טור דה פראנס: המרוץ של ג'וזי

אם מצאתם את עצמכם בחודשים האחרונים משרבבים ללקסיקון שלכם מילים כמו 'סופר', 'נשבע בתורה' או סתם מזמזמים בחיוך ובקול רם מדי את הפזמון הקליט (בצרפתית זה נשמע הרבה יותר טוב): 'אנחנו מרגישים צפופים בתוך קופסת סרדינים', כנראה שגם אתם (כמו חצי מדינה, זה בסדר) הפכתם ל'גרופים' של אחד הזוגות האהובים והמדוברים ביותר בתולדות הריאליטי 'המרוץ למיליון', ג'וזי ואלכס. 

לאחר שהעפילו השבוע לחצי הגמר, תוך שטיפת המסך בשלל ביטויים מצחיקים עד דמעות בשפת אמם, תפסנו השבוע לראיון צפוף את החצי הדומיננטי של הצמד, הנתנייתי לשעבר ג'וזי זירה, לשיחה על חברות, תחרותיות ומה שביניהן. 

בואו נחזור רגע לאותו ויז'ואל מורט עצבים משלישי האחרון: צמד הצרפתים עומדים סמוך לנקודת הסיום בקמבודיה, אוחזים זה בזה לצד תמרור העצור שחטפו בפעם המי יודע כמה במרוץ, ומחשבים את קיצם לאחור כשהם סחוטים מעייפות וכמעט על סף דמעות. 

לפתע, אחרי חודשים של מטבעות לשון מסולסלים שכבר הפכו לקאלט, הם מתחילים לשיר יחד את ההמנון הלאומי, 'התקווה'. "שירת 'התקווה' באה לנו מהמקום הכי רגיש שיש. זה היה רגע בו היינו צריכים תקווה", פותח ג'וזי בראיון מיוחד וחגיגי לאתר 'נתניה נט'. "חצי הגמר היה נראה לנו באותם רגעים בלתי אפשרי ובאמת לא האמנו שנגיע אליו, וממש עשה לנו טוב להישען על ההמנון הלאומי". 

"בוודאי. אני קולט את זה וכמובן שהכל בזכות החשיפה המטורפת של המרוץ. אנשים נתפסו על זה ואני שמח. מגניב אותי לגלות שאני דמות מעניינת וכריזמטית, זה כיף". 

"ממש ממש לא. האמת היא שלא כל כך ראינו את העונות הקודמות של המרוץ למיליון ולא היה לנו מושג מה מחכה לנו. כמובן שהופתעתי מאוד לטובה". 

במרוץ עצמו, עברו ג'וזי ואלכס בהצלחה מרובה את אירפה, אפריקה ואסיה. רגע לפני הנחיתה באוסטרליה, מתברר כעת כי לא רק במסגרת התחרות הם חצו יבשות, אלא גם בקרב התגובות מהקהל.  

"אתה לא מבין כמה אהבה אני מקבל ברחוב, רק תגובות חיוביות, זה פשוט מדהים", מספר ג'וזי. "אני שומע כל הזמן מסביב דברים כמו 'אוהבים אתכם', 'אמא שלי חולה עליכם' ו'סבתא שלי מעריצה אתכם'. מחבקים אותי וכולם מבקשים לעשות 'סלפי'. לפעמים יש גם תגובות מצחיקות ב'צרפוקאית'. אנשים מזדהים עם זה. אתה לא מכיר אותם אבל כולם מכירים אותך. מעבר לזה, קיבלתי תגובות מצרפתים שגרים בצרפת, שאמרו שהבאנו כבוד לעם הצרפתי כי אנחנו 'חמודים' וסבבה ואפילו פרגון מאנשים בארה"ב שצופים במרוץ באינטרנט. מי שהכי מבסוטים ומזדהים איתנו הם הצרפתים בארץ". 

לאורך העונה, לא פעם נראה היה שג'וזי לוקח על עצמו את תפקיד 'המבוגר האחראי' בכל הקשור למשימות המסובכות יותר, בעוד אלכס לא מעט פעמים עמד מן הצד וכמו חיכה שה'אח הגדול' יציל אותו.

"כן. האמת היא שגם בחברות ביני לבין אלכס בחיים 'הרגילים' זה פחות או יותר מה שקורה. לא יודע אם יש לזה קשר, אבל אולי זה בגלל שאני גדול ממנו בשלוש שנים. בכל מקרה, זה ממש לא הפריע לי ומה שהיה מבחינתי העיקר הוא לעבור בשלום את המשימות. אין תחרות בינינו מי עושה מה, כי באנו כזוג – אם נפסיד זה יהיה כזוג וגם אם ננצח זה יהיה כזוג – בסוף מה שיזכרו זה את התוצאה". 

"לא היה סכסוך בינינו אף פעם. פשוט כולם רגילים לראות אותנו כל הזמן יחד על המסך, אז פתאום כשפוגשים אותנו בנפרד עשו מזה סכסוך. לכל אחד יש את הדרך שלו וטבעי שאחרי תקופה ארוכה ביחד יהיה ריחוק מסוים, אבל אנחנו עדיין נפגשים כמה פעמים בשבוע. כל אחד יכול לקחת מדי פעם 'ברייק' מהשני, אבל זה לא רציני".

