"אני רק משרת את האינטרס של השכונה"

כמה אנשים אתם מכירים שנרתמים למען השכונה שלהם ודואגים לניקיונה, לא כי מישהו כפה עליהם לנקות – אלא פשוט כי אכפת להם?

תושבי רמת חן יכולים להוקיר תודה לאמנון שלומי, תושב השכונה שמקפיד בשנה האחרונה על ניקיונו של גן דון יוסף, הממוקם בין הרחובות דון יוסף נשיא וחתם סופר. כמעט מדי יום תורם שלומי מזמנו החופשי לניקיון האזור, כשבין השאר הוא אוסף גללי בעלי חיים ובדלי סיגריות, מנקה את החול מאבנים ולא פוסח גם על מגרש הכדורגל. 

"אני תושב השכונה מיום שנולדתי וככזה אכפת לי ממה שמתרחש בה", פותח שלומי, המשמש כיו"ר ועד בית הכנסת השכונתי "אוהל שם" . "אחד הדברים הוא כמובן הניקיון והגן הציבורי בכללו די מוזנח. ההשקעה של העירייה מינימלית. יש קבלן שאמור לנקות ולטפח את הגן, אבל עושה רק את המינימום ההכרחי – גירוף קל ולרוקן את הפח. אפילו את השקית לא מחליפים כדי לחסוך בעלויות. כשפניתי לעירייה לברר למה לא מטפלים בחלק הארי של הגן נאמר לי שהקטע הזה לא נמצא בתחום אחריותו של הקבלן".

בחג הסוכות האחרון, הציע אחד החברים בבית הכנסת לשתול ערבה בחלקת קרקע הסמוכה למבנה – יוזמה שיצאה אל הפועל. "סידרנו קו השקיה ולקחתי על עצמי את הטיפול השוטף בחלקה", אומר שלומי. "התחלתי משם בעזרת מגרפה מקצועית, מצא חן בעיניי ולאט לאט התקדמתי והגעתי לחלקים נוספים בגן. אני מתפלל במקום הזה ונעים לי שהסביבה שלי מסודרת ונקייה. זה נעים גם לציבור ומקום נקי ומטופח גורם לאנשים לשבת בו. אני מגיע לפתוח את בית הכנסת כעשרים דקות לפני התפילה ומנצל את הזמן הפנוי כדי לנקות. אני עושה את זה בכיף ועל הדרך גם שורף כמה קלוריות".   

בארצנו הקטנטונת, בה מעדיפים רוב האזרחים לקטר ולהתלונן בטרם יזרקו מילה טובה, גם התגובות למראה תושב אכפתי המנקה גן ציבורי התקבלו תחילה בחשדנות. "לא מעט אנשים הגיבו בצורה לעגנית ועוקצנית", הוא מספר. "קיבלתי תגובות כמו 'מה, אתה עובד עירייה?', 'זו החצר לך?' או 'אתה מצפה לקבל פרס?'. לחלק עניתי שהפרס שלי הוא שאני חי במקום נקי ונעים יותר ומחלק אחר העדפתי להימנע מלהגיב. עם זאת, בהמשך הדברים השתנו וכיום רוב האנשים מחייכים ומפרגנים. שוב, זה הכיף שלי ומעולם לא ביקשתי עזרה". 

"לא. אני לא חושב שבעירייה בכלל מודעים לזה. אני לא רוצה לדבר שררה, אבל בעירייה עסוקים בהמון דברים שנחשבים לגדולים בעיניהם. אותנו הקטנים שוכחים. מי שלא מקושר או יושב להם על הווריד - לא יתייחסו אליו. זה חוק טבע – איפה שלא לוחצים דברים לא מתקדמים וחבל. לדוגמה, בשנת 2013 פניתי לעירייה וביקשתי שיקימו רמפה עבור נכים ועגלות תינוק במתחם בו שתלנו את הערבות. ועדת התנועה אישרה את זה, אך משום מה העניין נתקע בוועדת התשתיות ולא טופל". 

אמנון שלומי (60), נשוי+2, מתגורר כאמור כל חייו ברמת חן. מלבד פעילותו למען בית הכנסת, הוא משמש כמורה לתנ"ך, תושב"ע והיסטוריה יהודית בחטיבת הביניים 'ריגלר' בעיר. בעולם בו הרשתות החברתיות מנגנות כינור ראשון, בקבוצת הפייסבוק "תושבים מטפחים סביבה בנתניה" קפצו על פועלו כמוצאי שלל רב. "תכירו את אמנון שלומי, פעיל למען השכונה שתורם לה המון מזמנו החופשי", נכתב בין השאר לצד תמונתו בגן הציבורי. "הוא מנקה הכל ולא כי הוא חייב, אלא כי אכפת לו. תלמדו ממנו כי יש הרבה מה ללמוד". "האמת היא שלי אישית אין פייסבוק והבת שלי עדכנה אותי והראתה לי את הפוסט", הוא מוסיף בחיוך. "בעקבות הפרסום קיבלתי ברכות ומחמאות בקבוצת הוואטסאפ של החברים לעבודה, אבל לא צריך להגזים. אני לא חובב פרסום, רק משרת את האינטרס של השכונה. אני לא עושה גדולות ונצורות, אלא זה חלק משגרת החיים שלי. המוקד שלי הוא המקום בו אני חי וכל עוד יהיה לי טוב אמשיך בדרכי".