נפרדים מהחייל הלוחם ראם בטיטו ז"ל

ראם מאיר בטיטו ז"ל, לוחם בגדוד 51 בגולני, תפס קו בכיסופים. בשעות אחר הצהריים של אותה שבת ארורה ב-7 באוקטובר, התקשר למשפחה כדי להיפרד. בהמשך נהרג עם המ"מ שלו מפגיעת פצמ"ר. אביו, אופיר דנינו, מספר על תלמיד מצטיין שהספיק המון בחייו, בטרם נגדעו בגיל 19 בלבד

אופיר, אביו החורג של ראם, משחזר את אירועי השבת הארורה של ה-7 באוקטובר, כאשר ראם, לוחם בגדוד 51 בגולני, תפס עם הגדוד שלו קו בקיבוץ כיסופים. "אירחנו את כל המשפחה לחג בשבת בבוקר, פתחנו שולחן גדול והיה נהדר. בהמשך הלכתי עם חמי לבית הכנסת ובשעה 10:30 שמענו שיש בלגאן בעזה ומיהרנו הביתה. אשתי כבר הייתה שלוש שעות בטלפונים, ניסתה ליצור קשר עם ראם אך הוא לא ענה. ניסינו לאכן את הטלפון ושמרנו על אופטימיות".

פרידה על ספיקר

אחרי שעות ארוכות של חוסר ודאות הגיעה שיחה מראם בערך בשעה 16:50. "הוא לא בזבז זמן, ידע שהמשפחה יחד וביקש לשים אותו על ספיקר", משחזר אופיר. "הוא סיפר שהוא במחסום כיסופים, שהם נלחמים במחבלים והוא בסדר עד שאפשר. דקלה ניסתה לעודד ולחזק אותו, אבל אתה שומע מישהו שבור שהגיע לבסיס וראה דברים שאסור לראות".
השיחה הזו נמשכה כעשר דקות, ובדיעבד התברר שראם הספיק גם להיפרד מאחיו שחף, ששהה באמסטרדם לאחר שרק לפני כחודש השתחרר מהצבא. את מה שקרה אחר כך לא שמעו אופיר ומשפחתו מאף גורם רשמי בצה"ל, אלא מהתצפיתניות בבסיס שהיו בשטח והכירו היטב את ראם.

"בשבת בבוקר הם היו בכיתת כוננות, יצאו מהמחסום לפטרול וראו מטחי ירי כבדים. הם היו צוות מצומצם מאוד של 5-6 לוחמים, אבל קיבלו החלטה שהם מגנים על כיסופים. הם הורידו משהו כמו 40 מחבלים, ובהמשך נגמרה להם התחמושת והם החליטו לנווט בחזרה לבסיס. כמובן שכל הטכנולוגיה נפלה והם עשו זאת בעזרת מפות", מספר אופיר.

עוד הוסיף כי "ראם, יחד עם אורי המ"מ, נכנסו לחמ"ל שהיה הרוס לגמרי והתחילו להתחמש בציוד. בערך בשעה 18:00 בערב הם רצו לכיוון עמדת הש.ג כדי לראות אם מסתתרים שם מחבלים ליד הנגמ"ש. פצמ"ר נפל שם סמוך לשניהם וחיסל אותם במקום. אף מחבל לא יכול להם, רק הפצמ"ר. בלילה לפני האסון דיברנו והכל היה רגיל. ראם סיפר שהוא עייף ונמצא בשמירות. הוא שיתף שב-9 בנובמבר הוא צפוי לצאת לרגילה לראשונה אחרי שנה ושלושה חודשים וביקש שניסע יחד למרוקו".
גורמי הצבא הרשמיים, אגב, סיפרו גרסה שונה, לפיה ראם נפל רק ביום ראשון, כאשר בשני בשעות הערב קיבלה המשפחה את ההודעה. הם, כאמור, סומכים על העדות מהשטח של התצפיתניות.

כדורסל, צלילה, נגינה

משפחת דנינו מתגוררת בשכונת קריית השרון. האב אופיר הוא האחראי על הבטיחות בדרכים בעיריית נתניה, ובין המנחמות הראשונות היו ראש העירייה מרים פיירברג-איכר וסגניתה וממלאת מקומה, שירי חגואל סיידון.
ראם מאיר בטיטו ז"ל נולד בעפולה בשנת 2004 ובהמשך עברה המשפחה לנתניה. אופיר, שכאמור לא מש ממנו מאז היה בן 8, מספר על ילד מחונן שהצטיין בכל מקום, כאשר תשבחות באסיפות ההורים ותעודות הצטיינות כבר הפכו לדבר שבשגרה.

במשך ארבע שנים שיחק כדורסל בקבוצות הצעירות של נתניה, כאשר אופיר לא מפספס אף אימון ומשחק. בחטיבת הביניים למד רובוטיקה ובהמשך עבר לתיכון הריאלי בחיפה. חמש יחידות באנגלית, מתמטיקה ופיזיקה (רשימה חלקית) וממוצע שנתי של 97. "מנהל הפנימייה הצבאית אמר לנו ש-20 שנה לא היה להם תלמיד כזה", מתגאה האב. עוד הספיק ראם לנגן בטרומבון ולעשות קורסים של צלילה ונהיגה מתקדמת.
כשהתגייס היה במשך חצי שנה בקורס טיס, בטרם נפל והגיע לסיירות בגולני. הוא סיים כמעט את כל המסלול, אך כשהבין שאין הקצאה למ"כים ביקש להשביח את הגדודים וכך הגיע לגדוד 51. בתכנון היה לצאת לאחר מכן למ"כים ובהמשך לקצונה. לדאבון הלב של כולם, את אלה הוא כבר לא יספיק. אחיו שחף, שמיהר לשוב ארצה בעקבות האסון, גויס בצו 8. "אמרו לו שהוא לא חייב להגיע בגלל האבל, אבל הוא אמר שהוא חייב להיות שם", מעדכן האב על האג'נדה המשפחתית שכולה אהבת ישראל.

איך בכלל מעכלים אסון פרטי שהפך לאסון לאומי?
"אני לא יודע, אנחנו עדיין בחלום בלהות, מפורקים ומתוסכלים. קיבלנו אנשים מהשעה 7:30 בבוקר עד 12:00 בלילה – מקורס טיס, הפנימייה הצבאית, מורים, חברים, משפחה, הכל. זה נותן קצת אוויר, אבל כשכולם הולכים אתה נקרע, מתפרק ומבין שאיבדת את הדבר הכי חשוב לך. אני כולי באבל, מזיז את הפוליטיקה הצידה ולא מתעסק במי אשם, למרות שברור שהיו כאן כשלים בכל דרג אפשרי. לא אשכח שראם תמיד רצה להותיר חותם משמעותי אחריו ואמר שאם כבר למות, אז שיהיה על קידוש המדינה".