מאז שהיא זוכרת את עצמה, שרון כהן הצילה חיות בצרה וסייעה להן בכל דרך אפשרית – מסוסים וחמורים ועד חלזונות וחרקים. הדחף למנוע את סבלן הוביל להקמת חווה ענקית במושב חרות, עם כ-500 חיות שזוכות לאוכל, תרופות, ושאר טיפולים שרק יכלו לחלום עליהן – והכל מתרומות. בסיורים מודרכים מסופרים סיפוריהן הלא פשוטים של חלק מהחיות, ומוסיפים למבקרים אלמנט חינוכי. כעת שואפת כהן להקים שלוחות נוספות ומבהירה: "חשוב מאוד שבעלי החיים האלה יהיו שגרירים, ואוכלוסיות נוספות יכירו את הסיפור שלהם". מפעל חיים מרגש של אישה אחת 

שרון כהן

שרון כהן 

מומלץ להאזין היטב כאשר מנהלים שיחה מלב אל לב עם שרון כהן, אישה אמיצה מאין כמוה המשלבת אהבה בלתי נדלית לחיות, רצון בלתי נשלט למנוע מהן סבל בכל מחיר וזיכרון פנומנלי. בכל כמה דקות היא נזכרת באירוע נוסף בו הצילה בעל חיים, אם כאשר סחבה כילדה כבשה במצוקה ישירות אל בית הוריה בגבעתיים, או שעה שאחותה דרכה לא בכוונה על חילזון, מה שהצריך ישיבה משפחתית בה התחייבה האחות שלא לחזור שוב על מעשיה.

להתחיל מחדש

להתחיל מחדש | צילום: רויטל טופיול

"היו הרבה ריבים בבית בנושא החיות, אבל הייתי עקשנית והסברתי להורים שלי בפשטות: אתם חינכתם אותי ככה", פותחת כהן בראיון ל'נתניה נט'. "הקשר והטיפול בבעלי החיים טבעי מאוד עבורי והייתי אפילו אומרת שהוא לא ניתן לשליטה. יש לי בעיה – אני לא יכולה לסבול חיות סובלות. אני יודעת שזה העולם ויש אנשים אכזריים, אבל כשאפשר להציל איזשהו בעל חיים אני לא עומדת בפיתוי. סוג של נרקומנית שרוצה למנוע סבל ולהציל חיות. תמיד הייתי ככה ואין לזה שם אחר".

הסיוע של סרגיי

דרך החיים בה החיות הן לא הדבר העיקרי אלא היחידי, הובילה את כהן לעבוד כבר כנערה במרפאות וטרינריות, ובהמשך בעמותת 'תנו לחיות לחיות', כלוכדת וכמוקדנית. "אנשים התקשרו עם דברים הזויים, פשוט לשמוע ולבכות", היא משחזרת. "הסיפורים האלה גילו לי מה עובר על בעלי החיים. בהמשך הבכי הפך לכעס ורצון לתקן. שם הכל התחיל".

להתחיל מחדש

מקלט שיקומי - להתחיל מחדש | צילום: רויטל טופיול

באותם ימים, לפני קצת פחות מעשרים שנה, לא הייתה אפשרות לבקש סיוע המונים באמצעות הרשתות החברתיות, וכהן עשתה זאת באמצעות שיחות טלפון בלבד. לא פעם מצאה עצמה מתחננת לעזרה, כשהרוב המכריע לא ידע איך לאכול את הבקשות שלה.

"הייתי מתקשרת למשטרה ואומרת: שלום, אני רוצה לדבר עם שוטר נחמד שאוהב בעלי חיים, פשוט ככה", היא מספרת. "עד שהגעתי לשוטר באמת נחמד בשם סרגיי ממשטרת טייבה. הוא עזר לי להציל סוס ובהמשך הפכו השניים לחברים טובים וסרגיי קישר את שרון עם שאר תחנות המשטרה לקבלת סיוע. "אני עושה את כל העבודה. רק צריך שיהיו שם שוטרים שיעזרו עם בסיס של חמלה ושיהיה אכפת להם", מבהירה כהן. היום, אגב, היא הפכה לכתובת קבועה לפניות ולובשי המדים אף יוצרים עמה קשה כשבעל חיים מכל סוג שהוא זקוק לסיוע. "אני לא צריכה להתחנן יותר", היא מוסיפה בחיוך.

