"מאחל לעצמי ילד כמוהו": הפרידה המרגשת מהראל איתח ז"ל

סרן הראל איתח ז"ל מנתניה, מפקד צוות בסיירת גבעתי, נפצע אנושות בעזה ונלחם על חייו במשך שמונה ימים בטרם נפטר מפצעיו. חברו סוף קרטיס נזכר באימונים יחד באדרנלין כושר קרבי, מלא גאווה בגיבור שנלחם לצדו ונפרד בהצדעה מראש צוות איתח 

מלחמת 'חרבות ברזל' ממשיכה לגבות מחיר כבד וקורבנות בקרב כוחותינו כמעט מדי יום. אחד הנופלים הוא סרן הראל איתח ז"ל מנתניה. הקצין, רק בן 22, מפקד צוות בסיירת גבעתי, נפצע באורח אנוש בקרבות בעזה ובמשך שמונה ימים היה מאושפז ונלחם על חייו, בטרם נפטר מפצעיו.

אלפים ליוו את איתח בדרכו האחרונה, כאשר אחד מהם היה חברו הקרוב סוף קרטיס, שספד לו בהתרגשות ותיאר לפרטי פרטים את הדרך המשותפת של השניים, שנלחמו יחד כתף אל כתף בעזה, וכעת נפרדו לעד.

"אני והראל חברים כבר חמש שנים מאז התיכון, כשהתאמנו יחד באדרנלין כושר קרבי להגיע ליחידות חוד החנית של צה"ל. אני שירתי כמפקד טנק בחטיבה 7 והתנדבתי להיות מפקד נמר בסיירת גבעתי במילואים, והראל שירת בסיירת גבעתי, יצא לקצונה והפך למפק"ץ בסיירת בקבע", מספר קרטיס. "היום, אחרי חמש שנים, כשאני במילואים והוא בקבע, באמת נלחמנו יחד בחוד החנית של צה"ל בדיוק כמו שכיוונו, שנינו בסיירת גבעתי בעומק העיר עזה, בג'אבליה ובחאן יונס, מחסלים מחבלים עד שהוא נפצע אנוש".

קרטיס ירד לרזולוציות כאשר תיאר לפרטים את מהלך הקרב: "הצוות שלו נכנס למבנה ומחבל הפעיל את המטען ממבנה סמוך, שניים נהרגו במקום והוא נפצע קשה, כי היה במקרה מאחורי עמוד התווך של המבנה, בדיוק מה שהוא היה לצוות שלו - עמוד התווך. היינו במבנה ליד ופתאום הפרמדיקית והחובש מוקפצים – 'פלגה א' עלו על מטען, יש שמונה פצועים, יש קשה'. אנחנו מגיעים לנמרים לעלות להאזנה להבין אם יכולים להיות רלוונטיים, אני מגיע ומבין שנמרי הפינוי יצאו כבר ולמעשה אין לנו איך להתערב מלבד ליצור בלגן מיותר. אנחנו מבינים בקשר שיש פצועים קשה, כבר הועלו לשני נמרים, יש שני הרוגים ומנסים להביא פינוי מוסק".

עוד הוסיף קרטיס: "יושבים בנמר, משה המ"פ בקשר הפלוגתי, 'הולך להיות פיצוץ מוקדש לזכר ההרוגים והפצועים, שיזכיר לנו את הסיבה שאנחנו פה'. ואז בואניש המג"ד עולה בקשר הגדודי, 'תחנות תקיף כאן קודקוד, עוד דקה נבצע פיצוץ' - הפיצוץ להשמיד את המקום שבו היו המחבלים".

הסלפי האחרון

בנימה אישית הדגיש קרטיס כי המשימה טרם הושלמה: "זה אירוע קשה, זאת מלחמה מחורבנת, זאת מלחמת קיום, הייתם בנחל עוז ב-7.10, הוצאתם תושבים שנהרגו ונאנסו. יש לנו הרבה הרוגים ביחידה לצערי הרב, אין יום שאני לא חושב על זה. להילחם פה זאת זכות גדולה וגאווה אדירה. צוות איתח היה צוות מצוין. אני אומר לעצמי, 'פאק, אני לא מאמין'. זה אירוע מחורבן, בו איבדנו הרבה חברים, משנה בדולח יתכבד בכבוד ויספור לאחור, אני גאה בכם, המלחמה עוד לא נגמרה ויש לנו עוד אויב להשמיד".

אירוע בלתי נשכח עבורו היה פגישתו המחודשת עם הראל שלושה ימים בלבד לפני הכניסה הקרקעית לעזה. "ב-23.10, שלושה ימים לפני הכניסה, עשינו סלפי כשנפגשנו לראשונה במילואים. שלחתי לצוותים באדרנלין שהיום אני המדריך שלהם להראות להם לאן הבוגרים מגיעים, כמה הוא גאווה ומודל לחיקוי", ספד לו. "הוא צנוע, מנהיג אמיתי שידע להוביל את הצוות לעשות מה שצריך בצורה רציונלית ואסרטיבית, הוא לא ראה את עצמו יותר מכל אחד אחר, הוא עשה דברים בצניעות, בשקט ובשיא המקצוענות".

לסיום, פנה קרטיס בהתרגשות להוריו של הראל, ונפרד במשאלה כמוסה לעתיד: "דוד וסיגלית, אני רוצה להגיד לכם, יש לכם בן גיבור. הייתה לי הזכות להילחם לצידו בעזה, תרימו ראש בגאווה גדולה. אני מאחל לעצמי ילד כמוהו".