לפעמים חלומות מתגשמים: הכירו את לוחמת האש המצטיינת

ההתחלה במסגרת מחויבות אישית כבר בתיכון, התקנים שנפתחו בעקבות אסון הכרמל, הפרויקט שהובילה לאוכלוסיית הגיל השלישי, התגבורים בשל נפילות הטילים, המשמרות המאתגרות והילדים שמשוויצים שאמא כבאית. נלי זלק מנתניה מספרת על התמיכה, הסטיגמות שניפצה והיעדים שהיא שואפת לכבוש. ראיון אש

ישנם כל מיני חלומות לא קונבנציונליים, אבל ספק אם שמעתם פעם שלהיות לוחמת אש הוא אחד מהם. תכירו את נלי זלק מנתניה, עם ותק של 13 שנה ככבאית בתחנה האזורית נתניה, שניפצה לאורך הדרך לא מעט סטיגמות וממשיכה לשבור שיאים בתפקיד שלא בדיוק משופע בנשים בלשון המעטה.

איך מגיעים להיות לוחמת אש?
"האמת היא שזה חלום ילדות. התחלתי כמתנדבת בצופי אש במסגרת מחויבות אישית בגיל 16. התחלתי בעזרה בחוגים לגיל הרך, אבל כמה חברים אמרו שהם הולכים לכיבוי אש, הצטרפתי ופשוט נשאבתי לזה".
כחלק מצופי האש, תפקיד אותו מילאה במשך שלוש שנים בתיכון, הייתה זלק במעגל החיצוני ובמסגרת זו אמנם לא חדרה לבדה לדירה בוערת, אך פרסה קווי מים, הפעילה סולם וכן כיבתה שריפת קוצים בנוכחות לוחם אש. כל אלה, שכנראה נשמעים די מסוכנים לקורא הממוצע, רק פתחו לה את התיאבון ובצבא שירתה בכיבוי תעופתי של חיל האוויר.

"תוך כדי השירות שלי התרחש אסון הכרמל וגייסו את כל הכבאים בארץ, כולל מפיקוד העורף ומהצבא. כך חוויתי עוד יותר בצבא וכך גם נפתחו תקנים גם לנשים", היא משחזרת את האירוע שהוביל אותה להתגייס בשנת 2011 למכללה הלאומית לכבאות והצלה, ומשם להתמיין לתחנת הכיבוי בנתניה.

מה כולל התפקיד בשגרה ובחירום?
"בשגרה יש אימונים, בדיקת רכבים וכמובן נוכחות במשמרות בנות 24 שעות פעמיים-שלוש בשבוע מ-7 בבוקר עד 7 בבוקר שלמחרת, ואילו בחירום אני מבצעת את כל תפקידי לוחם אש – חילוץ אנשים מתוך בתים ומכוניות, ילדים שנשכחו ברכב, וכמובן כיבוי שריפות לשם הצלת נפש ורכוש. זו עבודה מאוד מגוונת ושום אירוע לא דומה לאירוע אחר. יצא לי לחלץ ילדים, מבוגרים ולצערי גם לחלץ 'איקסים' (גופות) מתאונות דרכים ושריפות".

אישה במערך גברי

נלי זלק (33) נשואה למיכאל ואם לאגם (6 וחצי) ואורי (3 וחצי). מתגוררת בשכונת גלי ים בנתניה ובעברה הייתה אחראית על פעילות צופי האש בעיר. כאמור, ב-13 השנים האחרונות היא בתחנה האזורית נתניה ומשמשת כמפקדת צוות כיבוי אש. במסגרת זו היא לוקחת חלק פעיל מלא בהובלת צוות בפעילות השוטפת לכיבוי שריפות, חילוץ מתאונות, טיפול באירועי חומרים מסוכנים ופעלה ותפעל ככל שתידרש במסגרת מלחמת חרבות הברזל הן בהגנה על האזרחים בנתניה וסביבתה והן בתגבור כוחות שנדרש בשנה האחרונה בצפון הארץ, בקו ראשון בעורף בקריית שמונה, צפת, ראש פינה ועוד.
בשנתיים האחרונות הובילה זלק פרויקט מיגון בתי תושבים בשיתוף עיריית נתניה ועמידר באמצעות גלאי עשן להגנת הגיל השלישי. "תחנת נתניה נכנסה לפרויקט החשוב הזה עבור בני הגיל השלישי שאין באפשרותם לרכוש גלאי עשן", היא מרחיבה. "בעירייה הדריכו אותנו איפה יש בתים של עמידר ושל הגיל השלישי, ובשיתוף פעולה עם לוחמי האש אנחנו מתקינים להם גלאי עשן, מסבירים להם מה עושים כשזה מצפצף ומדגימים את הרעש ואיך בדיוק צריך לצאת החוצה ולהתקשר. גלאי עשן מציל חיים בסופו של דבר".

את מגמת ההתקדמות התמידית המשיכה נלי בשנה שעברה, עת קיבלה מצטיינת תחנה על פועלה בשגרה ובחירום. "אני האישה היחידה בתחנה ואין ספק שזה מאוד מרגש", היא אומרת. "הגעתי למעמד טוב, מקבלים אותי וזה ממש לא מובן מאליו. בתחילת הדרך, כאישה בתוך מערך של גברים, נלחמתי בשיניים. באתי לשם בגיל 20 ונלחמתי כל שנה ושנה, זה לא פשוט בכלל תמיד להוכיח ולהראות. בהתחלה לא ידעו איך לקבל אותי ולא רצו בחורה שם, זה הפריע להם בעין. עכשיו כל התדמית השתנתה". כחלק מהשינוי, ידועה נלי בקרב הלוחמים כמקצועית ואמיצת לב, תוך שהשתתפה במאות חילוצים ושריפות. אם תרצו, אישה פורצת דרך ששייכת לדור המהפכה בתחום.

איזה תגובות את מקבלת מהמשפחה והחברים?
"במשפחה עפים על זה. בלי התמיכה של בעלי וההורים שלי זה לא יכול היה לקרות, והילדים שלי אוהבים להשוויץ בגן ובבית הספר שאמא כבאית. זו הגשמת חלום עבורי ומי שמכיר אותי באמת יודע כמה אני חיה את העבודה, אוהבת אותה ולא רואה את עצמי עושה שום דבר אחר".

לסיום, מה החלום הגדול שלך?
"לצאת לקצונה ולהיות מפקדת תחנת הכיבוי הראשונה בארץ. קצינה כבר יש, אבל מפקדת תחנה עדיין אין. זה היעד שלי".