"החלום שלי: שהפועל דולפין נתניה תשלח שחיינים לאולימפיאדה"

אניה גוסטומלסקי, אחת השחייניות הבכירות בישראל בתחילת שנות ה-2000, מתחרה בהפועל דולפין נתניה, ומשמשת כאוזן קשבת עבור שחייני העתיד של האגודה. עם חוויות מגוונות משתי אולימפיאדות, היא פחות מתעניינת בתוצאות ויודעת שחשובה קודם כל ההנאה. "בתור ספורטאית לא ידעתי לווסת את הרגשות והמחשבות. היום אני מנתבת את השחיינים והשחייניות למחשבה חיובית", היא אומרת. ראיון אופטימי על רטוב

ספק אם ישנו חובב ספורט בכלל או שחייה בפרט שלא יעלה חיוך על פניו למשמע השם אניה גוסטומלסקי.

השחיינית שייצגה את ישראל בשתי אולימפיאדות, לא ויתרה גם שנים ארוכות לאחר מכן על החיידק בדמות אהבתה הגדולה לענף – וגם בשנת 2016 מגיעה לתוצאות מרשימות כשהיא מייצגת את הפועל דולפין נתניה. לאחרונה נטלה אניה חלק הן באליפות ישראל והן באליפות נתניה הבינלאומית שנערכה בווינגייט, שם זכתה במדליית כסף במשחה ל-50 מ' גב ובמדליית ארד ב-50 מ' חופשי.

כיף נטו

"היום אני לא ממש מסתכלת על מדליות או תוצאות ובאה לשחות נטו בשביל הכיף", פותחת גוסטומלסקי, המשמשת גם כחברת דירקטוריון במועדון השחייה הנתנייתי. "עבורי זה היי לייט להמשיך להתחרות בגילי (אניה אוטוטו בת 35, א"ב) וזה משהו שאף ספורטאי פעיל לא יכול להבין אותו. בעבר הייתי בכושר מדהים, עם כל הנתונים הפיזיים, אבל פחדנית, כל הזמן בסטרס ומחפשת איפה אני נחותה. היום אני בלי כושר ובקושי מתאמנת, אבל באה רק ליהנות ואין לי אלמנט של פחד כמו למשל מה יקרה אם ייגמר לי הכוח. אז מה? מקסימום אשחה לאט יותר. הפחד, האלמנט שהכי עצר אותי בקריירה שלי, פשוט מנוטרל ולכן אני שוחה גם היום לא רחוק מהתוצאות שלי אז".

מעבר לתפקידה במועדון דואגת גוסטומלסקי לתרום מניסיונה לשחייני האגודה, בעיקר מבחינה מנטאלית. "אחת הסיבות שאני עדיין שם, חוץ מהצרכים של לספק את מפלצת האדרנלין שלי, היא לשמר להם את הכיף", היא מחייכת. "זה קיים ברמה גבוהה בגילאים הצעירים כשהילדים מתחילים להיחשף לתחרויות. בנוסף, אני מנסה לכוון את הבנות מגיל 14 ובנים בגילאי 16-17, שמתחילים לחוות אכזבות ומשברים. אני רוצה להראות להם שזה שהפסדת לא מעניין, אלא זה ששיפרת את השיא שלך. המטרה היא לנתב למחשבה חיובית ולקחת מהביצוע את המתוק ולא את המר. הרבה שחיינים פונים אישית לדבר איתי ולהתחזק, כי הם מסתמכים על הניסיון והאופי האופטימי והחיובי שלי".

החלום האולימפי

לקראת האליפות נתניה הבינלאומית לגילאים הצעירים הרצתה גוסטומלסקי לשחייני המועדון, כולל חוויות ותמונות מהאולימפיאדות בהן השתתפה. "הסטטיסטיקה אומרת שבערך אחוז אחד מהשחיינים שלנו מגיע לשם, אבל כדי להיות בפנים כל אחד חייב לחלום", היא אומרת. "צריך לשים דגש על טכניקה, גמישות ואחריות עצמית. הם יצאו מההרצאה מלאי השראה ולמדו איך להתכונן מנטאלית לתחרות.

אניה, שעברה דבר או שניים בקריירה, נוגעת בנקודה רגישה בה ספורטאי מגלה את היום שאחרי הפרישה: "הרבה ספורטאים פורשים ופשוט לא יודעים מה הם הפסידו. כשספורטאים פורשים הם מרגישים שיורד להם עול מהכתפיים, אבל רגע אחרי מגיע משבר של מי אתה ומי מסתכל עליך אחרי הספורט. בתור ספורטאית אני מודה שלא ידעתי לווסת את הרגשות והמחשבות. הספורטאים הגדולים והאלופים האולימפיים הם אלה שיודעים לשחק את משחק המוחות הזה, לדעת לבוא 'קינג' וליהנות ברגע האמת. לצערי הספורט הגדול עשה ממני מישהי אחרת להרבה שנים, אבל אני במודעת גבוהה מאוד ויודעת להסתכל אחורה, לנתח את עצמי ולהעביר ביקורת".