החילוץ של טינקרבל

עם השנים צברה כהן סיפורי הצלה רבים, כולל מניעת משלוח של עשרות חמורים לעבודות פרך בעזה, אבל אחד מהם הנו יחיד ומיוחד במינו, והתרחש לפני כחמש שנים. כהן קיבלה טלפון בשעת לילה מאוחרת ודווח לה על עירה (גורת חמור) הקשורה בחבל באתר בנייה סמוך לרמלה. "נסעתי לשם וחשכו עיני", היא משחזרת בקול רועד. "הגורה הייתה ספוגה במים, רעדה מקור ולצדה היו זרוקים ירקות רקובים. לא ידעתי לפנות חמור ולא טרחתי לשאול למי היא שייכת, פשוט הבאתי אותה הביתה ב-3 לפנות בוקר".

להתחיל מחדש

מקלט שיקומי - להתחיל מחדש

לאחר שארגנה עבורה מתחם קטן מגדר המיועדת לגורי כלבים, יצרה כהן קשר עם וטרינר קבוע עמו עבדה ומכיר אותה מקרוב. "הוא אמר לי שמפה זה רק ילך ויגדל. משם הגיעה כמות פניות עצומה והבנתי שאלו החיים שלי וצריך לפתוח עמותה", נזכרת שרון איך הכל התחיל.

אותה עירה קטנה מלווה את שרון עד היום באהבה גדולה וזכתה לשם טינקרבל. העמותה, הנקראת "להתחיל מחדש", שמטרתה לחלץ ולשקם בעלי חיים שעברו הזנחה והתעללות, החלה את דרכה ברמת השרון, עברה למושב גאולי תימן ובחצי שנה האחרונה התמקמה במושב חירות בשרון, הסמוך לנתניה.

במקלט השיקומי ישנם למעלה מ-160 חמורים וכ-30 סוסים – רובם הועבדו בפרך וסחבו עגלות קודם לכן, וכן עשרות עזים, כבשים, פרות וחתולים, ובסך הכל כ-500 בעלי חיים. לכל אחד סיפורו הייחודי ולכולם מכנה משותף – לא היה להם מקום אחר ללכת אליו, עד שפגשו בלבה הרחב של שרון. אגב, לדף הפייסבוק "להתחיל מחדש – מקלט שיקומי לבעלי חיים", למעלה מ-40 אלף עוקבים.

החינוך של אורלי

במקלט השיקומי מתקיימים סיורים מודרכים בהרשמה מראש בני כשעה וחצי, בעיקר למשפחות, בעלות סמלית של 50 שקלים לאדם – סכום המועבר לתרומה למען הטיפול בחיות. בסיורים מסופר על מהות העמותה ועבודתה, לצד הקרנת סרטים על חלק מבעלי החיים שנמצאו בשטח ונזקקו לעזרה. בהמשך פוגשים את בעלי החיים עצמם, מסיירים במתחמים השונים, שומעים על חלק מסיפורי ההצלה המיוחדים וזוכים ללטף ולהאכיל חלק מהחיות תחת השגחה.

"אנחנו מקפידים לבחור סיפורים לא קשים מדי", מפרטת כהן. "לרוב מדובר במשפחות ויש הרבה דברים שצריך לעדן ולדבר בשפה של ילדים. אנחנו מספרים להם מה עשינו כדי לחלץ את החיות, איך הן הגיעו הנה, כמה זמן הן אצלנו וגם איך קוראים להן. לילדים יש המון שאלות, הם פיכחים מאוד, מבדילים בין טוב לרע והרבה פעמים משאירים אותנו פעורי פה".

