המשפחה הלוחמת: בני ובנות רוקח עושים חיל בקראטה

לעיתים קרובות נתקלים בשני אחים שעוסקים באותו ענף ספורט. גם ספורטאי עבר שבנו ממשיך את דרכו הוא לא דבר נדיר, אבל משפחה שלמה שמתנהלת סביב ענף הקראטה ואף זוכה להישגים מרשימים בזירה הבינלאומית בהחלט לא רואים כל יום.

תכירו את משפחת רוקח מרמת פולג, הכוללת את האב ומאמן נבחרת ישראל בקראטה מסורתי, משה רוקח, האם וחברת נבחרת ישראל, ליאת רוקח, והילדים גלעד (אוטוטו 14) ומיה (10 וחצי), שזכו במדליות באליפות העולם לנוער בקראטה מסורתי שנערכה לאחרונה בקראקוב, פולין, בהשתתפות כ-3,000 ספורטאים מ-25 מדינות. 

יש לציין כי לזוג רוקח עוד שתי בנות קטנות, נעמי (4) ואמי (3) ולדבריהם צפויות השתיים לעלות כבר בשנה הבאה על מזרן האימונים.  

גלעד רוקח זכה במדליית זהב והוכתר לאלוף העולם במקצה הפוקוגו - שילוב של קרבות ותצוגות קאטה, לאחר שגבר בחצי הגמר על הפולני ארקדיוש וילקוש ובגמר ניצח את הרוסי סרגיי צ'רנישוב. זוהי הפעם הראשונה בהיסטוריה שישראל זוכה במקום הראשון באליפות עולם בקראטה. 

יצוין כי גלעד החל להתאמן כבר בגיל 4 וזכה בקביעות באליפויות ישראל. בשלוש השנים האחרונות הוא מתחרה גם בזירה הבינלאומית. בכל יום הוא מתאמן כ-4 שעות ובנוסף זו השנה השנייה שהוא משמש גם כעוזר המאמן של אביו בכיתות הילדים.

"מאוד התרגשתי מהזכייה ולקח לי זמן לעכל אותה", אמר גלעד רוקח. "עכשיו אני חוזר לעניינים ולאימונים, כשהמטרה היא לשמור על תואר אלוף העולם ולזכות גם בתואר האירופי. ברור שלפעמים אני צריך לוותר על בילויים וחברים, אבל זה שווה את זה. בעבודה קשה אפשר בהחלט להגיע להישגים".   

מיה רוקח זכתה במדליית כסף בקטגוריית קאטה אישית ובמדליית ארד בקאטה קבוצתית, יחד עם הבנות נעמה קפטה מקיסריה ואלכס קורץ מכרכור. בנוסף, אלה צ'יבוטרו, אף היא מפולג, זכתה במדליית ארד בקאטה אישית ובאותה תחרות סיימה קפטה במקום הרביעי.

אגב, אחיו של משה, אבי רוקח, הוכתר כאלוף העולם בקראטה מסורתי בקטגוריית הקרבות בשנת 1994, אך ייצג בזמנו את ארה"ב. 

עבור משפחת רוקח, העיסוק בקראטה כדרך חיים הפך כבר מזמן לדבר שבשגרה. הכל התחיל כשמשה רוקח (52) פתח לפני 21 שנים את מרכז הקראטה פולג בנתניה. ליאת (39), שהפכה לימים לאשתו, הייתה התלמידה שלו ועד היום הוא ממשיך לאמן גם אותה. 

כיום, מתאמנים השניים בשעות הבוקר ומשעה 4 אחר הצהריים ועד 10 בלילה מאמנים במועדון. ליאת, שכאמור נמנית עם נבחרת ישראל ומאמנת בעצמה, משמשת גם כדוברת איגוד הקראטה המסורתי.   

"עם שני הורים שעוסקים כל היום בקראטה, היה טבעי מאד שגם הילדים יעלו על המזרן", מספר משה רוקח. "אשתי התאמנה עד שעתיים לפני הלידה שלה ושבוע לאחר מכן גלעד כבר היה על מזרן האימונים בסל-קל, כך שהילדים ספגו את הקראטה עוד לפני שנולדו. אנשים מאוד מעריכים את הקטע המשפחתי ואין דבר כזה בשום מקום. כל המשפחה בפנים וגם מביאה תוצאות".    