אין מספיק שחייניות

אניה גוסטמלסקי מתגוררת בשכונת נאות שקד בנתניה ובשנתיים וחצי האחרונות עובדת במחלקה העסקית בבנק הפועלים בכפר שמריהו. נשואה לניר ואם לאיתי בן ה-6 וגילי בת שנה ושלושה חודשים. בעוד כשנה תעבור המשפחה למשכנה החדש בשכונת אגמים. לאחרונה החל איתי באופן לא ממש מפתיע בשיעורי שחייה, אבל האם הגאה מעדכנת שהוא כבר 3 שנים בג'ודו ומסומן כהבטחה גדולה, כולל תמונה פרסומית לבי"ס לג'ודו שביצע במשותף עם ג'ודוקא נתנייתית אלמונית בשם ירדן ג'רבי. הקטנטונת גילי, אם התעניינתם, כבר החלה בחוג פעוטות במים.    

על מצב הענף בדור הנוכחי היא אומרת: "לצערי יש לנו מספר מועט של שחייניות בכירות. מעציב אמנם לראשונה יש ארבע שחייניות שמועמדות לאולימפיאדת ריו וייתכן שתהיה לנו נבחרת נשים במשחה השליחים, אבל עמית עברי וקרן זידנר יפרשו לאחר מכן, ואני לא בטוחה שאנדי מורז האמריקאית תישאר כאן, כי יש לה תכניות ללמוד רפואה. במצב כזה, זוהר שיקלר מהמועדון שלנו תישאר הנציגה היחידה אחרי האולימפיאדה. בטווח הרחוק אין מספיק שחייניות ואנחנו בבעיה. לעומת זאת, בגברים יש דור מתחדש של שחיינים שמתפתחים החל מגיל 15, כמו עידו הבר, מרק חינאווי וגיל קיזלר, שנאבקים על כניסה לאליפויות אירופה ועולם לבוגרים".

התיקון הסיני

גולת הכותרת של גוסטומלסקי, שייצגה תקופה ארוכה את ישראל באליפויות אירופה ועולם, היא כאמור ההשתתפות באולימפיאדת אתונה (2004), שם סיימה במקום ה-28 במשחה ל-100 מטר גב, במקום ה-32 במשחה ל-100 מטר חופשי ובמקום ה-35 במשחה ל-50 מטר חופשי, ובאולימפיאדת בייג'ינג (2008), שם סיימה במקום ה-19 במשחה ל-50 מטר חופשי בשיא ישראלי חדש של 25.23 שניות והחמיצה רק במעט את חצי הגמר, במקום ה-22 במשחה ל-100 מטר חופשי, במקום ה-25 במשחה ל-100 מטר גב ובמקום ה-36 במשחה ל-100 מטר פרפר. הישג בולט נוסף הוא הזכייה במדליית ארד באליפות אירופה בשחייה ב-50 מ' גב בשנת 2006.

"ההשתתפות באולימפיאדה היא חוויה מאוד עשירה מבחינה רגשית", נזכרת אניה. "את לא מאמינה שאת נמצאת באירוע גדול כזה, ויחד עם זה יש כל הזמן את הפחד שאולי את עושה משהו לא בסדר ותחרגי מהנהלים. הכל מאוד טקסי ורשמי. מעבר לזה את מרגישה שמצפים ממך להמון דברים, זה מתחיל בעיתונאים ששואלים שאלות לא במקום וסביבה של עסקני ספורט, צוות מאבטחים ובגדול הרבה אנשים שלא מהעולם שלי ולא מבינים אותי. באתונה הייתה לי תחרות נוראית, אבל בבייג'ינג הגיע התיקון. שחיתי טוב, דחקתי את הפחד כמה שרק אפשר ופשוט הופעתי ועשיתי את מה שאני אוהבת. בנוסף בעלי היה איתי ונהניתי מאוד גם מכל מה שמסביב. הסינים השקיעו המון בארגון וייקח עוד הרבה זמן עד שמישהו יצליח להתעלות על האירוע שהיה שם".   

משהו אופטימי לסיום?

"אני מחזיקה אצבעות ומתפללת שהפועל דולפין נתניה תשלח 3-4 שחיינים לאולימפיאדת רי. אני מאוד גרידית ומאמינה שהמשימה אפשרית".