"לא שלמה עם עצמי, אבל שמחה על ההתמודדות"
אורלי אשריאן עברה ניתוח להסרת גידול בראש ולאחריו גילה כי היא סובלת מפציאליס – שיתוק של חצי פנים. לאחר תקופת הסתגלות שכללה ניתוק מהסביבה ככל האפשר, אזרה אומץ והחלה בשיקום. בראיון חושף היא מספרת על הביטחון העצמי שהתרסק, הרצון לעסוק במשהו חוץ מהפנים שלה ואיך דרכה החדשה קשורה לארמון של חול
אורלי אשריאן קיוותה שהכאבים החזקים מהם סבלה יגיעו אל קצם לאחר הניתוח שעברה להסרת גידול שפיר בראשה. אלא שבניתוח יש גם סיכונים, ובמקרה שלה – 20% סיכון לפציאליס – שיתוק של חצי פנים. אשריאן חששה מאוד מההשלכות, אך בבית החולים איכילוב הבהירו שאין הרבה ברירות מאחר שאותו גידול ישב על גזע המוח ועלול היה לגרום לנזק גדול יותר ואף בלתי הפיך. למרות שלדברי הרופאים הניתוח הוכתר בהצלחה, כשהתעוררה הבינה אורלי שהחשש הגדול שלה התממש וחצי מפניה נותרו משותקות. ההתמודדות עם המציאות החדשה של מי שעוסקת בסטיילינג ועבורה העלאת סרטונים ביוטיוב היא דבר שבשגרה לא הייתה פשוטה כלל, בטח לא בשלבים הראשונים. "הביטחון העצמי שלי ירד ופשוט התרסק", היא מספרת בראיון ל"נתניה נט". "בהתחלה לא הייתי יוצאת בכלל מהבית ובהמשך הרכבתי משקפי שמש גדולים וכובע כדי שלא יזהו אותי. אפילו הכנתי לעצמי כוס קפה ומשהו לאכול כדי להימנע מכל סוג של אינטראקציה עם אנשים. אם היו פונים אלי הייתי פשוט מתעלמת".
השינוי המשמעותי הראשון הגיע כארבעה חודשים אחרי הניתוח, כשפתחה עם חברתה מור דהן חנות אופנה אינטרנטית "מורלי בוטיק", שילוב השמות של השתיים. "לפתוח חנות ולעסוק באופנה זה הגשמת חלום עבורי, אבל גם ידעתי שיהיה לי משהו להתעסק איתו חוץ מהפנים שלי", היא אומרת בכנות. "היה שלב בו הייתי לוקחת מחברות, נותנת לכל אחת נושא וכותבת לעצמי מה היעד הבא שלי – מה אני רוצה לקנות, איפה לטייל בעולם וגם רעיונות לסרטונים חדשים ביוטיוב. פעם הייתי מעלה סרטונים שלי, אבל אחרי הניתוח שיניתי את הקונספט והפכתי לזאת שמצלמת ומדברת ברקע, לא מצטלמת". רק חודשים לאחר מכן העלתה סרטון בפנים גלויות ושיתפה את העוקבים שלה בתהליך שעברה ובניסיונות להסתגל למצב החדש.
מרשמלו ומסכות
אורלי אשריאן (34) מתגוררת במרכז נתניה. נשואה למשה ואם לליה בת ה-6, יונתן בן ה-5 ואדל בת השנתיים. "הם תמיד מעודדים אותי ומקווים בשבילי שזה יעבור", היא אומרת. "הבן שלי ריגש אותי כשאמר לי שלפני הניתוח הייתי יפה, עכשיו אני עוד יותר יפה וכשיעבור אהיה הכי יפה. לבעלי זה בכלל לא מזיז, אבל ברור שלי עדיין קשה. אני אמנם פחות היסטרית, אבל בודקת בכל בוקר האם התיישרו לי הפנים והאם אני יכולה לחייך ולהרים את הגבה. כשזה לא קורה אני יכולה לבכות".
אחת מדרכי ההתמודדות של אורלי היא הרצאה בה היא משתפת את הקהל בסיפורה ובתהליך השיקום. שם ההרצאה: "לבנות מהחול ארמון חול". "יש כל מיני משפטים כאלה כמו לעשות מהלימון לימונדה", היא אומרת. "אני לא זוכרת מי אמרה לי את הדימוי של הארמון והחול, אבל זה תפס אותי. לא משנה מה המצב ואיך את נראית, תמיד אפשר לבחור להמשיך הלאה ולהקים ארמון גם מגרגרים מלוכלכים של חול. הפכתי את הדבר הכי רע שקרה לי בחיים לדבר הכי טוב שיכול להיות".
בחודש האחרון קיימה שתי הרצאות פיילוט למשפחה ולחברות הקרובות וב-5 ביוני תרצה במתנ"ס דורה. "לאחר שכתבתי את הסיפור החלטתי לשלב בהרצאה אלמנטים מוחשיים", מספרת אשריאן. "בתחילת ההרצאה אני מחלקת למשתתפים מסיכות כדי שירגישו כמוני – איך זה להיות מאחורי המסכה כי זו לא באמת אני. כשאני מגיעה לקטע בו התעוררתי מהניתוח אני מחלקת מרשמלו ומבקשת לשים אותו בצד ימין מאחורי השיניים ולנסות לדבר כדי שהקושי יורגש בדיבור ובהעברת המסר. בהתחלה התביישתי לדבר ופחדתי שישפטו אותי ויסיקו מסקנות, עכשיו אני רוצה לתת להרצאה הזו בוסט רציני ומקווה שהיא תוביל אותי קדימה לדרך טובה ושלמה".
אורלי כבר לא מתביישת. לא לדבר, לא להצטלם ובטח לא להילחם. כיום, כשנה וחצי לאחר הניתוח, היא לא מקבלת שום טיפול רפואי הנוגע לניתוח שעברה או לפציאליס ורק מייחלת ליום בו תחלים לחלוטין. "אני עדיין מסרבת לקבל את איך שאני נראית ולא שלמה עם עצמי, אבל שמחה על דרך ההתמודדות בה עשיתי כל כך הרבה דברים שלא הייתי עושה בחיים שלמים", היא מסכמת בכנות. "זה משהו שקרה לי באמצע החיים וצריך ללמוד לחיות עם זה. אין ספק שזה מאוד מאתגר כי מדובר במאבק וסוג של מלחמה עם עצמי ועם הסביבה, אבל אני מוכיחה בעיקר לעצמי שזה אפשרי".