 

"שמע, כשנמצאים בתחרות אתה הופך להיות תחרותי ובאופן טבעי מי שלא איתך הוא 'אויב'. בתחרות עצמה הכל מותר, גם להתעצבן ולשנוא, אין מה לעשות, אבל כשחזרנו הביתה הכל היה בסדר גמור ונפרדנו ברוח טובה". 

במעבר חד, אחד הרגעים המרגשים במרוץ מבחינתו של ג'וזי היה בדרום קוריאה, שם קיבל מסר מאביו, מאיר זירה ז"ל, שהלך לעולמו לפני כחודשיים. "אין ספק שזה היה הרגע הכי מרגש שלי במרוץ", הוא משחזר. "הייתי עם אבא שבועיים בצרפת מבוקר עד לילה ברגעים האחרונים והספקתי להיפרד ממנו".

"קשה לי להגיד את זה, כי היחסים בין אבא לבן הם הרבה יותר עמוקים מזה. אני יודע שהוא סיפר לחברים שלו שאני מופיע בטלוויזיה, אבל זה בטח לא מפחית מהכאב. בסופו של דבר תמיד נתתי לאבא שלי המון כבוד ואני מאמין שהוא תמיד היה גאה בי".  

ג'וזי (ג'ונתן) זירה (29) נולד בפריז, צרפת, ועלה לישראל בשנת 2003, עת היה בן 16 בלבד. במשך שמונה שנים התגורר בשכונת נוף גלים בנתניה, בדירה לה הוא מחפש כיום שוכר, והוא עצמו מתגורר בתל אביב עם אהובתו האמיתית - הכלבה לולה מסוג שפיץ גרמני. 

איש חיי לילה בכל רמ"ח איבריו, שבבעלתו כמה מהמועדונים השווים בתל אביב, בין השאר הלייט האוס והמורפיום, לצד בר שכונתי איכותי ברחוב רוטשילד בעיר.   

"תמיד הייתי ממתג את המקומות שלי ועושה רעש כדי להצליח, אבל שוב, החשיפה של המרוץ היא פשוט מדהימה", הוא אומר בחיוך. "אם חצי מדינה יודעת מי אני, כנראה שזה עזר לי מאוד ואי אפשר להתעלם מזה. הפרסום עושה לי טוב, אבל צריך גם לדעת לשמור על זה, כך שאני גם מאוד זהיר". 

על ראשית דרכו בארץ הקודש אמר ג'וזי: "כעולה חדש, היה לי קשה בהתחלה עם השפה וגם מבחינה כלכלית. בצרפת הייתי רגיל לא לשלם על כלום והייתה לי הרבה יותר עזרה, ופה פתאום הייתי צריך לדאוג לכל. כמי שעשה עלייה, אני מכיר הרבה צרפתים שעשו מהלך דומה, אבל חזרו לגור בצרפת. עברתי דרך קשה כדי להגיע לאן שהגעתי, אבל עכשיו אני מתפרנס סבבה וחי חיים טובים. אם אתה באמת רוצה ונותן מעצמך תוכל להצליח. הדרך פתוחה והכל אפשרי, גם אם אתה צרפתי".  

"האמת שכן, כי אני רגיל לצאת להרפתקאות. אני תמיד מתגעגע, אבל התגברתי והמשכתי הלאה". 

"אן ספק שהחוויה הזו עזרה לי להתגבר על כל מיני דברים ולהבין טוב יותר את העולם. למדתי איך להתמודד מול מצבים שנראים בלתי אפשריים וכשצריך, לדעת לקחת את הפרטנר לכיוון שלי ולגרום לו לתת מעצמו 200 אחוז. כמובן שהיו גם משברים, אבל למדתי לשים את האגו שלי בצד ולהגיד לעצמי 'יאללה, למרות שהוא עצבני, אני צריך אותו למען התחרות'. בסופו של דבר, הפכתי ליותר דיפלומט ואסטרטג שפועל למען המטרה". 

"שמע, לא תראה אותי עכשיו מסתובב עם נחש על הכתף, נכנס לבריכה עם מלא צבים או כל ההזיות האחרות שהיו לי שם. אני אותו ג'וזי, רק במצב אחר. חוויתי שם דברים קיצוניים והתגובות היו בהתאם". 

"התחברתי מאוד לנעמי וחן וגם לאחים בן ואורי. הם אנשים שהיו לגמרי בראש שלי ועד היום אנחנו בקשר". 

"אני כרגע לא בזוגיות, אבל ברור לי שיהיו לי ילדים ואני גם אאמץ. בגלל זה אני חוסך עכשיו הרבה כסף, כי לאמץ הרבה יותר יקר מלהביא ילד לעולם". 

"אני עדיין לא יודע ופנוי להצעות, אבל ברור שאשמח מאוד לפרוץ ולקבל תכנית. אני בהחלט חושב שאני יכול לעשות דברים מגניבים בטלוויזיה. מעבר לזה, מאוד מעניין אותי לעסוק בתחום התקשורת והשואו". 

"ללכת בגישה של מה שיהיה-יהיה. פשוט ליהנות מזה ולא להתרגש יותר מדי, כי הלחץ יכול רק להרוס".