"ההורים צריכים להיות בתמונה עד הבגרות האחרונה"

אתי גל, יו"ר ועד ההורים באורט גוטמן, סיימה לאחרונה עשר שנות פעילות בוועדי הורים בבתי ספר בנתניה. זמן טוב לתובנות על תקופת הקורונה המטלטלת, מהמנהלים ששיתפו פעולה ועשו עבודת קודש ועד הנזק התדמיתי שגרמו ארגון המורים וההסתדרות. חוץ מזה היא נהנתה מתחושת השליחות הקולקטיבית ומספרת למה המיליטנטיות שלה הייתה דווקא יתרון. ראיון

אתי גל 

בתוך גל הקורונה הראשון ואולי השני שבדרך, מי שניצבים לא אחת בפני שוקת שבורה הם ציבור ההורים, שמתקשים להסביר לילדיהם מה מותר ומה אסור, ובעיקר טובעים במבול שאלות שעיקרן למה לא התקיימו לימודים תקופה ארוכה כל כך, ומה ההיסטריה סביב המסכות.

מי שמכירה את הנושא מקרוב היא אתי גל, יו"ר ועד ההורים בבית הספר אורט גוטמן בנתניה, שסיימה לאחרונה עשר שנות פעילות בוועדי הורים, במהלכן שימשה גם כסגנית יו"ר הוועד העירוני. בראיון ל"נתניה נט" היא מספרת על ההתמודדות השונה והמוזרה בתקופת הקורונה, התמודדות מול העירייה ומנהל החינוך בתקופות משבר, וכמובן המעורבות והדרישות המשתנות ביסודי ובתיכון.

אתי גל 

"יו"ר ועד הורים הוא אחד התפקידים הכי חשובים שעשיתי בחיי. זו תחושת שליחות לייצג גם הורים וגם ילדים, ואני מאוד מאמינה במשולש הורה-מורה-ילד, אבל לא כסיסמה ריקה, אלא ממקום של להבין מה עומד מאחורי קיום תקין של מערכת חינוך", פותחת גל. "בנוסף, כשאתה חבר בוועד העירוני, אתה נחשף לכל מה שקורה בעיר ולא רק בבית הספר של ילדיך. רואים דברים בצורה רוחבית ואפשר להשוות וללמוד. מה שהכי בלט בכל מקום הוא, שכאשר המנהלים השכילו לשתף פעולה עם הנהגת ההורים, כולם רק הרוויחו".

דינמיקה של קורונה

בתקופה האחרונה, כידוע, חוקי המשחק השתנו לחלוטין בעקבות משבר הקורונה. "זו התמודדות בבית הספר וגם ברמה עירונית. כל הזמן בודקים אם מה שקורה בבת הספר תואם לרמה העירונית וחשוב לוודא שהחלטות רוחביות שהתקבלו מיושמות גם אצלנו", אומרת גל. "ברור שבקורונה הכל היה מאוד בעייתי, כי החלטות התקבלו לפעמים על בסיס שעתי. הכל היה דינמי והוועד תיווך להורים כל שינוי, ממנהל החינוך ועד למרחב התמרון של המנהלים".

אתי גל 

על מנהלי בית הספר יש לה רק מילים טובות, מה שקשה לומר על ארגוני העל של המורים. "אני מורידה את הכובע בפני המנהלים עשו עבודה שלא תיאמן", מפרגנת גל. "כל כך הרבה נקודות משתנות וכל רגע צריך לתאם מערכת מחדש – מורים, תלמידים, קפסולות, מבחנים אם כן או לא, אין לזה סוף. מצד שני, לא פעם הבעתי ברשתות החברתיות את דעתי ומורת רוחי מההחלטות של ארגון המורים וההסתדרות. הייתי מצפה שדווקא הם יזעקו לטובת הילדים והמשק, אבל לצערי הייתה תחושה שהם דואגים רק לכיס שלהם. לא דיברו על הטראומה של הילדים והפגיעה בחיי החברה, שום אמפתיה והכלה ובקיצור, התנהלות הפוכה לחלוטין מהמצופה. בדרך הזו הם גרמו נזק תדמיתי גדול למורים ולכל המערכת".

איך היו התגובות בקרב הילדים?

"בהתחלה אולי הייתה שמחה וכיף שלא הולכים לבית הספר, אבל לאט לאט התחילה לחלחל ההבנה שיש כאן משהו גדול שפוגע בשגרה, בעיקר בדברים שהיו עד אז טריוויאליים כמו לפגוש חברים או להגיע לכתה. דווקא ההסתגלות ללמידה מרחוק הייתה מצוינת, תוך שיתוף פעולה פורה בבית הספר ובבית. זה נתן אפשרות לשמור על איזושהי שגרת לימודים ושגרה חברתית. הבת הגדולה שלי, שני, תלמידת י"ב, הבינה יחד עם החברים שיש בגרויות ואין מקום למשחקים. כולם עשו את הבחינות והגישו עבודות כדי שהציונים והבגרויות לא ייפגעו".

