ספר החושף טעמים, ריחות ופתגמים טריפוליטאים

איריס פרידריך לבית חיון נולדה למשפחה טריפוליטאית שורשית. שילוב בין פוסטים שפרסמה אודות משפחתה ויצרו קהילת קוראים, לבין מחלת האלצהיימר של אמה, הובילו אותה להפוך לסופרת. כעת היא משיקה ספר שני המבוסס על הפרעות ביהודי לוב וחושפת טעמים, ריחות ואפילו פתגמים טריפוליטאים ייחודיים. "כשאמי חלתה הבנתי שזה הזמן לקשור את החוטים בינינו לפני שייפרמו", היא אומרת בהתרגשות

עוד לפני שאיריס פרידריך צוללת לנבכי הספר הטרי שהשיקה רק בשבוע שעבר, "חוטים של נוקידיס", היא נדרשת למשמעות השם המסקרן ומתארת לפרטי פרטים את התבשיל שעל שמו קרוי הספר. "השלטון האיטלקי שהיה בלוב השפיע מאוד גם בצד הקולינרי. הנוקידיס הוא בעצם הניוקי האיטלקי. מערבבים קמח, סולת וביצים, מגלגלים את הבצק ועושים רצועות דמויות חוטים שאותם חותכים לחרוזים. את החרוזים מבשלים ברוטב אדום עם בשר או עוף וזה פשוט מעדן", היא פותחת את בלוטות התיאבון במקביל לפתיחת הריאיון. "אוכלים את הנוקידיס בשבתות חורפיות ובכל מוצאי יום כיפור. מדובר במאכל משמעותי מאוד בחיי ובעל מקום משמעותי במסורת ובתרבות הלובית".

במרכז הספר, המבוסס על הפרעות בלוב בשנת 1945 בהם נהרגו למעלה מ-130 יהודים, עומדת מסעודה, בחורה יפה ודומיננטית ששומרת על קור רוח וכדי לגונן ואף להסיח את דעתם של אחיה הקטנים במהלך הפרעות, עוזרת לאמה להכין להם – ניחשתם נכון, חוטים של נוקידיס.

דמות מרכזית נוספת היא גלילה, בחורה מודרנית בת זמננו שלומדת משפטים ומתקשה למצוא זוגיות. כשאחיינה של גלילה מבקש ממנה סיוע בעבודת השורשים, היא נחשפת לסיפור המרתק של מסעודה, שהייתה חברתה הטובה של סבתה, ליזה. כאן מחליטה גלילה ללכת ולפגוש את מסעודה, שמתגוררת כיום בבית אבות בנתניה. בלי ספוילרים, נספר רק שאותו מפגש יוביל את גלילה לתובנות מפתיעות ושם גם טמון הפתרון לכל צרותיה.

אמא ג'דאית

איריס פרידריך לבית חיון נולדה בבנימינה למשפחה טריפוליטאית שורשית בת 10 ילדים ומתגוררת כיום בשכונת פולג בנתניה. נשואה לחיים, אם לגליה בת ה-36, שרון בן ה-33 ונועה בת 21 ("אל תשכח לכתוב שהיא סגן בצבא, וכמובן שהילדים הם החוטים המוארים של חיי", היא מתגאה), וסבתא לנכדים. בעלת תואר שני בחינוך, רכזת תרבות יהודית-ישראלית בבית הספר רימלט בנתניה, מחנכת בכתה ה' ורכזת שכבת ו'. בעבר ניהלה את מרכז ההעשרה למחוננים בנתניה וכן את מרכז צמרות למצוינות בעיר.

לפני כחמש שנים החלה להעלות בפייסבוק פוסטים הקשורים למשפחתה ולתרבות הלובית, כמו פרשת השבוע בממד אקטואלי ומשמעות החגים הטריפוליטאים. "לאט לאט נוצרה קהילת קוראים שהלכה וגדלה", היא מספרת. במקביל חלתה אמה, ג'וליה ז"ל, באלצהיימר, ואיריס הבינה שבשלה העת לעשות מעשה. "ידעתי שזה הזמן לתפוס ולקשור את החוטים בינינו בטרם ייפרמו. היו לי הרבה סיפורים והשלמתי את הפערים עם הדודות שלי. רציתי להוציא את זה לאור כדי שמה שהיה ייזכר לעד ולא ייעלם".

בשנת 2018 הגשימה את יעדה והוציאה את הספר "הסוד של ג'וליה", אם כי לדאבונה האם לא הספיקה לראותו והלכה לעולמה. "אמא שלי הייתה ג'דאית – אישה שגידלה עשרה ילדים ועבדה בניקיון בבית ספר בבנימינה. כולם הכירו אותה והגיעו להשקה של הספר", אומרת איריס בהתרגשות.

לפני שבוע, כאמור, חגגה את ספרה השני, החושף את הקורא לתרבות טריפוליטאית עשירה של טעמים, ריחות, מנהגים ופתגמים אותנטיים. לשאלה האם היא מייעדת את ספריה רק לבני העדה הטריפולטאית יש לה תשובה חד משמעית: "מישהו פעם אמר לי שאם משהו כתוב טוב, לא משנה אם הוא התרחש בכפר פולני או בלוב. הרגשות אוניברסליים ואהבת אם שווה בכל מקום בעולם. הספר מיועד לכולם ומסמל שכל אחד יכול לצמוח ולהתפתח, ואני ההוכחה לזה. אמי עבדה בניקיון, אבי היה שרת בבית הספר, לא היה קל אבל למרות הכל כולנו חונכנו היטב ויצאנו בסדר גמור. המסר שלי הוא שצריך תמיד לשאוף, להעז, להציב מטרות ולעמוד בהן".