טובה דולב, ראש מינהל החינוך בנתניה, מבינה היטב ללבם של הילדים שמשתגעים בבית, אבל מבינה הרבה פחות את מקבלי ההחלטות. בראיון לרגל חזרה נוספת ללימודים היא מספרת למה התעקשה על מתווה זהה בכל העיר חרף הסכנות ("כולנו שפני ניסיון"), מבהירה שכל רגע חשוב מאין כמוהו עבור הילדים ("אם אפשר להביא אותם למסגרת אפילו לשעתיים וחצי, זה שווה") ויודעת שפתרון קבוע לא נראה באופק ("לא מתייעצים עם השטח, הכל הישרדותי"). ויש גם תחזית לסגר הבא

טובה דולב

לדברי ראש מינהל החינוך- ספורט מסייע לרגיעה, התאווררות ומיקוד החשיבה...| צילום: אלבום פרטי

"אם אחרי שבועיים של לימודים סוגרים את המערכת, מה לדעתך יקרה בהמשך? כנראה שנהיה בגל שלישי ורביעי". את הדברים האלה אמרה טובה דולב בראיון ל"נתניה נט" בסוף ספטמבר אשתקד, בתחילת מה שכולנו קיווינו שיזכה להגדרה ההולמת: "שנת הלימודים". לדאבונה של ראש מינהל החינוך בנתניה, העתיד שחזתה מתגשם במדוייק.

יכולתה לחזות את הנולד כמובן לא מקלה את המלאכה. עוד הודעה על חזרה ללימודים ברגע האחרון, תחת מתווה שספק אם מישהו מבין בישראל בכלל ובנתניה בפרט - כיצד לקיימו הלכה למעשה. "התפקיד של מנהיג לחשוב על העתיד ולהיות מחובר למציאות", פותחת דולב בראיון ל"נתניה נט" רגע לפני כאוס עתידי נוסף במערכת החינוך. "כרגע אנחנו בתקופה שצריכים ללמוד איך לחיות לצד המגפה הזאת, אבל עדיין לא נבנה מתווה איך מערכת החינוך תתפקד בתוך כל זה, ולכן יש היסטריה".

על תהליך קבלת ההחלטות, אותו ניתן להגדיר תמוה בלשון המעטה, היא אומרת: "אחד הדברים שהכי קשים לי ולעוד רבים במערכת החינוך, הוא: שכאשר צריך לקבל החלטות איך יפתחו את מערכת החינוך? לא מתייעצים עם אנשי השטח! זה משהו חוזר על עצמו! "הם" מחליטים. המערכת זועקת שזה בלתי אפשרי, ואז בכל פעם מחדש, בממשלה ממציאים משהו יותר מצחיק ומגוחך מהפעם הקודמת".

אחד הדברים המקוממים במיוחד נוגע לחינוך לגיל הרך ולדרישה שעלתה ללמד את ילדי הגן באוויר הפתוח: "תראה לי את הגננת והסייעת שיש להן תכנית להעסיק את הילדים שש שעות בחצר. כדי להעסיק ילדים לא בתוך המבנה עצמו צריכה להיות הכשרה מיוחדת", מבהירה דולב. "יש לי נכד בגן אנטרופוסופי-יער, שם הצוות ערוך לפעילויות בחוץ - מה חוקרים? איך משוחחים? ואיך אוכלים? רק בימי גשם לומדים בתוך מבנה.

אבל המערכת הקונבנציונלית לא ערוכה לכך. מה חשבו שם בממשלה, שיגידו שחוזרים והכל יסתדר?"