"אין פה יחס של אבא וילדים. הם מתאמנים כמו כולם וכשצריך לצעוק או להיות קשה אני עושה את זה. גלעד ומיה לא מנצלים את זה שאני אבא שלהם, להפך. הם צריכים להוכיח את עצמם ויש עליהם יותר נטל כי אני גם דורש מהם יותר. זה לא קל, אבל הם מאוד נהנים מקראטה ולא מוכנים לוותר לעצמם על אימונים. לגבי אשתי, גם כאן כמובן יש הפרדה. היא יודעת לקבל ביקורת וברגע שיש מורה על כולם לעשות מה שהוא אומר". 

"אנחנו מרגישים טוב וכיף לנו לעסוק בקראטה", מספרת ליאת רוקח. "אני מרגישה שכל החיים שלנו סובבים סביב משהו שעושה טוב לכולם ובאמת זכינו לעשות משהו שאנחנו אוהבים. זה לא פשוט, כי אנחנו עובדים מאוד קשה, אבל אני ממש לא מתלוננת ואנחנו עושים הכול באהבה. מעבר לכך, המתאמנים שלנו הם משפחה ולא במובן הקלישאתי. הקטע החברתי מפותח מאוד במועדון ובסוף האימון אנשים יושבים ומדברים ולא רוצים ללכת הביתה, עד שאנחנו מכבים את האור. גם בתחרויות האווירה מאוד מיוחדת ומי שלא מתחרה באותו רגע, הולך לעודד ולתמוך בחברים שלו". 

"אנחנו אוהבים ללכת הרבה לים, אבל האמת היא שגם שם אנחנו מתאמנים. כשחזרנו מאליפות העולם הילדים הצהירו ששבוע הם לא יתאמנו, אבל זה החזיק אולי יומיים. אני לא נלחמת איתם, הם פשוט יודעים בעצמם שזה חלק מהיום שלהם וכמו שהם מצחצחים שיניים בבוקר, ככה יש אימון. האמת היא שלא פשוט לגדל היום ילדים בחברה שלנו, והם חשופים להרבה דברים לא טובים. המועדון הוא בית וחממה ואני דואגת יותר כשהם לא שם. בסופו של דבר הם מעורים בחברה ומבלים עם חברים אבל אף אחד לא רואה את הקראטה כעונש או משהו כזה. רק כשאני מדברת על זה, אני מבינה שזה יוצא דופן, כי עבורנו זה הכי ברור בעולם". 

האב משה מוסיף באשר לאפשרות המצומצמת לצאת לחופשה משפחתית: "קשה לנו מאוד לקחת חופש, כי אנחנו מחויבים מאוד למועדון שלנו. כך יוצא שבעצם היציאות לתחרויות הן החופשות שלנו, אם כי גם שם אנחנו מאוד מקפידים על המשמעת. עבורנו, לפעמים לשבת בבית קפה לכמה שעות ולשתות משהו, זה גם סוג של חופשה".

לצד העשייה האינטנסיבית והזכייה המרגשת, אי אפשר להתעלם מאלמנט הפרסום הארצי, או במקרה הזה - חוסר הפרסום. בניגוד לכדורגל וכדורסל הפופולריים, בארצנו הקטנטונת לא יפתחו מהדורת חדשות, גם אם מדובר בחדשות הספורט, עם זכייה במדליה מוזהבת בקראטה מסורתי.

"ברמה האזורית אני מקבל חשיפה ראויה, אבל לא שומעים עלינו ברמה הארצית", מאשר משה רוקח. "לא יראו את הזכייה הזו בעיתונים הגדולים, בערוץ הספורט ובערוץ 2. זה מאכזב במידה מסוימת, אבל אני לא עוסק בקראטה כדי להיות מפורסם. אני מאמין בקראטה כדרך חיים והמשמעות היא להיות צנוע וטוב לסביבה". 

"המטרה היא שכמה שיותר תלמידים יזכו לחוות את החוויה הזאת. לא כדי לקחת מקום ראשון, אלא יותר בקטע לימודי ואיך להשתפר לקראת הפעמים הבאות. רק ככה אפשר להתפתח ולהתקדם בענף הזה".