החברה מסרף סנטר בתמונה קבוצתית

עשרות צעירים מנתניה והסביבה, מתאספים מדי ערב במועדון "סרף סנטר" בחוף פולג ונשארים גם אחרי שהשמש שוקעת. הם מתקלחים, אוכלים וישנים על החוף, כדי לקום בבוקר למחרת עם השמש הזורחת ולהתחיל לגלוש

אחרי אין ספור סיפורים על הגולשים הצעירים, שפשוט לא רוצים ללכת הביתה, יצאנו לבדוק האם השמועות נכונות וחזרה עם תובנות חדשות על גידול ילדים, גלישה והחיים בכלל.

יום רביעי השבוע, השעה שבע וחצי בערב ובמאהל המאולתר של מועדון הגלישה "סרף סנטר" מתחילים להתאסף ילדים בגילאי 12 עד 18. הם מגיעים אחד אחד עייפים מהגלישה, אבל עם פנים קורנות מאושר, שמים את הגלשנים בצד ומתיישבים על המחצלות הפרוסות על החול. מתחיל להחשיך, אבל הילדים האלה לא ממהרים הביתה. הבית שלהם זה כאן, עם חברים, הגלשנים והים.

"אימא שלי סומכת עלי ועל החברים שלי, ואין לה שום בעיה שאשן כאן", אומרת מאי גלעדי גולשת בת 15 מקיבוץ שפיים". "כשאני כאן, הדאגה היחידה שלה, היא שלא אשכח לאכול. הכרתי את החברה האלה לפני שלוש שנים, כשהגעתי לכאן לראשנה כדי ללמוד לגלוש. מאז אני כאן. לפעמים מגיעה רק לגלוש ולפעמים, נשארת לישון. למדתי מבלו (רועי בר דיין) ואלדד המון דברים. על הגלישה ועל החיים בכלל, אפילו לטאטא את הרצפה, למדתי כאן". הערב יורד והגולשים הצעירים מתאספים במאהל השינה לארוחת הערב. המחצלות נוקו מהחול שהצטבר במהלך היום, שקי השינה נפרסו, והפיצות שהזמנו אלדד ורועי – בעלי המועדון "סרף סנטר", כבר בדרך.

מתחם השינה ב"סרף סנטר"

מתחם השינה ב"סרף סנטר"

גם ההורים בתמונה. קפה בבוקר, בירות בערב, ופינוקים לילדים בשבתות

אם לרגע חשבתם שמדובר כאן בילדים, שרק רוצים "לברוח מהבית" מסיבות כאלה ואחרות, אז הסירו דאגה מליבכם. כל הילדים שפגשנו בסרף סנטר – באים לכאן, כי פשוט כיף להם. וההורים..? הם חלק מהנוף. "ההורים באים לכאן בבוקר לשתות קפה לפני העבודה ובערב כדי להיות עם הילדים שלהם, להביא להם אוכל, בגדים להחלפה וגם לשתות כוס בירה", אומר אלדד שקד בן 26 מנתניה מבעלי המועדון "סרף סנטר". "בשבתות האימהות מגיעות לכאן עם ציידניות עמוסות באוכל ומפטמות כאן את כולם באוכל ועוגות".

להגשים חלום

"בזכות האווירה הכיפית והיד החופשית שלנו, "סרף סנטר" כבר מזמן קיבל משמעות של מועדון נוער", ממשיך אלדד. "מרגע שהילדים האלה מגיעים לכאן בפעם הראשונה, הם כבר לא רוצים לעזוב והופכים לחלק מהמשפחה הגדולה שלנו. אנחנו נותנים להם להשתמש בציוד גלישה ובכל מה שהם צריכים בחינם והם עוזרים לנו בתחזוקה של המאהל. חלק מהילדים עובדים בשכר, בתור מדריכי גלישה בקייטנות ובחוגים.
"המועדון הזה, הים והגלישה, זה החיים שלנו" , המשיך רועי בר דיין בן 27, שותפו של שקד במועדון "סרף סנטר". "כשהיינו ילדים קטנים, אני ואלדד שיחקנו כאן בחול, אחרי זה למדנו לגלוש, וכשהשתחררנו מהצבא "תפרנו" את כל חופי הארץ בתור מדריכי גלישה. לפני 3 שנים הגשמנו חלום ופתחנו מועדון גלישה משלנו". "אני לא חושב, שאנחנו אנשי עסקים כל כך טובים", מוסיף שקד בחיוך. "הרבה דברים אנחנו נותנים בחינם. אבל הכסף זה לא הכול וכשאני רואה את כל החבורה הזאת של הילדים, את האווירה הכיפית שיש כאן, מבחינתי זה שווה את הכול".

מתחם סרף סנטר

חופש שלא נגמר

השעה כבר תשע בערב. שאריות הפיצה נזרקו לפחי הזבל. הגיעה שעת הצחוקים והסיפורים במאהל שינה. כאן פגשנו את אייל רוגל בן 16.5 מרמת פולג, אחד הגולשים הוותיקים במועדון. "הגעתי לכאן לראשונה בגיל 13, למדתי לגלוש, והשנה אני מתחרה בתחרות ארצית", סיפר רוגל. "מאז תחילת החופש הגדול, אני נשאר לישון כאן כל לילה. אני עובד בקייטנה שמסתיימת באחת וחצי, גולש, נותן שעורים פרטיים, שוב גולש, מתקלח, אוכל, והולך לישון כדי לקום בחמש בבוקר ולהתחיל לגלוש. ההורים שלי סומכים על אלדד ובלו, הם יודעים שטוב לי כאן ומרשים לי להישאר.
"אני ישן כאן פה 4-5 פעמים בשבוע ולפעמים הולך הביתה לאכול ולהתקלח", מוסיף ניר קאופמן בן 14.5 משכונת עיר ימים. "אימא שלי מגיעה לכאן כמעט כל יום, מאכילה פה את רוב האנשים ואחרי זה נכנסת לגלוש עם הסאפ שלה. לאחרונה התחלתי לתת שעורים פרטיים בגלישה ועכשיו אני גם מרוויח כסף". "אני אוכלת פה יותר ממה שאכלתי בבית, וכבר השמנתי 2 קילו, מרוב כל האוכל", אומרת שחר זנזורי בת 16, מעמק חפר. "זה מרגיש כמו חופש ארוך שלא נגמר", מוסיפה טל אהרוני, בת 15.5 מרמת פולג.

לי בקשי בת 13.5, גולשת כבר שנתיים. ההורים שלה עדיין לא מרשים לה לישון על החוף, אבל היא אופטימית. "תמיד אהבתי את הים, אבל כשהייתי קטנה יותר, פחדתי ממנו", סיפרה בקשי. "אבל בלו ואלדד לימדו אותי להתגבר על הפחד. במהלך השנה, אני מגיעה לכאן בשבתות, ובחופש הגדול אני מתכננת להיות פה כמה שיותר ואולי אצליח לשכנע את הורים לתת לי לישון על החוף. כאן זאת המשפחה השנייה שלי, והאוהל הזה – זה הבית השני".