,להתחיל מחדש

מקלט שיקומי -להתחיל מחדש

מעבר לסיורים, מי שמתנדבת שנים בעמותה והקימה במקום מרכז חינוכי היא העיתונאית ואשת התקשורת אורלי וילנאי, שבעזרתה מתקיימים במקלט השיקומי גם פעילויות לבתי ספר וגני ילדים, וכן סיוע לנוער בשיקום. "אורלי תמיד הייתה הגב שלי והפכה איתי את העולם כדי שכל בעלי החיים יחולצו ויינצלו", מתגאה שרון. "כשאומרים על מישהו שהוא 'לא רואה בעיניים', אני תמיד אומרת שזו אורלי כשמישהו מבקש את עזרתה".

על התגובות שהיא מקבלת מוסיפה כהן כי "אנשים נפעמים ומפרגנים מאוד, חלקם מגיעים אלי אחרי הסיור בוכים, כי לא ידעו שעדיין משתמשים בסוסים וחמורים כדי לסחוב עגלות. צריך לזכור שהסוסים שלנו לא מיועדים לרכיבה, חלקם הגיעו במצב קשה מאוד והיום נראים מדהים, דוהרים בשמחה ויפהפיים, ממש כמו סוסים תחרותיים. גם המקום נקי, מסודר ומתוחזק ברמה הכי גבוהה שיש. אשר לחיות, רק מי שחי איתן ומכיר אותן באמת מודע לאינטליגנציה הרגשית הגבוהה שיש להן. לי זה כמובן עשה את החיים יותר קשים".

החזון של שרון

שרון כהן, 39, מייסדת ומנהלת העמותה, מתגוררת במקלט עצמו עם מי שהיא מכנה בגאווה "המשפחה שלי". היא יוצאת רק אם מישהו שומר במקומה על המקום, ולאחר שעות הפעילות מתפנה לטיפול הכולל תרופות והאכלות מיוחדות, הנמשך לעיתים עד השעה 1 אחר חצות.

הצוות המסייע לה כולל את מיכל פורסטר – אחראית תפעול; מיכל ליאור – מטפלת ראשית בסוסים וחמורים; ערן פבזנר – עובד תחזוקה ושטח; ויול עטיה – מטפלת ומשקמת התנהגותית לחיות גדולות; תמרה קטלן – עובדת שטח ומטפלת רפואית ואור ברזילי – עובד תחזוקה ושטח. אליהם ניתן להוסיף עשרות מתנדבים נאמנים, הדואגים בין השאר לתרופות, הסעות וניקיונות.

להתחיל מחדש

מקלט שיקומי - להתחיל מחדש

חשוב לציין שפעילות העמותה מתקיימת מתרומות בלבד, למעט מענק שנתי בסך 165 אלף שקלים לו זכתה מהמשרד להגנת הסביבה, מה שסייע במעבר למושב חירות והקמת המקום החדש. כדי לסבר את האוזן נספר, כי העלויות החודשיות של המקום מוערכות בכ-200 אלף שקלים, כך שאותו סיוע אמנם מבורך, אבל רחוק מלהספיק.

לגבי החזון העתידי, מעדכנת כהן כי מתקיים מו"מ עם פנימיות וכפרי נוער על מנת להעביר אליהן חלק מהחיות ולפנות מקום לחדשות. "יש עוד המון עבודה, אני מאוד רוצה להמשיך ולגדול ואין לי ספק שיהיו לנו שלוחות נוספות בעתיד", היא מסכמת. "חשוב מאוד שבעלי החיים האלה יהיו שגרירים, ואוכלוסיות נוספות יכירו את הסיפור שלהם. כך הערך החינוכי עולה עבור ילדים, נוער ומבוגרים. אני ואורלי נמשיך לצעוד יד ביד כדי להעתיק את המודל הזה במקומות נוספים ולהגיע בסופו של דבר לכל רחבי הארץ".

לסיכום, מה הפעילות הזו מסמלת עבורך?

"אני בכלל לא קוראת לזה פעילות. מדובר בפרויקט החיים שלי והוא לא עומד להשתנות".