"ככל שהזמן מתרחק הגעגוע מתחזק"

16 שנים חלפו מאז חרב עולמם של מרדכי וז'נט זאנה מנתניה. בנם עמית, ששירת בחיל האוויר ויצא לאבטחת יישובים, נהרג מאש מחבלים באזור עופרה.

היום (שלישי) יעלו ההורים לבסיס הטכני של חיל האוויר בחיפה וישתתפו בטקס לזכרו. מחר, יום הזכרון לחללי מערכות ישראל, תבקר משפחת זאנה בשלושה מוקדים – ביה"ס אורט לייבוביץ' בו למד, בית העלמין הצבאי וביד לבנים, כיוון שעמית ז"ל נחשב גם לנפגע אירוע טרור. 

"לגבינו יום הזכרון אינו מיוחד ספציפית, כי אנחנו זוכרים את עמית כל השנה והוא תמיד איתנו", אומר האב, מרדכי זאנה. "אנחנו תמיד מזכירים אותו והוא ממש חי איתנו ובתוכנו. עם זאת, ככל שהזמן מתרחק הגעגוע מתחזק והדברים נעשים קשים יותר. אי אפשר להסביר את זה, אבל עדיין יש לנו ציפייה שאולי הוא יופיע יום אחד". 

עמית זאנה ז"ל נולד בנתניה ב-17/4/81 ומשפחתו מתגוררת ברחוב ויצמן במרכז העיר. למד בבי"ס בן גוריון ולאחר מכן בתיכון אורט לייבוביץ במגמת חשמל ואלקטרוניקה. משם המשיך ללמוד במכללת הרמלין ובחיל האוויר שירת בבסיס הטכני בחיפה, שם עבר קורס בקרת ירי- אווירניקה. 

במהלך הקורס יצא לאבטחת יישובים. לדברי אביו, עמית לא אמור היה לצאת למשימת האבטחה כיוון שהייתה לו בעיית שמיעה, אבל לבסוף החליט שאם חבריו יוצאים, אין שום סיבה שלא ייצא איתם. במהלך הנסיעה, באזור עופרה, תקפה אותם חוליית מחבלים. קודם לכן נורה רכב אזרחי ונרצחה אשה, ומיד לאחר מכן תקפה בחולייה את האוטובוס בו היו החיילים. כתוצאה מהירי נהרגו עמית זאנה וחייל נוסף - אלעד ויינשטין מאשקלון. עמית הותיר אחריו הורים, מרדכי וז'נט, ושתי אחיות, שרון וכרמית.  

לעמית זאנה היו לא מעט תחביבים: ספורטאי ששיחק כדורגל והתאמן בקראטה, חובב מושבע של אופנועים ורכבים, שאהב מאוד גם את הטבע והזריחה. "עמית פשוט אהב את החיים", אומר האב בכאב, ומשתף מאחד מזכרונותיו החזקים מבנו האהוב: "עמית רצה להוציא רשיון על אופנוע כבד. ביקשתי ממנו שיתחיל עם אופנוע קל, והבטחתי שלאחר מכן ארשה לו להוציא גם את הרשיון לאופנוע הכבד. כשראיתי שהבחור אוהב לנסוע מהר, התחרטתי כי פחדתי שיקרה אסון ועמית כעס עלי. בסוף איבדתי אותו במקום אחר. אם אסון צריך לקרות הוא ירדוף אחריך ולא משנה מה תעשה". 

לפני כשבוע עברה משפחת זאנה אירוע לא פשוט נוסף, כשמספר בני נוער חיבלו באנדרטה שהקימה המשפחה לזכרו של עמית. "זה כל כך כואב. אני עובר ליד האנדרטה בכל יום בדרכי לבית הכנסת, וכשראיתי ששברו אותה חשכו עיניי", מספר מרדכי זאנה. "מחר יום הזכרון ובגני ילדים בסביבה מקפידים לקיים באנדרטה טקס לזכרו של עמית, כולל דקת דומיה ודברים מרגשים שהילדים כותבים ומחממים את הלב. חבל שיראו את האנדרטה מנופצת".   

בעקבות המקרה המצער, יזמו חבר המועצה והממונה על הנוער בעיריית נתניה, הרב משה לחובר, בצוותא עם מנהלת המחלקה, חיה גוזלן, מהמחלקה לחברה ונוער בעמותה לחינוך בלתי פורמאלי ובמנהל חינוך, ובסיוע שיאל אבידן, רכז מרכז העיר, מפגש בין אביו של זאנה לבני נוער, מד"צים ממעודון המרתף, הפעילים במסגרות שונות בעיר. "רצינו להראות שמי שעשו את המעשים האלה הם עשבים שוטים ולא מייצגים", הסביר לחובר. "לשמחתנו התפתח מעגל שיח מקסים ומרגש בין האב לנערים".  

גם מרדכי זאנה יצא מעודד מהמפגש האמור: "הנוער הזה הוא העתיד של המדינה. התרשמתי לטובה מההתנהגות, היחס והחברות וזה באמת מחמם את הלב, יש על מי לסמוך", הוא אומר. "בנוסף, אני רואה את החיילים שמתגייסים לחיל האוויר ויש לנו חומר אנושי טוב. מצד שני, יש גם מקרים של ונדליזם שהם מיעוט וחבל על זה. במפגש שוחחנו על פעילויות של הנוער בנתניה,  וסיפרתי את קורות חייו של עמית. אחד הנערים, שעד אז לא ידע דבר על האנדרטה או על מי שעומד מאחוריה, אמר לי בהתרגשות שיבקר בה. ברגע שמקבלים הסברים, מבינים את הדברים יותר לעומק".  

"אני מבקש מהמשפחות וההורים להסביר קצת יותר לילדים שלא מחבלים באנדרטה של חייל. בכלל, אנחנו חייבים לשמור על כל רכוש ציבורי או דברים הקשור לחיילים, ולא להרוס אותו. הייתי שמח אם עיריית נתניה הייתה מתקינה מצלמות בגנים האלה על מנת להרתיע. בשורה התחתונה, צריך לשמור על מה שיש, כי אין לנו מדינה אחרת".