"לא אשכח את החיוך של שיראל": זיכרונות של חברת הילדות

לוחמת מג"ב, שיראל אבוקרט ז"ל, נרצחה השבוע בפיגוע בחדרה. חברת ילדות שלה נזכרת ברגעים היפים בהם הלכו יחד לבית הכנסת, בקשר הטוב בין שיראל לאמה וכמובן במרתף המשחקים. "היא חיה את החיים ותישאר לעד בליבי", היא אומרת. ראיון פרידה

שיראל אבוקרט ויזן פלח ז"ל, שעות לפני הרצח 

גל הטרור שהכה השבוע ברחבי הארץ גבה קורבנות רבים, בהם לוחמת מג"ב ותושבת רמת פולג בנתניה, שיראל אבוקרט ז"ל, שמצאה את מותה בגיל 19 בלבד בפיגוע הרצחני בחדרה. אחת מחברות ילדותה משחזרת כעת את רגעי האימה בהם הבינה שהנורא מכל קרה, לצד זיכרונות ילדות מתוקים שמקבלים עתה משמעות עוצמתית יותר.
"אני מדריכת יוגה והייתי בדרך לשיעור כששמעתי על הפיגוע ועדיין לא ידעתי במי מדובר", מספרת החברה שהעדיפה להישאר בעילום שם. "רק בבוקר למחרת אמא שלי סיפרה לי שזו שיראל. אני גדולה ממנה והרבה שנים לא היינו בקשר, אבל בחיים לא דמיינתי שיקרה לה דבר כזה".

מה מרגישים ברגע כזה?
"שוק, הלם, פחד בכל הגוף ואין מילים. אני לא מורידה חלילה מהקושי והכאב של מוות 'רגיל', אבל זה רצח, טרגדיה גדולה. כאב לה ברגעים האחרונים שלה, מציאות שקשה לתפוס. זה תמיד בטלוויזיה, רחוק כזה, ופתאום קורה לחברה שלך, אי אפשר להאמין. מעבר לזה, עוד לפני שהבנתי שזו שיראל קיבלתי את הסרטון הנורא של הפיגוע, וזו בכלל תרבות רעה שמעבירים ככה סרטונים כאלה. הפרצוף שלה נחרת לי בזיכרון ובימים האחרונים אני כל הזמן רואה אותו".

על הזיכרונות מתקופת הילדות היא מספרת בהרחבה: "גרנו בשכנות בפולג והיינו הולכות יחד לבית הכנסת באר חנה בשכונה. היה לה קשר נדיר ומיוחד עם אמא שלה, דבורה, שתמיד הייתה מלבישה אותה בוורוד, כמו נסיכה. היו להן יחסים חבריים, מגניבים כאלה, ממש כמו חברות טובות. תמיד היה נראה לי שהיא חיה חיים מדהימים, מלאים יופי ושלמות בבית טוב ושמח. אני זוכרת שהיה לה מרתף משחקים גדול כזה, עם המון בובות וממתקים, חלומו של כל ילד. הייתי באה אליה הרבה והיינו משחקות שם".

מה הזיכרון הכי חזק שלך ממנה?
"החיוך שלה, ברור. בתור ילדה היה לה חיוך רחב, מתוק כזה. לא אשכח אותו".
בשלב מסוים דרכיהן של השתיים התפצלו במסגרות החינוכיות, וגם העובדה שאותה חברה הייתה מבוגרת משיראל בשלוש שנים הובילה לכך שלא היו בקשר בשנים האחרונות, אבל אין ספק שהזיכרונות הרחוקים נצרבו היטב בזיכרון וצפים כעת במלוא העוצמה על פני השטח. בשל הקושי הרב, העדיפה החברה שלא להגיע להלוויה ולשבעה. "לא אשקר, זה נורא מפחיד ואני חוששת להתמודד עם זה", היא אומרת בכנות.

מה המסר שלך למשפחה שלה ומה היית רוצה לומר לשיראל?
"למשפחה אני שולחת את כל האהבה בלב שלי, יחד עם החיבוק הכי חם שיש ואנרגיות טובות ברגעים הקשים שהיא חווה. לשיראל הייתי אומרת שאני אוהבת אותה. היא חיה חיים מלאי שמחה, אהבה ונועם, ואין לי ספק שנהנתה מהם. אני לוקחת ממנה המון השראה להמשך הדרך והיא תמיד תהיה בלב שלי".