מלאכתם של צדיקים נעשית בסתר

בשקט בשקט, מחוץ לאור הזרקורים, נפגשים פעמיים בשנה חבורה שלמדה יחד באותה כיתה בבני עקיבא בנתניה ומחלקים מארזי מזון מהודרים לנזקקים. דניאל עטיה וחברי ילדותו שומרים מעשר מפרנסתם ויחד עם גיוס תרומות ממשפחה וחברים, עוזרים למשפחות נזקקות. ביום רביעי הצטרפנו אליהם לחלוקה 

לא פחות מ-90 משפחות יתיישבו הערב (שישי) לשולחן החג ויחגגו פסח כהלכתו הרבה בזכות הפעילות המבורכת של דניאל עטיה וחבריו.

בעקבות פוסט בפייסבוק של הפעילה החברתית טלי מולנר, בו ביקשה מתנדבים להסעות לחלוקת מזון, הצטרפנו וכך הכרנו גם אנחנו את החבורה המדהימה הזאת.
השנה, בגלל מספר החבילות הגדול, נרתמו לעזור בחלוקה גם עובדי מחלקת הפיקוח העירוני בנתניה יחד עם הניידות.

למעלה מ-20 חברים עמלו השבוע בהתנדבות מלאה על גמ"ח (גמילות חסדים) וגייסו השנה סכום שיא של 18 אלף ₪.בכסף הזה דאגו למארזי מזון עבור משפחות נזקקות, שזכו לקבל בין השאר מוצרים כמו יין, שמן, סוכר, קמח מצה, עוף, ירקות, פירות והרבה הרבה ממתקים עבור הילדים.

החבורה של עטיה | צילום: נתניה נט

צניעות, לא "שופוני"

35 תלמידים למדו יחד בישיבת בני עקיבא בנתניה. כאמור, למעלה מ-20 מהם נרתמו ליוזמה של עטיה וכבר חמש שנים הם נפגשים בכל ראש השנה ופסח למען משפחות נזקקות. הגמ"ח הראשון שגייסו עמד על 7,000 ₪. בראש השנה האחרון הצליחו לסייע ל-75 משפחות והשבוע כאמור נרשם שיא חדש. "אנחנו רוצים שהפעילות שלנו תישאר צנועה ואין לנו עניין לעשות "שופוני" או להפוך את זה למשהו בומבסטי", אומר עטיה (27). "זו גם הסיבה שלא רשמתי את הפעילות כעמותה. אין לנו תורמים קבועים, בטח לא אוליגרכים, רק חברים ומכרים. התרומה הכי גבוהה הגיעה לסכום של 1,500 ₪".

איך נוצר הקשר עם המשפחות?
"אנחנו מנסים להגיע לכמה שיותר משפחות מהיכרות אישית. כולנו נתנייתים במקור ויודעים מי אלה שצריכים, אבל את הרוב אני מקבל מהרווחה ועוזרת לנו חברת המועצה שמחה שמואל, שהיא גם אמא של אחד מהחברים".

החבורה של עטיה | צילום: נתניה נט

מים המלח עד נתניה וחזרה

לפני כשמונה שנים נפטר סבו של דניאל, אליהו עטיה ז"ל. "סבא היה איש חסד צנוע ועניו שעזר למשפחות נזקקות ובנוסף לימד בחינם ילדים לבר מצווה", מספר עטיה. "הוא השפיע עלי מאוד, רציתי ללכת בדרך שלו ואני שמח שקיבלתי את הערכים שלו. לקראת השחרור מהצבא חשבתי עם עצמי מה אני רוצה לעשות. חיפשתי משהו עם משמעות ואז נולד רעיון הגמ"ח".
עטיה התגורר בעבר בשכונת סלע וכיום בריינס בצפון העיר. רבים מחבריו כבר עזבו את נתניה, אבל זה ממש לא מפריע להם להתייצב למען המטרה המשותפת. "אחד החברים, יגל שמואל, גר באזור ים המלח. רגע לפני ליל הסדר הוא עזב אישה וילדים והגיע לעזור", אומר עטיה. "יותר משעתיים נסיעה לכל כיוון וחזרה הביתה לפנות בוקר. אותי זה ריגש מאוד. עם השנים לא כולם נשארו בנתניה. אחד עזב לירושלים, אחד לאריאל, אבל כולם מגיעים פעמיים בשנה לגמ"ח. אני היוזם של הרעיון, אבל זה פרויקט של כולנו".
אילו תגובות אתם מקבלים?
"המשפחות מאוד מתרגשות ויש אנשים עם דמעות בעיניים מרוב אושר ושמחה. אני לא מתיימר לעשות לאנשים את החג, כי בסוף זה רק מארז מזון, אבל מאמין שהפעילות הזו נותנת למשפחות הרגשה של תקווה שהן לא לבד. גם לי ולחברים זה נותן הרבה כוחות, כי לחיות חיים בלי משמעות זה לא שווה כלום. הדברים הקטנים האלה נותנים לי את המשמעות בחיים ואני מאמין שגם כל החברים מרגישים ככה".
לסיכום, מקווה עטיה שהפעילות שלו ושל חבריו תגדיל את המודעות להתנדב: "כל אדם שיעזור אפילו פעם אחת, ידפוק בדלת עם מארז מזון ויביט בפניהם של בני המשפחה - יתמכר", הוא מבטיח.
"זו התמכרות להרגשה הטובה שלהם ושל עצמך. אני כבר מכור ובעזרת השם לא אעזוב לעולם".