"לירן אמר לי: אמא, אני רוצה למות כמו גיבור"

רחל אדיר איבדה את בנה לירן במבצע צוק איתן וחווה מאז את יום הזיכרון במשך כל השנה. בשיחה גלויה היא מספרת איך שמח כשגויס בצו 8, על הסמס שנשלח בדיוק כשנפגע מאש מרגמה, הסיטואציות המיוחדות שיצר כדי לגרום לכולם בסביבתו לצחוק וגם על הכלבה שהציל במבצע עופרת יצוקה

אי אפשר שלא להתפעל מהעוצמות הכבירות שמשדרת רחל אדיר.

האם, ששכלה את בנה לירן אדיר ז"ל במבצע צוק איתן ב-31 ביולי 2014, מדביקה את שומעיה באופטימיות חרף גורלו. כשהיא מזכירה את הבדיחות ואת העובדה שדאג לייצר בקביעות סיטואציות שמחות ומצחיקות עבור סובביו, ניתן כמעט לדמיין אותו כפי שהיא רואה אותו בעיני רוחה ולחייך.

"תמיד היה חשוב ללירן להשתתף במלחמות וגם אם שהה בחו"ל היה חוזר ארצה למטרה הזו", מספרת רחל בשיחה עם 'נתניה נט'. "הוא היה מודאג מזה שלא גייסו אותו לצוק איתן. באותה תקופה עבד בבנק לאומי וכבר גייסו את כל חבריו הקצינים מהעבודה. כל הזמן אמר לי 'מה קורה להם, אמא? למה לא מגייסים גם אותי?'. באחד הימים יצא לבלות עם חברים וחזר שמח כי קיבל סמס שהוא מגויס בצו 8. רק אז נרגע".

לירן אדיר, בן 31 בנופלו, הוא החלל היחיד מנתניה שנפל בצוק איתן. נולד וגדל בה, התגורר עם משפחתו סמוך למלון כרמל במרכז העיר ולמד בבתי הספר איתמר ואלדד. בצבא שירת בסיירת שריון וזכה לאות הצטיינות מהרמטכ"ל. בהמשך הדרך, לאחר תואר ראשון במדעי המדינה ותואר שני במשפטים, חלם להיות רופא. עוד לפני מבצע צוק איתן סיים מכינה והתקבל ללימודי רפואה בצ'כיה. פחות מחודש לפני האסון נישא בחתונה צנועה שהתקיימה ביישוב עזוז על גבול מצרים ובאוגוסט צפוי היה צפוי לטוס על מנת להתחיל את לימודיו.

"לירן כבר ידע עם מי יהיה בחדר בלימודים וכבר היו לו חברים משם", אומרת רחל. "אמרתי לו, רק התחתנת, אל תתגייס, אבל הוא הסביר לי שהוא חייב ללכת. בחמישי בערב התחלנו לארגן את התיק ובארוחת הבוקר שהכנתי לו בשישי למחרת פתאום אמר לי 'אמא, אם אני מת אני רוצה למות כמו גיבור'. לא הבנתי מאיפה בא המשפט הזה ולא הגבתי. הסעתי אותו לרכבת וככה נפרדנו. ביקשתי שישמור על עצמו ויהיה בקשר".

סמס בזמן פצמ"ר

לירן, לוחם בעוצבת ברק ששימש כקצין פינוי נפגעים, דאג להרגיע את אמו וכך ניסה לעשות גם הפעם. "לאורך השירות הוא אף פעם לא נתן לי לדאוג. תמיד התקשר וסיפר כמה הכל סבבה, כמו קייטנה ואיך עושים על האש", היא נזכרת. "בצוק איתן הייתה כל הזמן צמודה לטלוויזיה. ב-31 ביולי לפנות ערב שלחתי לו סמס: "היי לירן, מה קורה איתך? לא שמעתי ממך". בדרך כלל אין לו זמן לענות מיד. פתאום אני רואה שפרסמו שפצמ"ר (פצצת מרגמה) נחת על נגמ"ש וחמישה חיילים נפגעו. קמתי מהטלוויזיה ואמרתי לעצמי כמה שכבר נמאס מהמלחמה הזו. ב-11 בלילה דפקו לי בדלת ושאלו אם לירן הוא הבן שלי. עניתי מהר שכן ורציתי לדעת מה קרה לו. כשאמרו לי אמרתי שזה לא יכול להיות וביקשתי שילכו. הוא לא הספיק לענות לי. אחר כך הסתבר שבאותן דקות בהן סימסתי נחת עליהם הפצמ"ר".

למרות האובדן, הקושי הבלתי נתפש והכאב היומיומי, רחל אדיר בחרה בחיים. לאחר שבעבר יצא לירן לסיור לימודי בפולין במסגרת משלחת של "עדים במדים", ביקרה לא מזמן בפולין במטרה להתחבר שוב לבנה דרך אותו מסע. דוגמה נוספת לרגישותו של לירן לסביבה הייתה במבצע עופרת יצוקה, אז מצא לירן כלבה נטושה והביא אותה הביתה. "הוא קרא לה אזה בא' כדי שלא תהיה על שם העיר", משחזרת רחל בחיוך. "לקח אותה איתו למילואים והיא הייתה אוכלת להם את האוכל. אזה הייתה גדולה מאוד וכשלא הסתדרה בבית לירן דאג לה לבית חדש בקיבוץ המעפיל".

מזיכרון לתקומה

מאז איבדה את בנה, את יום הזיכרון היא חווה מדי יום ביומו. "אצלי יום הזיכרון הוא כל השנה ומתחיל כבר בחגים, כאשר אין את החדווה והשמחה שלירן היה מביא הביתה", היא מספרת. "יש את יום ההולדת שלו, יום האזכרה, הכל. הוא היה כל כך שמח, תמיד היה מוקף חברים ויצר את הסיטואציות על מנת שישמחו ויצחקו. גם בוואטסאפ היה תמיד מעביר בדיחות בין החברים ועכשיו הוואטסאפ דומם. אני בקשר עם החברים שלו, אוהבת אותם והם ממש כמו הילדים שלי. בכל דבר שאני עושה תמיד אני חושבת מה לירן היה אומר ונזכרת איך הוא היה מצחיק אותי".

"אנחנו משלמים מחיר על המדינה היקרה שלנו, אבל כל כך חשוב שתהיה לנו אותה", היא מסכמת. "עם ישראל עבר תלאות קשות כדי שתהיה לו את המדינה הזו. לא פלא שאנחנו עוברים מיום השואה ויום הזיכרון לתקומה של המדינה ויום העצמאות".