"אני מחנך את הילדים שלי ליהנות מהנתינה"

בני אהרון מנתניה הופתע והתרגש לגלות שהיה מועמד להשיא משואה ביום העצמאות בעקבות המלצות רבות של אנשי ציבור ופעילים בעיר. כעת מספר איש החסד איך הופכים גם את הבלתי אפשרי לאפשרי, על העשייה רחבת ההיקף למען ילדי החינוך המיוחד והדיור המוגן, ומבהיר: "ביום ללא נתינה אני מרגיש שמשהו לא בסדר" 

בני אהרון

בני אהרון לא ציפה לקבל טלפון מוועדת הטקסים הממלכתית, בו התבשר כי היה מועמד להשיא משואה ביום העצמאות האחרון, בעקבות המלצות רבות שהתקבלו עבורו. "מתברר שהמון אנשי ציבור, בהם סגנית ראש העיר, פעילים, משפחה וחברים המליצו עלי בחום", הוא אומר בראיון ל"נתניה נט". "התקבלה מסה של מכתבים ומיילים ועצם המחווה מרגשת מאוד. בהמשך שלחו לי את ההמלצות, בהם המלצה של המורה שלי ביסודי וחברים מכל קבוצות החסד שאני חבר בהן. זה מחמם את הלב וחיזוק גדול להמשך הדרך".

אם עדיין לא הבנתם, ההגדרה של "איש חסד" מייצגת כהלכה את אהרון מזה שני עשורים. "פעילות חסד היא בעצם כל דבר וכל פנייה, אני אף פעם לא אומר לא", הוא מספר. כך היה גם כשקיבל פנייה שנראתה כבלתי אפשרית. "לפני כשנה בית עלה באש לאחר קצר חשמלי", הוא משחזר. "ביקשו את עזרתי ואמרתי שזה גדול עלי, אף פעם לא עשיתי דברים כאלה ואני גם לא רוצה לאכזב אף אחד. רצו שאנסה בכל זאת, ואיכשהו מכלום כסף הצלחנו להכניס את המשפחה הזו תוך חודש לבית חדש ומשופץ עם ריהוט שנאסף מתרומות. מבעלי מקצוע שנרתמו, גיוס המונים ועד נוער מקומי שהגיע לפנות את הדירה השרופה. לפני חודשיים אם המשפחה הגיעה אלי עם משלוח מנות ענק ודמעות בעיניים כדי להודות לי. לפעמים כנראה גם אם אתה חושב שאתה לא מסוגל, מישהו מלמעלה מחליט שאתה כן. היה מרגש מאוד".

בני אהרון

בימים כתיקונם הוא עוסק בפעילות חסד מסביב לשעון, אם לציבור ילדי החינוך המיוחד מקטן ועד גדול בגיוס תחפושות, משלוחי מנות ושלל אירועים, ועד דיירי הדיור המוגן של עמותת אלאור, להם דאג ליצירות, פלאפלים וגלידות בימי הסגר הקשים של הקורונה. זה ממשיך בימי הולדת ופעילויות בחגים, התגייסויות ביום המעשים הטובים והיום לבעלי מוגבלויות, ובנוסף שיתוף פעולה נרחב עם הרב שניאור מחב"ד – מחלוקת סלי מזון לשבת, עוגות וזרי פרחים לניצולי שואה ועד ספרי תהילים וחיזוקים למשפחות שכולות ביום הזיכרון. בני מספר על עשרות מתנדבים שפועלים בקביעות, לצד מאות פוטנציאליים שנענים לבקשות על פי צורך.

בני אהרון, 53, נשוי ואב לחמישה, מתגורר במרכז העיר. הוא עובד בחנות ספורט ומשמש כיו"ר ועד ההורים בבית הספר על שם תמר אריאל בנתניה, אפיק נוסף המסייע לו בגיוס מתנדבים. "אני עושה את הדברים האלה מאז שאני זוכר את עצמי, כולל ועדות קישוט וטקסים בבית הספר", הוא צוחק. "כשאתה עושה את הדברים מכל הלב אתה גם נהנה וזו דרך נהדרת לחנך את הילדים שלי. אני תמיד אומר להם שייהנו מהנתינה, כי חיוך של בן אדם שווה הכל. האישה והילדים שותפים כמובן לעשייה, עוזרים לארוז סלי מזון ובכל דבר שאפשר. הם מקבלים את זה באהבה גדולה".

מה העשייה המגוונת הזו מסמלת עבורך?

"אומר בכנות - ביום ללא נתינה אני מרגיש שמשהו לא בסדר. אני הולך לישון מרוצה וקם בבוקר עם סיפוק וחיוך. כשקורים דברים שלא האמנת שתצליח לעשות, זה בכלל ממלא אותך בכוחות ואושר עילאי. אני מודה בכל בוקר לקב"ה על הזכות שניתנה לנו להיות שמחים ותמיד מזכיר לילדים שלי - אם כל אחד יעשה קצת טוב ויחשוב לא רק על עצמו, אלא גם על האחר, העולם שלנו יהיה מקום טוב הרבה יותר".