משפחת כהן מנתניה - משפחת בה"ד 7

סגן יובל כהן מנתניה, משרתת כקצינת כח אדם בבה"ד 7. במהלך השירות גילתה יובל את הקשר המשפחתי החזק והמיוחד לבה"ד 7

סגן יובל כהן 

סגן יובל כהן, בת 21 מפולג שבנתניה, משרתת כקצינת כח אדם בבה"ד 7. אמה של יובל, עברה את הכשרתה כצפ"טית (פענוח ידיעות מודיעיניות) בבה"ד 7. אביה, סיים את שירותו הצבאי כמפקד מחלקה בבה"ד 7.
דודתה של יובל, ליאת אהרון ז"ל, שירתה גם היא בבה"ד 7, כטכנאית לוחמה אלקטרונית ב"גדעונים".

"בדרך כלל אנשים מבוגרים במשפחה מספרים מה עשו בצבא ולא נכנסים לפרטים. ידעתי שדודה שלי שרתה בתקשוב, ואמא צפ"טית, לא מעבר", נזכרת יובל.

מקור השראה

אחד האנשים שהיוו מקור השראה של יובל , היא דודתה ליאת ז"ל "הקשר שלי עם ליאת היה מאוד קרוב. אני מזכירה את ליאת באופי יותר מאשר את אמא. ממש כמוה, גם אני האחות הבכורה, הרצינית, המפוקסת. כל החיים הייתי בפרויקטים ושאפתי לקדם את עצמי. התנדבתי במד"א, התחריתי מספר שנים בטריאתלון, יצאתי לקורס קצינים. אמא שלי הייתה יותר רגועה בגישה, אדם יותר קליל ממני ומליאת", שתי המשפחות, אהרון וכהן, התגוררו כל השנים בשכונת פולג בנתניה, במרחק הליכה זה מזה, מה שאפשר על שמירה של קשר צמוד ועמוק בין בני המשפחה.

דודתה חלתה במחלת סרטן השחלות הקטלנית, בה נלחמה תקופה של כארבע שנים. "שבועיים לפני מותה, רגע לפני היציאה לקורס קצינים, הלכתי אליה, היא תפסה את ידי חזק ואיחלה לי בהצלחה, שהיא גאה בי ואוהבת אותי, שאהיה בסדר, ושיתפה שגם לה היו קשיים ביציאה לקצונה והיא האמינה שזה מה שהיא צריכה לעשות וחיזקה אותי", בדיעבד הבנתי שזו הייתה שיחת הפרידה שלה ממני."
פטירתה של דודתה היווה משבר מוטיבציה גדול עבור יובל. "היה לי מאוד קשה. הייתי בספקות רבים. שקלתי לוותר על הקצונה ולחזור לתפקיד עם יציאות סדורות, כך אוכל להיות עם הבית והמשפחה." לאחר לבטים ארוכים, יובל החליטה שקידום ומימוש עצמי הוא הבחירה הנכונה עבורה. "דווקא בגלל שליאת נפטרה עם כניסתי לבה"ד, הרגשתי מחויבות ללכת בעקבותיה. גם לה היו קשיים, ובזכות אמונה עצמית ודבקות במטרה הגיעה לאן שהגיעה בחיים, וזו תהיה המתנה שלי אליה-אגשים את עצמי כמו שהגשימה את עצמה".בסיום ההשלמה מקבלים מערך אפשרויות לשיבוץ וניצבו בפניי שתי אפשרויות: עוזר ראש מדור משאבי אנוש במערך מג"ל, או קצינת כח אדם סדיר בבה"ד 7, בחרתי בבה"ד. התחלתי להתעניין בהיסטוריה המשפחתית ואז גיליתי שיש לנו קשר משפחתי הדוק למקום".

בינואר 2019 התגייסה יובל למסלול ייעודי לקצונה של חיל משאבי האנוש. "רציתי בסיס עם אווירה טובה, עבודה עם אנשים היא אחד מהדברים שעושים לי מוטיבציה", היא מספרת ומצטטת את האמרה של הסופרת ועיתונאית אמילי אספהאני סמית', אשר לפיה היא מקפידה ללכת: "כדי לחיות חיים מלאי משמעות צריך לשלב אספקטים שנותנים לך ערך, ומה שנותן לי ערך זה לתרום לאחרים בתפקיד משמעותי שארגיש שאני נתרמת ממנו גם. קצונה היא משהו משמעותי שיזניק אותי קדימה, היא נקודת פתיחה טובה לחיים. ידעתי שהדאגה לפרט תבנה את החיים שלי הלאה. רציתי נקודת פתיחה לחיים עצמם". 

יובל צלחה את בה"ד 1 ואת ההשלמה החילית, ומיד אחריה הגיעה אל בה"ד 7. "אני אחראית על סדר גודל של בין 500 ל-550 איש. זו עבודה אינטנסיבית, הדורשת הרבה אחריות וסדר. הדבר שאני הכי אוהבת בתפקיד הוא הדאגה לפרט, לעזור לאנשים שבאים מבתים וסיטואציות יותר מורכבות, כמו חיילים בודדים, ולדאוג שיהיה להם שיבוץ טוב ושלא יחסר להם דבר".

מה את מתכננת אחרי השחרור?

לאחר הבחינה הפסיכומטרית, מתכננת ללמוד באוניברסיטה העברית, שם אמה ודודתה למדו, והוריה הכירו. "בעתיד אני מקווה להתברג בתפקידי ניהולי ולעזור לאנשים. כקצינת משאבי אנוש, זכיתי לעזור לאנשים למצוא את ייעודם ולהגשים את עצמם. זה משהו שנטמע בי ושהייתי רוצה להמשיך בו".
"התפקיד גרם לי להעריך את המשפחה שלי ואיזה בית וערכים מדהימים קיבלתי מהם, הם הפכו אותי למי שאני היום, והלוואי שימשיכו להוביל אותי לאורך כל חיי".