הגיבור שנפצע, חתר למגע וחיסל מחבלים: פרידה מאלירן אברג'יל ז"ל

ההקפצה בשבת בבוקר והיציאה למשימה בחיוך; ההסתערות קדימה למרות הפגיעה מטיל RPG; ההודעות שלפתע נקראו בוואטסאפ ביום שני; השיחה הגורלית עם קצין פיקוד העורף והאחיין שנולד בבוקר הלוויה. הלוחם אלירן אברג'יל עשה הכל כדי להגן על המשפחות הנצורות בבארי ושילם בחייו, תוך מניעת אסון כבד הרבה יותר. כעת, האחיות סיוון ומירב משחזרות את רגעי האימה ובשורת האיוב, ויודעות בדיוק איך הן רוצות שיזכרו את אחיהן האהוב: גיבור ישראל ואיש שכבוד המשפחה היה עבורו ערך עליון 

הרזולוציות שאליהן יורדות האחיות סיוון ומירב, ששכלו את אחיהן אלירן אברג'יל ז"ל, שנפל בקרבות העזים שהתחוללו בקיבוץ בארי בשבת השחורה של ה-7 באוקטובר, גורמות למאזין מן הצד לדמוע לא אחת ולהרגיש כאילו הן צפו ברגעי האימה במו עיניהן.

רס"מ אלירן אברג'יל, לוחם במנהלת תיאום פעולות אכיפה (מתפ"א) שהה בסוף השבוע בבית הוריה של אשתו, עדן, בטבריה, והוקפץ בשבת בבוקר בעקבות האירועים החריגים בדרום. "אלירן היה פטריוט אמיתי והיה מאושר שהקפיצו אותו והתקשרו אליו", מספרת האחות מירב אברג'יל-סלם. "אבא של עדן סיפר לי שהוא עזב את הבית בחיוך רחב ופשוט היה מאושר לצאת למשימה".

אלירן הגיע תחילה לתל אביב וחבר לכוח שעלה על שני רכבים ממוגנים בדרכם לקיבוץ בארי – הכוח הראשון שנכנס לקיבוץ. לרוע מזלם, ספג הרכב בו נהג אלירן פגיעה ישירה מטיל RPG, מה שלא מנע ממנו להמשיך בכל הכוח במשימתו – להגיע לאחד הבתים בו היו נצורים אזרחים. "למרות שאלירן נפצע, הוא פרק מהרכב, הסתער קדימה וחתר למגע עם המחבלים תוך שהוא הורג עשרות מהם", משחזרת האחות סיוון אברג'יל-עמרני. "הוא נלחם מולם לבד ונהרג, אבל אין ספק שמנע אסון גדול הרבה יותר בבארי". מאותו כוח שנכנס לקיבוץ, רק אחד שרד ונותר בחיים.

מנותק קשר

עוד לפני שהתבררו ממדי האסון ברמה הלאומית, במשפחת אברג'יל ידעו שאלירן שומר שבת ונמנעו מלשלוח לו הודעות, למעט האחות מירב והאישה עדן. "התלבטתי אם אני רוצה שיחלל שבת ולא ידעתי אם הוא פתח את הטלפון, אבל אני גרה ביבנה והיו לנו פיצוצים מעל הראש, כך שהייתי בטוחה שהקפיצו את המשטרה", משחזרת מירב מה הוביל אותה לכתוב לו בכל זאת ולשאול האם שמע על מה שקורה בדרום.

"הוא ענה – כן, אני בדרך לעבודה. שאלתי איפה הוא נמצא והוא ענה 'כרגע בתל אביב'. שאלתי אם הוא מוגן ואלירן ענה – כן בטח אחותי, הכל טוב ובשליטה". בשעה 10:59 בבוקר שלחה לו מירב הודעה בנוסח – "ראית מה הולך בדרום? אנשים מתחננים שיבואו להציל אותם, טובחים שם באנשים. "זו ההודעה האחרונה שהוא ראה. לא היה לנו מושג שהוא בבארי", היא אומרת.