בין היסודי לתיכון

אתי גל (46), נשואה ואם לשתי בנות – שני ואיב, מתגוררת בשכונת אגמים בנתניה. עורכת דין במקצועה, העוסקת בייעוץ ביטוח לעסקים וחברות. בנוסף היא משמשת כסגנית יו"ר ועדת התחדשות עירונית בוועד מחוז מרכז של לשכת עורכי הדין. בעולם ועדי ההורים בבתי הספר היא פעילה כאמור במשך עשור – תחילה בבי"ס אילן רמון ובשנים האחרונות בגוטמן. בנוסף הייתה סגנית יו"ר הוועד העירוני.

גל הייתה שותפה לכמה התמודדויות מרכזיות, בראשן השביתה בגלל אלימות בבי"ס ש"י עגנון. "זו הייתה נקודת מפנה ביחסים בין הוועד למנהל החינוך", היא מדגישה. "שביתה קצרה, אבל רוחבית שזכתה לתהודה גדולה והעבירה מסר חד משמעי שהוועד לא יקבל חוסר שיתוף של ההורים ובטח שלא טאטוא מתחת לשטיח במקרים כמו אלימות. הראיה היא שבהמשך מקרי אלימות דווחו מיד ליו"ר הוועד". עוד היא זוכרת את משבר הריתמוזיקה שעורר סערה גדולה. "עמדנו על זכויות ההורים בצורה בלתי מתפשרת ולא הסכמנו לכל מיני העלאות מחירים שהיו במשך שנים מתחת לרדאר. הוועד היה חייב לשים לזה סוף", היא חורצת. יש לציין כי בשל מקצועה, שימשה גם כיועצת המשפטית של הוועד העירוני והגנה על אופן קבלת ההחלטות בוועד, בעקבות ניסיונות שונים לשינוי התקנון.

מה ההבדלים בין ועדי ההורים ביסודי ובתיכון?

"ביסודי באופן טבעי ההורים יותר מעורבים והילדים צריכים יותר עזרה בתיווך למורים. בנוסף, המערכת יותר מתקשרת עם ההורים על בסיס קבוע, כי צריך אישור לכל דבר. בתיכון זה מאוד שונה כי המערכת שואפת להתנהל ישירות מול הילדים, והרצון הוא לטפח אותם לעצמאות, לבנות את הביטחון העצמי ואת היכולת להתבטא לבד מול בעלי סמכות ולעמוד על שלהם. זה דבר שאני מברכת עליו, אבל יחד עם זאת, הייתה לי תחושה שהורים חושבים שכאשר הילדים בגילאי חטיבה ותיכון הם כבר לא צריכים להתערב בכלום. נחשפתי לזה ברמה העירונית והבית ספרית וזה מאוד הפריע לי".

מה הכוונה?

"הייתה איזושהי אופוריה מצד ההורים שהכל בסדר וזה פגע בילדים. מצד שני, לא פעם היו טענות מצד המערכת למעורבות יתר מצד ההורים, אבל אני ממש לא מסכימה עם זה. הילדים הם עדיין ילדים וההורים צריכים להיות בתמונה ומעורבים מהיום הראשון ועד הבגרות האחרונה. הם צריכים להיות חדים ומודעים לזכויות ילדיהם. זו מערכת גדולה ומסועפת – מבחינות והקלות, עבור בעניינים חברתיים ועד מסיבות וכספים. כולנו עושים את העבודה בהתנדבות על חשבון הזמן הפרטי, ואף אחד לא מחפש לעורר סתם דברים, אבל כשנחשפים לעוולות ובעיות, חייבים להתערב. חשוב להיות כל הזמן עם האצבע על הדופק, כי עם כל הרצון הטוב, הרבה ילדים עלולים ללכת לאיבוד. אישית תמיד נחשבתי לצד היותר מיליטנטי בוועד, אבל התפקיד מחייב ולא פעם הדרך הזו הוכיחה את עצמה".

למה החלטת לסיים את תפקידך בוועד ההורים?

"תרמתי את חלקי למערכת וברור שאחרי עשור הפעילות הזו גבתה ממני מחיר אישי לא פשוט. הודעתי לכל החברים בגוטמן שאני תמיד זמינה לשאלות והתייעצויות, אבל הגיע הזמן לטפח את העסק הפרטי שלי ולפנות זמן לעצמי".