"שמח שהעברתי את המסרים שלי. לא חייב להיות מאסטר שף"
האודישן המרשים של אלי דלל בריאליטי הבישול עשה הרבה כבוד לנתניה ולעדה העיראקית. רגע אחרי שהפך למיני סלב מחוץ לגבולות העיר, הוא מספר כיצד אתגר את השופטים, על התגובות האוהדות שקיבל, המנה הנועזת וכמובן פותר את חידת השופר. ומה הלאה? "אסור לי לגלות מה הכנתי, אבל אמשיך בקו שלי – הצגת מורשת הקולינריה העיראקית", הוא מבטיח. ראיון מעורר תיאבון
כיאה למעמדו סגן ראש העיר וממלא מקומה, מקפיד אלי דלל ביום יום על הופעה ייצוגית. לא אחד שתמצאו בקלות לבוש בסגנון קז'ואל ללא חליפה ועניבה. דווקא כאשר פרץ את גבולות ההכרה של העיר שהוא מייצג בהצלחה יתרה בשני העשורים האחרונים, החליף את הלוק הרשמי בסינר הלבן של "מאסטר שף". יחד עם זאת, האודישן המרשים שלו ששודר בשלישי השבוע בפתיחת העונה החדשה של תכנית הריאליטי הפופולארית, הבליט בדיוק את אופיו המוכר לתושבי נתניה. נעים הליכות, נינוח, חייכן, עונה לעניין וכמובן לא שוכח להעלות על נס את עירו פעם אחר פעם. מה מוכר קצת פחות? הדרת הכבוד בה תיאר את העדה העיראקית והרצון העז לשמר את המסורת באמצעות התבשילים המסורתיים ממטבחו.
שופר הפקות
מעבר לשיפודי הקבב מעוררי התיאבון וריאות הכבש המבושלות עם חצילים, מנה נועזת במיוחד ששבתה את לב השופטים, ההפתעה הגדולה הייתה השופר שהביא עמו דלל. ניסיונותיו הכושלים של אייל שני לתקוע בו ומנגד חגיגות הניצחון של דלל בתקיעה חגיגית אל מול מבטו המשתאה של השופט הססגוני לאחר שעבר לשלב הבא, ייחרטו ודאי בספר דברי הימים של התכנית הוותיקה.
"בראיון מקדים ציינתי שאני חובב שופרות ואפילו היה לי אחד בבגאז' של הרכב", מספר דלל. "מנהלת ההפקה התלהבה, עצרה הכל והודיעה לי בו במקום ללכת להביא אותו. גם כשאמרתי שלא נעים לי ויהיו בושות זה לא עזר. תקעתי בו במהלך הכנת המאכלים, אבל לא רציתי להכניס אותו פנימה. מנהלת ההפקה התעקשה ואמרה לי 'שים אותו על העגלה. אם תידרש בסדר ואם לא לא נורא'. אייל שני ראה אותו ואמר 'אני לא אוכל בלי שופר'. הוא ניסה לתקוע פעמיים ונכשל. ההמשך ידוע".
שיעור מורשת
הרבה לפני אקורד הסיום של השופר-סינר ובין מחמאות על סיפוריו מבית סבא לדמיון בינו ובין אהוד ברק, הדגיש דלל בשידור שני אלמנטים עיקריים: ייחודיותה של העדה העיראקית הרבה מעבר למאכל זה או אחר וכמובן את סוד קסמה של "הריביירה של ישראל" - נתניה. במקביל, התחמק באלגנטיות מהערות עוקצניות שקטלגו את העיר כמוקד השיזוף של הצרפתים.
"מראש באתי ל"מאסטר שף" כדי להעביר מסרים ברורים", אומר דלל. "לא מעניין אותי סתם בישול, אלא תבשילים של מורשת העדה העיראקית. זה מה שרציתי להציג והצלחתי. התקשרו אלי לא מעט אנשים שלא מכירים אותי ואמרו שריגשתי אותם עם המאכלים האלה. כשהחלטתי על מנת הריאות אמרו שהיא לא תעבור, אבל לי היה חשוב להכין אותה. אעבור – מה טוב וגם אם לא, לא קרה שום דבר. לבשל אני יודע ואת החשיפה קיבלתי. אני לא חייב להיות מאסטר שף. המסר השני היה כמובן נתניה. היה חשוב לי להראות סגן ראש עיר שעושה עבודתו נאמנה וגאה בעיר המדהימה שלו. כל משפט שני היה על נתניה ואתגרתי בזה את השופטים בצורה בלתי רגילה. אלה היו שני המסרים שלי ואני שמח שהצלחתי להעביר אותם".
אחת התגובות המרגשות מהמאות שקיבל הייתה מחבורת ילדים מבית הספר על שם שמרית אור שהבחינו בדלל נוהג ברחוב דגניה, שעה שעשו יחד את דרכם למוסד החינוכי במסגרת פרויקט "אוטובוס מהלך" לשמירה על בטיחות בדרכים. "הם התחילו לצעוק 'הנה המאסטר שף שלנו', הצטלמו והקליטו אותי. בסוף אמרתי – חבר'ה מה איתי? גם אני רוצה תמונה", הוא משחזר בחיוך. ומה צפוי בהמשך? "אסור לי להגיד מה הכנתי, אבל אמשיך בקו שלי – הצגת מורשת הקולינריה העיראקית", הוא מסכם. כשהספתח גורר תגובות התפעלות מאושיות דוגמת אייל שני וחיים כהן, בהחלט מסקרן לעקוב אחר המשך דרכו של דלל בתכנית. אחרי הכל, עם האוכל בא התיאבון.