ובכן כראש מינהל חינוך וחברה בעיר נתניה, הבנתי שאני צריכה לקחת את המושכות לידיים! במפגשים עם מפקחי העיר מטעם משרד החינוך , בנינו את מודל נתניה ליציאה מהסגר וחזרה למפגשים פנים אל פנים.
אנו נקיים למידה חוץ כתתית לילדי הגיל הרך, בקבוצות של שמונה ילדים, פלוס שני אנשי חינוך – גננת וסייעת.
בין השעות 8:00 - 10:30 קבוצה ראשונה, ומ-11:00 - 13:30 קבוצה נוספת.
המתווה יהיה זהה בכל העיר, הן בגנים והן בבתי הספר. "ילד וילדה נפגשים פיזית אחת ליומיים. יום כן - יום לא. כל יום המאפשר מפגש אפילו לשעתיים וחצי, חשוב עבורם. זאת למען המפגשים החברתיים, קצת לראות אחד את השני ולהתאוורר. לחזק את החוסן האישי בהתייחסות רגשית, במשחק עם ילדים, בתנועה גופנית, בקשר אישי עם מבוגר אכפתי ששואל אותם "מה שלומך"? איך את.ה מסתדר.ת בתקופה הזו? איך בבית? איך ההורים?

בבתי הספר שמנו דגש על כתות א'-ב', שם בהנחה שיש ארבע כתות בכל שכבת גיל, יהיו בחוץ שמונה קבוצות בו זמנית. אין מקום ליותר מזה. בנוסף, אם נניח שבשבוע הבא יודיעו על צפי לגשם, הכל מבוטל ואף אחד לא יגיע. יש רשויות שסירבו, אבל מצד שני, יש לי חלון הזדמנויות קטן עבור הילדים, אז אביא אותו לכמה שאני יכולה. זה חשוב מאוד עבורם ואני אאפשר את זה. התפקיד שלנו הוא להעניק חינוך, לא להיות בייביסיטר".

המודל הטיוואני

המתווה המסובך של משרד החינוך, הופך מסובך עוד יותר משום שנתניה מוגדרת כרגע כעיר כתומה.

מישהו באמת מבין איך להתנהל תחת המתווה המסובך הזה?
סוגיה מהותית נוספת נוגעת כמובן לעניין החיסונים. מצד אחד, ההנחיות הרשמיות גורסות כי אנשי חינוך שטרם התחסנו יידרשו להציג בדיקת קורונה שלילית כדי לשוב לעבודה, אך מצד שני, על פי הערכות רק כ-40% מאנשי החינוך בעיר התחסנו, כך שבפועל יהיה בלתי אפשרי להיצמד להנחיות. "המורים הם לא עובדים שלנו ואי אפשר לחייב אותם להתחסן, אבל ההנחיות מתחילות להגיע מלמעלה", היא אומרת. "איך בכל זאת כולם יתחסנו? יהיה לחץ מההורים וזה יעשה את ההבדל. בינתיים כולנו מסתכנים וכולנו שפני ניסיון. גם אני התחסנתי, אבל אומרים שמי שהתחסן לא נדבק, אבל יכול להדביק, אז מה עושים? יש עמימות גדולה".

בינתיים אנחנו שוברים שיא בימי סגר, וכשכבר הכריזו על סיומו, החזרה ללימודים התעכבה

"לא האמנתי שזה יקרה. אני תוהה איך אנחנו לא לומדים ממדינות אחרות. בטיוואן למשל נמצאו פתרונות ומענים המאפשרים רצף של למידה מבלי לסגור את מערכת החינוך.
לסיום, אני קוראת למשרד החינוך להיות מחובר לרשויות ולמנהלי אגפי החינוך, על מנת לייצר מדיניות חזרה ללימודים, שמחוברת לשטח ולצוותים החינוכיים. מי אם לא הרשויות מחוברים להורים, לצוותים החינוכיים, למוסדות החינוך. הגיע הזמן להתעורר, להבין שהמדיניות הריכוזית המנותקת מהשטח לא עובדת יותר! הגיע הזמן לשנות פרדיגמה, שלא נפספס את האפשרות ללמוד את השיעור הנכון במשבר הזה, השיעור של ניהול מערכת החינוך ברמה הארצית, בדרך חדשה!

אני כן יכולה לספר בשמחה וסיפוק שלמרות כל העמימות, אנחנו מצליחים ליזום תוכניות ומיזמים העוסקים בחדשנות ומצויינות.
היום למשל אנחנו מקיימים כנס גדול יחד עם קרן טראמפ, העוסק במצויינות במתמטיקה ומדעים.