משלא השיב להודעות ולא ענה לטלפון במשך שעות ארוכות, למרות העובדה שהיה צליל חיוג, החלה המשפחה להיכנס ללחץ אטומי. סיוון, המתגוררת בסמיכות לתחנת המשטרה בפתח תקוה, הייתה בקשר עם הקצינות ממתפ"א והגיעה לתחנה על מנת לנסות ולדלות מידע על אחיה. שם קיבלה את ההודעה שהוא מנותק קשר והיה חלק מהכוח הראשון שנכנס לקיבוץ בארי. "רק בראשון בערך בשעה 15:00 בצהריים ידענו שהוא מנותק קשר, ולאבא שלי, עם ניסיון של 30 שנה בצנחנים, הייתה כבר אז הרגשה לא טובה. בלילה הוא ממש חלם את מה שקרה לאלירן וקרא לו מהג'יפ", מתארת סיוון בכאב.

אלירן ואשתו עדן

מירב מוסיפה כי עוד לפני כן ניסו במשפחה להיאחז בכל שביב תקווה אפשרי. "אין מצב שאלירן לא עונה ולא מעדכן איפה הוא, אבל מה זה אומר מנותק קשר? חי, מת, חטוף? אין איכון על הטלפונים? קיווינו שהם במשימה אחרת ולקחו להם את הטלפונים. לא חשבנו שהנורא מכל קרה, אבל התחלנו להבין שמשהו לא כשורה", היא אומרת. "אני ובעלי פתחנו חמ"ל בבית וניסינו להשיג כל מידע אפשרי. אמרו לנו שהוא מנותק כמו הרבה אחרים ואין כניסה לבארי שנחשב לשטח צבאי סגור. אז זה נשמע קצת מנחם, הרי לא יכול להיות שכולם מתו".

פתאום 'וי' כחול

התפנית הדרמטית התרחשה בבוקר יום שני, כשלפתע עדן ראתה 'וי' כפול והבינה שההודעות ששלחה לאלירן נקראו. גם היא וגם מירב ניסו להתקשר לטלפון ונענו על ידי קצין מפיקוד העורף בשם גולן. כאן המקום לציין שהדרמה התרחשה שעה בלבד לפני שמירב הייתה צריכה להגיע לבית חולים כהכנה ללידה בניתוח קיסרי.

"לא הבנתי מי ענה לי והתחלתי לצעוק שיביאו לי את אלירן. מצדי היה לקבל אותו פצוע אנוש, רק שיהיה בחיים", אומרת מירב. אותו קצין זיהה את אלירן, שבניגוד לרבים אחרים נותר שלם, בין השאר על פי טביעות האצבעות, תג השם והטלפון הנייד. הוא הפעיל שיקול דעת ומכיוון שלא רצה לייצר חוסר ודאות נוסף שממילא היה בשיאו בזמן מלחמה, עדכן את עדן ומירב שאלירן כבר לא בין החיים.

אלירן והאחות מירב

עדן התמוטטה ובהמשך אושפזה בבית חולים. מירב, אמור, נאלצה להגיע לשם מסיבות אחרות. "עם הידיעה הזו אני נוסעת לבית החולים ולא יכולה לספר להורים שלי כלום", היא מתארת בכאב. "הרופאים ראו אותי בוכה בהיסטריה ואמרו שלא מומלץ לחכות עם הניתוח". בהמשך הגיעו קציני הנפגעים למשפחת ההורים בנתניה עם בשורת האיוב הרשמית.

"מצאו אותו בחצר האחורית של אחד הבתים בתנוחת לחימה, עם מחסניות ריקות ועשרות מחבלים הרוגים סביבו", נפרדת סיוון בצער. "הוא היה היחיד שנלחם וחתר למגע ומת מות גיבורים. הוא אהב את המדינה, זה היה ב-DNA שלו, וברגע האמת הקריב את חייו למענה".

בין לידה ללוויה

רס"מ אלירן אברג'יל ז"ל, שהועלה בדרגה לאחר מותו בגיל 29 בלבד, היה במשך שבע שנים לוחם ביס"מ תל אביב. בחמשת החודשים האחרונים שירת במתפ"א. בן הזקונים של מרק ודוריס, תושבי שכונת פולג בנתניה, ואחיהם הצעיר של הבכורה סיוון והשנייה מירב.

