן מלא באהבה וטוב, הוא ילד שמפיץ אור.
מיכאל עובר שיקום בבית החולים "שיבא", שם הכיר המון חיילים שנפצעו במלחמה ועברו קטיעות והם רקמו קשר מאוד חם ואוהב. מיכאל מכנה אותם אחים גדולים שלו. מיכאל ילד שלא מוותר על כלום. הוא חרוץ, מצטיין בלימודים, מנגן על כינור, ולא רואה את הנכות שלו כמגבלה. "החלום שלי הוא לשחק כדורגל ולהקפיץ את הכדור", הוא מספר.
עידן כהן, בן 35
עידן חולה במחלה גנטית של שבירות עצמות. הוא עבר כ- 20 שברים קשים בעיקר בגפיים התחתונות, מה שגרם לירידה משמעותית ביכולת ללכת והוא מתנייד בכיסא גלגלים. עידן התנדב בצבא במשך שנתיים וחצי בחיל הרפואה בתפקיד של ריענון ערכות רפואיות, ולאחר שחרורו התנדב במשך כ-6 שנים בבית החולים "איכילוב", הוא עבד במפעל התה GREEN TEA ומשלב עבודה נוספת במכבי שירותי בריאות.
עידן שומר על קשר עם חברים, בעיקר דרך הסקייפ והטלפון, ומשתדל מידי פעם לפגוש אותם פנים אל פנים. "החלום שלי הוא להמשיך להתפתח וללמוד דברים חדשים. לפגוש חברים וחברות חדשים ואולי להיות בזוגיות אמיתית".