רחוב יצחק רבין – הרחוב שלא קיים בנתניה
יצחק רבין הונצח בדרכים שונות ומגוונות. הכנסת קבעה יום זיכרון. יישובים, מוסדות חינוך ואחרים נקראו על שמו. בארץ קיימים כיכרות, מחלפים ורחובות ובנתניה שמו הונצח בבית ספר, מתנ"ס וגן לידו. אך רחוב בנתניה אַיִן
השבוע לפני 24 שנים נרצח יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל לשעבר. הוא החל לשרת את מדינת ישראל כמפקד בפלמ"ח ובמלחמת העצמאות והיה הרמטכ"ל השביעי של צה"ל. בין לבין נשלח כשגריר ישראל בארצות הברית והיה שר ביטחון במשך תשע שנים. בימיו נחתם הסכם השלום עם ירדן ונחתמו הסכמי אוסלו, שבעבור חתימתו זו זכה בפרס נובל לשלום יחד עם שמעון פרס ויאסר ערפאת ובעבור זאת אף נרצח.
הסרט ימים נוראים
הסרט "ימים נוראים", המוקרן היום באקרנים, מתאר את הימים והאירועים שאחרי החתימה על הסכמי אוסלו על ידי יצחק רבין כראש ממשלת ישראל, ועד להירצחו. האירועים המתוארים בסרט מוצגים מנקודת ראיה של הרוצח, יגאל עמיר. הסרט מתאר את משפחתו של עמיר ואת המעמסה שהעמיסה אמו על כתפיו, להיות הגואל של מדינת ישראל. הוא מתאר את הפילוג והגזענות, שהיו אז בארץ: בין ימין ושמאל, בין אשכנזים ובני עדות המזרח ובין דתיים וחרדים, שהתנגדו נחרצות להסכמים לבין החילוניים והממשלה ועוד. הפילוג הוביל להסתה ולשנאה, שאת סופה. שהיה כתוב על הקיר. אף אחד לא קרא.
בסרט שולבו תמונות עדכניות מן התקופה, כגון ההפגנה שהתקיימה בכיכר ציון בירושלים, בה הופיעה דמותו של יצחק רבין בכאפייה ובמדי קצין נאצי או זו שהתקיימה ברעננה, בה נשא אחד המפגינים חבל תליה ואחרים, וביניהם ראשי האופוזיציה, נשאו ארון קבורה ועליו הכיתוב "רבין ממית את הציונות".
נבל ברשות התורה - מה דינה של ביצה אשר בושלה בסיר לילה? כשר אבל מסריח.
ביהדות, המושג "נבל ברשות התורה" מתאר אדם המקפיד על קיום מצוות התורה מבחינה פורמלית, אך התנהלותו סותרת את רוח התורה וזרה לכוונתהּ; אדם שעושה מעשי נבלה, ולשון החוק משמשת לו כעלה תאנה מוסרי. (ויקיפדיה)
מי שטבע את המושג היה הרמב"ן. דברי הרמב"ן מתייחסים למעשים שאדם לא צֻוָּה עליהם באופן ברור, כגון אכילת בשר ושתיית יין וקיום יחסי מין עם אשתו. לגבי מעשים אלה חל דין "נבל ברשות תורה" והאדם מתבקש להימנע ממותרות אלה. "לפיכך בא הכתוב, אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצווה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות. ימעט במשגל, כעניין שאמרו שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותין כתרנגולין, ולא ישמש אלא כפי הצריך בקיום המצווה ממנו. ויקדש עצמו מן היין במיעוט, כמו שקרא הכתוב הנזיר קדוש...." (רמב"ן)
דין רודף ומוסר
מבלי להיכנס לעומקה של ההלכה מדובר בחובה הדתית להרוג יהודי, שמסכן את חייו או את רכושו של יהודי אחר. בסרט, וכך גם בחייו, פנה יגאל עמיר לרבנים כדי לקבל אישור להטלת דין רודף ומוסר על רבין. עמיר לא קיבל תשובה ברורה, אך הבין מדבריהם, שדין הרודף חל על יצחק רבין ולכן פעל כדי לממש את רצונם. וכך אמר בחקירתו: "… ללא פסק הלכה או פסק דין רודף שחלו על רבין מפי מספר רבנים שאני יודע עליהם, הייתי מתקשה לרצוח. רצח כזה חייב להיות מגובה. אם לא היה לי גב ולא היו עומדים מאחורי אנשים רבים נוספים, לא הייתי פועל…" (יגאל עמיר, דו"ח וועדת שמגר, ע' 89).
מכתב הרבנים – פברואר 1995
שבעה חודשים לפני הרצח נשלח מכתב שכתבו שלושה רבנים, לארבעים רבנים אחרים כשעיקרו השאלה: "האם חובה על מנהיגי הציבור, הרבנים והעסקנים, להזהיר בשעה קשה זו את ראש הממשלה ושריו, שאם לאחר הניסיון המר של ההסכם בעזה ויריחו הם ימשיכו את יישומו ברחבי יהודה ושומרון, יהיו חייבים על פי התורה להחיל עליהם את דין ההלכה היהודית, כדין מוסר שמוסר נפשות יהודים וממונם לידי גויים? גם אם עמיר לא קיבל תשובה חד משמעית המכתב מתאר את השיחה הרבנית שהייתה דאז. זה נבל ברשות התורה
הסרט והרחוב - חובה
24 שנים עברו והאווירה הקיימת היום בחברה הישראלית לא השתנתה בהרבה. נכון, קיימת זהירות מהסתה ישירה, כפי שהייתה דאז, אך אמירות גזעניות, חשדנות, הקצנה ושנאה נשמעים באופן גלוי בדברי המנהיגים, עוזריהם ואף חלק מילדיהם. חובה על מערכת החינוך והמנהלים הנמצאים בחזית בתי הספר להקרין את הסרט לנוער "שלא ידע את יוסף" כדי ללמוד מן העבר למנוע את הרצח הנוסף, למען הדמוקרטיה, שנראה שאנו מתרחקים ממנה היום, ולמען עתידה של מדינת ישראל.
37 רחובות נקראו על שמו ברחבי המדינה ו-7 רחובות בחו"ל ראוי לקרוא רחוב על שמו גם בנתניה.