בתוך האבל, הצער והכאב, ילדה מירב ביום שלישי בן שלישי בשם ריף. זמן קצר לאחר הלידה, כשהייתה בחדר ההתאוששות, קיבלה המשפחה הודעה רשמית מהמשטרה שהלוויה של אלירן תיערך שש שעות לאחר מכן. "גם הבמאי הכי טוב לא היה יכול לברוא תסריט הזוי שכזה - ללדת ביום שאחי נקבר. אין קשה מזה", היא אומרת בדמעות. "זה הרגיש כמו קריעת ים סוף, אבל החיים חזקים מהכל וכנראה שזה מה שאלוהים רצה. כשקמנו מהשבעה ישר הגענו לבית הכנסת כדי לתת לתינוק שם. ריף הגיע כדי לתת למשפחה שלנו כוח".

אלירן והאחות סיון

עוד הוסיפה כי בשל העובדה שהיה זה ניתוח קיסרי, אלירן ידע היטב את תאריך הלידה, שנקבע ל-10 באוקטובר. בדיעבד, הוא גם היה זה שהמליץ על השם ריף – ראשי תיבות של רבי ישעיהו פינטו. "אנחנו אמנם בית מסורתי, אבל אמרתי לו – 'נראה לך שאקרא לבן שלי על שם רב?'. הוא אמר שגם בלי קשר זה שם יפה", נזכרת מירב. "בשבת שלפני השבת השחורה, בסוכות א', שוב דיברנו והוא הזכיר את השם ריף".

לאחר שנפטר עשתה מירב הפרשת חלה גדולה והיא מתארת איך ביקשה שאלירן יגיע אליה בחלום, מה שקרה בסופו של דבר. "באמת חלמתי עליו וראיתי איך הוא צוחק ומשחק עם ריף שלא הכיר", היא משחזרת. "כאילו בא להגיד שאני איתך ויודע על הילד שלך. אני לא יודעת להסביר את זה, אבל אלירן בוודאות איתנו וחלק מהחיים שלנו".

מה הייתן הכי רוצות שיזכרו ממנו?

סיוון: "אלירן היה באמונה שלמה בשם, שם עליו ציצית ותמיד אמר שהיא השכפ"צ שלו. איש משפחה למופת ששם דגש על כיבוד הורים וכולם אהבו אותו. תמיד סחף אחריו אנשים עם החיוך שלו. הערצתי אותו, הוא היה מודל לחיקוי עבורי ולא הספקתי להיפרד מהאח שכל כך אהבתי. קשה לי לדבר עליו בלשון עבר, אבל חשוב לי שהוא יונצח כגיבור שעשה הכל כדי לשמור על המדינה. חשוב לי שיידעו מי הוא היה עבורנו ועבור כל עם ישראל".

מירב: "אלירן היה פטריוט ומלח הארץ. הוא יכול היה להסתתר ולהציל את עצמו, אבל אני ממש יכולה לראות אותו מדמיין שרוצחים ילדים בביתם ולכן הדבר הראשון שראה מול העיניים הוא לא לשמור על עצמו, אלא להגן עליהם, גם אם זה יעלה לו בחייו. אלירן אף פעם לא היה מוכן שאף אחד ירגיש לבד והקפיד לקחת לוחמים חדשים ביחידה תחת חסותו. ככל שעובר הזמן אנחנו מבינים שהוא נגע בכל כך הרבה אנשים, המצחיק של החבורה שתמיד איחד את כולם סביבו. הוא היה מנהיג מבלי לצעוק ולדבר הרבה. בתמונות הוא אולי נראה ג'באר, אבל בעצם היה הכי עדין ורגיש שיש. הוא היה סופר משפחתי וכיבד את ההורים ברמה כזו שכל החברים ביחידה עשו קעקועים, אבל הוא אמר 'מה פתאום, אבא שלי יהרוג אותי'. תראה לי בחור בן 29 שאכפת לו מה אבא שלו חושב על קעקועים. אלה דברים שלא רואים היום. אלירן היה הרבה דברים, אבל הכי חשוב לי שיזכרו אותו כגיבור של כולנו".