מתחברים לשורשים

חדש בנתניה: תלמידים יוצאי העדה האתיופית, שלא מכירים את שפת הוריהם, זוכים לשיעורי אמהרית, לצד לימודי תרבות ומורשת יהדות אתיופיה. 

יום חמישי, השעה חמש אחר הצהריים. הכיתה המאולתרת במקלט העירוני בשכונת סלע בעיר, מלאה עד אפס מקום.

"ילדים, מי רוצה להקריא בקול רם את האותיות?" שואל המורה רועי טמניו, צעיר חייכן בן 20, נצר למשפחת קייסים המיוחסת וקייס הצעיר ביותר בישראל. "אתה, תבוא אל הלוח", אומר טמניו לאחד התלמידים, תתחיל לקרוא".

רועי טמניו- הקייס הצעיר

רועי טמניו- הקייס הצעיר

מנותקים מהורים בגלל קשיי השפה

"עד לא מזמן רוב הילדים שאת רואה כאן, היו מנותקים מהמשפחות שלהם, במיוחד מהדור המבוגר", אמר אבבה מקוננט בן 38, פעיל בקהילה ומיוזמי הפרויקט ללימוד אמהרית. "ההורים שלהם, שעלו ארצה בשנות ה-90, במיוחד המבוגרים יותר, כמעט ולא מדברים עברית ובטח שלא יודעים לקרוא ולכתוב. בזמן שאחיהם הגדולים, מדברים את השפה האמהרית, ואיכשהו מצלחים לתקשר עם ההורים, הילדים הצעירים יותר, מצאו את עצמם מנותקים כמעט לגמרי מהדור המבוגר".

"אני לא צריך להסביר על ההשלכות של זה. הורים, שאין להם מושג מה לומדים בבית ספר, הורים שלא מסוגלים לעקוב אחרי שיעורי הבית של ילדיהם. תארי לעצמך אבא, שמגיע לאסיפת הורים ובקושי מבין על מה מדברים אתו. ההורים מצד אחד, עשו הכול על מנת שילידיהם ישתלבו בחברה הישראלית, אבל היום הם מבינים שיש לזה מחיר כבד. הילדים הצעירים לא מכירים את התרבות שלנו. המנהיגים והמורשת של יהדות אתיופיה זרים להם. הם עושים את מה שההורים שלהם אומרים להם לעשות, אבל לא מבינים את המשמעות של זה".

אבבה מקוננט

אבבה מקוננט

הצעתי לילדים ממתקים, כדי לשכנע אותם להיכנס לבית הכנסת

"לפני ארבע שנים, כשבית הכנסת שלנו רק נפתח, רוב האנשים שהגיעו לשם היו מאוד מבוגרים. אף פעם לא ראיתי נער שנכנס להתפלל", המשיך מקוננט. "אני לא אשלה את עצמי ואגיד, שיום אחד אראה את הנערים של היום פוקדים את בית הכנסת. קשה לי להאמין, שמשהו יגרום להם להתחבר בחזרה לשורשים. אבל עם הילדים הצעירים זה אחרת. גם ההורים מבינים היום, שאם הם לא יחברו את ילדיהם למסורת שלנו, לא יהיה מי שימשיך אותה. הפרויקט שלנו רק התחיל, ואני כבר רואה שינוי. כל יום שבת אחרי שהמבוגרים מסיימים להתפלל, הילדים האלה באים לבית הכנסת השכונתי.

זה לא היה קל בהתחלה. כשכופים על ילדים מנהגים, שאינם מבינים ולא מתחברים אליהם, קשה מאוד לשכנע אותם להיכנס לבית הכנסת. אבל ידעתי שצריך רק 'פוש' קטן וזה יעבוד. הרי, איזה ילד לא ירצה לבלות קצת זמן איכות עם אבא שלו? אז הייתי יצירתי, ובחרתי בשיטה שעובדת תמיד: פיתיתי את הילדים בממתקים, וככה שכנעתי אותם לבוא לבית הכנסת. מאז, זה מתגלגל. כל יום שבת אחרי התפילה של המבוגרים בשמונה וחצי בבוקר, הילדים שלהם באים לבית הכנסת, ואני רואה איך הקשרים בין האבות לבניהם קורמים עור וגידים. פתאום, יש להם נושא משותף לשיחה, פתאום יש ביניהם תקשורת".

מורה מיוחד במינו - נצר למשפחת קייסים המיוחסת, מנהיג דתי בן ה-20

השיעור ממשיך, והילדים בגילאי 6 עד 13 נראים מרותקים. שקט מוחלט שורר בכיתת הלימוד, למעט הסבריו של המורה רועי. אפילו נוכחותנו לא מצליחה להוציא אותם מהריכוז. לא ברור מה מושך יותר את התלמידים, חומר הלימוד או המורה הצעיר העומד בפניהם, בעל חיוך כובש ועיניים נוצצות. פעם בשבוע למשך שלוש שעות מגיע טמניו מחדרה לנתניה, על מנת ללמד את הילדים את השפה האמהרית ולקרב אותם אל התרבות והמורשת של יהדות אתיופיה. טמניו בסך הכול בן 20, אבל הוא כבר מחזיק בתואר "קייס" - שהופך אותו למנהיג דתי והלכתי בעדה האתיופית. טמניו הוא נצר לשושלת קייסים המיוחסת, שעלתה לארץ ב"מבצע שלמה". מאז היותו ילד בן 10, הוא הקדיש את עצמו ללימודי הדת והמסורת האתיופית, וכבר בגיל 15 סומן “עילוי“ בקהילה האתיופית והוכתר לקייס הצעיר ביותר. "הילדים הצעירים שנולדו בארץ לומדים בעברית ומדברים עברית, במטרה להשתלב בחברה הישראלית", אומר טמניו. "זה כמובן, דבר מאוד חשב, אבל ככה הולכת השפה ונשכחים גם המנהגים  עליהם שמרנו במשך אלפי שנים. במסורת האתיופית יש הרבה מאוד חכמה, אמונה ומוסר, ופשוט אסור לתת לכל זה להישכח ולהעלם".

אומנם נדמה, שרחוק עוד היום, בו יפתחו גני ילדים בשפה האמהרית, כמו הגנים בשפה הרוסית. בסופו של דבר, רוב בני הקהילה האתיופית עסוקים מדי בניסיון להשתלב בחברה הישראלית, גם במחיר של ניתוק מהשורשים שלהם. יחד עם זאת, בזכות הצעירים כמו מקוננט וטמניו, המסורת של יהדות אתיופית לא תיעלם מן העולם, ויום אחד אנו נראה את טמניו מגשים את חלומו ומכתיר קייסים צעירים נוספים, שינהיגו את הקהילה האתיופית וימשיכו את המסורת בת אלפי שנים.